כשהייתי קטן הייתי מטורף על קניונים. אני זוכר איך בכל פעם כשהייתי נכנס לקניון הייתי מתמלא ברגש, דריכות חיובית ואושר. הרגשתי שאני שרוי בתוך ׳מסיבת גירויים׳ אחת גדולה. היום אני לא מת על קניונים. כשאני נכנס אליהם אני מרגיש איך מצבורי האנרגיה והסבלנות שלי מתרוקנים בקצב מהיר להפליא.
רצה הגורל או שאולי עזרתי לו קצת בזה, ובחרתי שמכון הכושר שלי, מכל המקומות בעולם, יהיה דווקא בתוך קניון. אגב שיקולי קירבה. וכך נוצר מצב שלפחות פעמיים בשבוע אני נאלץ להכנס לקניון על מנת להגיע למכון הכושר. לפני יומיים, בדרכי למכון, הבחנתי בזוג הורים שעמדו חסרי אונים מעל בנם הקטנטן שהשתטח על ריצפת חנות תיקים וצעצועים בבכי מר תוך צרחות, ובהצהרה שהוא לא זז עד שהם לא קונים לו את תיק הגב מסדרת ׳גיבורי על׳ שתפס את עיניו בזיג של רגע.
האטתי את צעדיי על מנת להתבונן במאורע: האב ניסה לדבר אל ליבו של הילד תוך נסיון להקים אותו מרצפת החנות בזמן שהאם מחייכת במבוכה שמנסה לספר שליטה לקהל הסקרנים שהחל להתאסף, הקטנצ׳יק מסרב בכל תוקף לקום תוך הסלמת תנועותיו והגברת קולו. וההורים? לא יודעים את נפשם מרוב חוסר אונים, כעס ובושה.
ואיך זה נגמר אתם שואלים? צדקתם.
האב ניגש לקופה ויצא עם התיק.
לילד שלום ולהורים הרבה פחות.
קרה לכם פעם? אויש לשמוע. מקרים מן הסוג יכולים להיעצר עם תחילתם ברגע של התנהלות נכונה, או מנגד להפוך לחוויית אימים נוראית ועגומה. אז הנה לכם מספר טיפים לפעם הבאה במידה ועדיין לא נשבעתם לעצמכם שאין מצב שתצאו שוב עם ילדכם לקניון:
אל תחכו לרגע האחרון - עבדו בשוטף על דחיית סיפוקים ושאר ערכים. ישנם בתים רבים שנזכרים ׳לחנך׳ רק ברגעים של עימותים ושאר מריבות. שאותם בתים יזכרו שאירועים מהסוג עלולים להפוך לדיירים של קבע בחייהם תוך התקשות משמעותית בהשתלטות עליהם ברגעי אמת.
מהיום מטרימים בהתאם - עשו בדיקה ובה לפני יציאה לאירוע כזה או אחר אתם מכינים את ילדכם לקראת מה שצפוי להיות, החל ממטרת היציאה ועד למה הוא יוכל לעשות במהלכה. תגלו לדעת באופן פלאי שילדכם עשוי להיות רגוע יותר וממוקד יותר במהלך אותו אירוע.
טרם היציאה הגדירו כבר בבית ויחד איתם מה מותר ומה לא - זכרו שמקומות כמו קניונים, מרכזי קניות ושאר ירקות משולים ל׳קרוסלת גירויים׳ עבור רוב הילדים. הם לא אשמים בכך ובטח לא אתם, אך בהחלט תוכלו להיטיב עימם באם תגדירו איתם יחד בדגש על היחד מה מותר ואפשרי ומה מראש לא בא בחשבון. הדבר בהחלט יוסיף משמעותית לסיכוי לבילוי רגוע.
הפסיקו להתבייש לחנך - במקרים רבים ובעיקר במקומות ציבוריים ההורה נכנע לילד ומספק את מבוקשו רק מפאת הרצון למנוע את הבושות האופציונליות העשויות להגיע באם יבחר בעימות. זכרו שבאותם רגעים את מחזקים באופן עצום התנהגות שלילית של ילדכם ומשדרים לו שזו הדרך להשיג דברים בחיים. חיזוק שלילי זה יפגע משמעותית בראיית העולם של ילדכם בהמשך וכמובן יקנה לו לגיטמציה להרבות בפרובוקציות ושאר טרור בעת צורך.
חזקו התנהגויות חיוביות - יצאתם והכל היה כשורה? החמיאו, חזקו והראו לילדכם שאתם ערים ועוקבים אחרי הבחירות הנכונות שלו.
והיה וניסיתם את כל זאת אך שוב מצאתם עצמכם בהתרחשות דומה:
- לפני הכל, הודיעו לילדכם שאתם לא מנהלים שום משא ושום מתן בצרחות ושיחה מהסוג תיעשה אך ורק ברוגע ובצורה מכבדת
- הראו לילדכם אסרטיביות מה היא תוך תזכורת להשלכות הצפויות באם יחליט לבחור שוב בסצנה, מנגד גם הזכירו לו את נקודות החוזקה שלו ואת היכולת שלו להתגבר
- התעלמו מרעשי רקע ושאר מבטים ותנו לילדכם את התחושה לפיה אתם בהחלט לא ׳מחשבנים׳ לסובבים אתכם.
- בעת צורך צרו לילדכם עד שלוש אופציות לבחירה מתוך תחום רצונכם. במקרים רבים ילדים נוטים ׳להתקפל׳ ולהתאפס נוכח התחושה של ׳חופש הבחירה׳.
זכרו - שמה שלא ייעשה עכשיו, יצטרך להיעשות בהמשך בתוספת מחיר. לחינוך עם חיוך המשיכו לעקוב.
