לרגע היה נדמה שעולם התרבות מצליח להמציא את עצמו מחדש. ה"פשא" בחולון תוכנן להיות מתחם הופעות ראשון מסוגו בארץ תחת כיפת השמיים והאוויר הפתוח ולפעול בהתאם להנחיות משרד הבריאות. רשימת הליין-אפ של האמנים התחילה להתמלא בשמות הגדולים, חנוך דאום, ערן זרחוביץ, אורי חזקיה, ישי ריבו, רשף לוי, אלי ומראינו, רביטל ויטלזון יעקבס, קובי מיימון, מני עוזרי, אך הגל השני של הקורונה ושינוי של ההנחיות, הביא לסגירת המקום בתחילת החודש, מיד לאחר ערב הפתיחה. בראל אדם, מי שעומד מאחורי קבוצת אדם גרופ, מיזמיות המתחם, מצא את עצמו סופג מכה קשה.
איך נולד הרעיון?
באזור חודש אפריל, בתקופת הסגר, כשהבנו שענף התרבות והאירועים חווה מכה רצינית ובשביל להחיות אותו נצטרך לעשות התאמות לחיים לצד הנגיף, למדנו את ההנחיות ואת הדרישות לפיהן צריך ללכת ותכננו מקום בו סיכוי ההדבקה על פי ההנחיות הוא ממש אפסי ויאפשר קיום תכני תרבות , בנוסף שמנו כדגש להביא חוויה חדשנית וייחודית שתתאים גם בתקופה שלאחר הקורונה משם נולד הרעיון של ישיבה בספות זוגיות ומרווחות עם שולחן אישי לכל זוג שנותן את חווית הוי אי פי של אולמות התרבות.
הרמנו את הפרויקט תוך חודשיים מרגע ההחלטה ליציאת הפרויקט, ניסינו להיות מהירים וחדים למרות הקשיים כדי לתת מענה מהיר שיניע גם את עולם התרבות וגם להחיות קצת תקווה כלכלית בענף.
איך תוכנן החלל בהתאם למגבלות?
צמצנו למינימום את האינטרקאציה החברתית בין היושבים. תהליך קניית הכרטיס התבצע דיגיטלית ואין צורך במגע אדם וכרטיסים פיזיים, מרגע ההגעה למתחם שומרים על מרווחים של 2 מטר בעמידה בתורים, כמו כן עוברים בדיקות חום ותדריך מפי הסדרנים על שמירה על מרווחים , חובה לעטות מסיכה בזמן הנוכחות במתחם וגם פוזרו מתקני אלכוהוגל לחיטוי ואפילו בברים האוכל והשתייה נמכרים סגורים הרמטית בידיי עובדים ששומרים על סטריליות כל הזמן.
היה פשוט להביא את האמנים למקום חדש, סטנד-אפ מתחת לכיפת השמיים?
תהליך גיוס האומנים היה לא פשוט , צריך ליצור אמון אצל האומן כשהוא מגיע למתחם חדש, על אחת כמה וכמה בחלל שהוא מורכב יותר, אבל יצרנו מתחם שלמרות היותו פתוח תחת כיפת שמיים עדיין מעביר תחושת אינטמיות שחשובה לאמנים. מהרגע שהאמנים הגיעו למקום הם התאהבו בו ומיד הביעו אמון מלא, ברגע שהם התחילו להגיע והבינו כמה הפתרון יצירתי ומותאם בשילוב הקסם של המקום היומן התחיל להתמלא.
והקהל, הצביע בכרטיסים?
הכרטיסים התחילו להימכר בקצב מטורף, חנום דאום שהיה המופע היחיד שהתקיים היה סולד אאוט וכל ההופעות שהיו מיועדות לקרות נמכרו בקצב מדהים, ראינו את הביטחון של הקהל כלפי המתחם וההבנה שהוא בטוח.
הקהל נדהם מהמקום, החלל ענק ומאפשר תחושת ביטחון ביחס לאיום מנגיף הקורונה, השמירה על הסטריליות, היכולת לא להיות צפופים והידיעה שתחת כיפת שמיים בטוח יותר נתנו לקהל להרגיש בנוח והתגובות מחוויית הצפייה היו מדהימות אפילו יותר, ראינו בלייב איך הקהל מתאהב בחוויה החדשה הזאת וצפינו עתיד מזהיר.
ואז הגיעו התקנות החדשות.
אין מילים לתאר את האכזבה שחווינו, מרגע תחילת המשבר הבטחנו לא להוריד את הראש, הבנו שקיים איום ממשי שלצערנו אין לאף אחד שליטה עליו והוא פגע בענף שלנו אנושות, הבנו מהר מאוד שאין טעם להיאחז במענקים ובעזרה מגורם כזה או אחר והחלטנו להיות אחראיים לגורלנו ולנסות לייצר פתרונות יצירתיים שיאפשרו להמשיך את החיים לצד הנגיף, בדרך בטוחה ובמקצוע שאנחנו כל כך אוהבים ועושים כל חיינו.
בשארית כחותנו, עם אפס הכנסות מאז חודש מרץ, אפס פעילות וצ'קים שממשיכים לרדת לספקים, החלטנו להשקיע אנרגיה סביב השעון ואת מיטב כספנו האחרונים כדי להקים את המתחם הזה שאמור היה להיות הפתרון המושלם עבור המדינה בכלל וענף התרבות בפרט ובמקום לקבל תמיכה אין סופית ועידוד מצד הגורמים האחראיים לקיום המתחם ופתיחת מתחמים נוספים כאלה קיבלנו את הבשורה האטומה שעולם התרבות נסגר בכללותו מבלי בכלל לנסות להבין שקיימים פתרונות מותאמים למצב.
האכזבה פשוט שברה אותנו. האמנו ואנחנו עדיין מאמינים בכל ליבנו שעשינו את הכל בצורה מושלמת כדי להמשיך להתפרנס בכבוד, במקצוע שלנו ובנוסף לתת מענה על צורך קיומי חשוב מאין כמוהו - צריכת תרבות ורגעי שמחה ואושר. עצם הסגירה תקע עבורנו את המסמר האחרון בנושא תזרים המזומנים ולפי המצב לא נראה שאנחנו בתוכניות מצד האוצר לתמיכה כזו או אחרת. אנחנו מתכוונים לעשות כמיטב יכולתנו כדי להגיע לגורמים הרלוונטים ולצעוק את האבל שנעשה לנו עד שנקבל את האישור המחודש לעבוד תוך הבנה שאנחנו הפתרון המושלם.
