לא מזמן הגיעה אליי מישהי בשנות השלושים לחייה, אישה מרשימה מאוד גם מבחינה חיצונית וגם מבחינת האופי שלה. כהרגלי, שאלתי אותה למה היא הגיעה אליי, והיא השיבה במשפט אחד: "נמאס לי כבר! עולם הדייטינג נהיה סיוט!".
האמת היא שלא הייתי צריכה שהיא תפרט יותר מדי. הבנתי בדיוק על מה היא מדברת, והיא לא היחידה שמרגישה כך.
אחת מהבעיות הגדולות ביותר בקרב נשים שמוצאות את עצמן בזירת הדייטינג, היא בלבול בזהות. פעם היה ידוע שכמעט כל גבר מחפש אישה שהיא שפית במטבח, ליידי בחוץ ו... במיטה. עד לפני כמה עשורים התפקידים המגדריים שלנו היו מאוד ברורים - כל אחד ידע מה זה להיות "גברי" או "נשי". אישה היתה צריכה להיות בשלנית, חמה, אמהית, מישהי שדואגת לסדר ולניקיון, ואילו הגבר היה צריך להיות המפרנס, הג'נטלמן, המאצ'ו.
בימינו קיים בלבול גדול בזהות. אישה כבר לא יודעת אם היא צריכה לשדר נשיות במובן של פעם - להיות אמהית וביתית כדי "לתפוס" גבר, או לחלופין להיות מודרנית עם קריירה, לשדר אסרטיביות וכד'.
שלא כמו פעם, כשהכל היה ברור ונשים ידעו מה מצפים מהן בדייט ובזוגיות בכלל, היום הכל שונה. קיימת באוויר תחושה שאין כללים, המשחק פרוץ וכל אחד עושה ככל העולה על רוחו. מצד אחד זה דבר נפלא, שיא הדמוקרטיה והחופש, אבל פעמים רבות כל החופש הזה גורם לנו להרגיש מבולבלים.
הטיפ שחשוב לי לתת כאן לנשים היא להישאר נאמנות לעצמכן - אל תשנו את מי שאתן כדי לרצות גברים. עולם הדייטינג אכן יכול להיות סיוט גדול לפעמים, אבל ברוב הפעמים, כל הסיוט הזה שווה את המתנה בסוף כשמוצאים אהבת אמת.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה - לחילונים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר".
לאתר של הראלה לחצו כאן. לגלישה בסמארטפון
