באווירה המבהילה של מגפת הקורונה ולמרות העוצר התרבותי, נכתב ונוצר אתר הספר החינמי הראשון בישראל, "סיפורים לשעת מגיפה", ספר הביכורים של אהוד לוסין, 21, ירושלמי משוחרר טרי מגלי צה"ל שמקבל הצעת עבודה ייחודית, לשמש כבייביסיטר של מוסי בן ה-10. אמו של מוסי עובדת כרופאה מיילדת וכדי לא להשאיר את בנה שעות רבות לבדו, היא שוכרת את שירותיו של אהוד, מורה מחליף בבית הספר היסודי של בנה. בין הבחור לילד מתפתחת מערכת יחסים הדוקה ומיוחדת במינה. כדי להעביר את הזמן בבידוד, אהוד מספר למוסי סיפורים קצרים, סיפורים שלרוב לא מתאימים לגילו הצעיר מה שמוליד לעיתים רגעי מבוכה ושעשוע.
נשארנו בבית לבד. אני ומוסי, מוסי ואני. מי ידע אז שהסגר החלקי יהפוך לסגר מלא ושהבידוד יארך כל כך הרבה זמן? מוסי הסתכל עליי בעיני העגל החומות שלו, ואני הישרתי בו מבט. הילד לא באמת רוצה אותי בסביבה, אבל אולי הוא קצת רוצה. בכל זאת הוא שידך אותי לכל המשימה הזאת. 'רוצה לשמוע סיפור על נתב"ג?'" (מתוך הספר "סיפורים לשעת מגיפה", אהוד לוסין)
הספר עצמו שופע רגעים קומיים, אך המגיפה המשתוללת בחוץ והנפשות הסוערות של מוסי ואהוד מעלות שאלות רציניות בדבר האמונה באלוהים, מהות החיים, הערך של קשרים אנושיים, המרדף אחר אהבה ועוד.
למרות שקשר עם ילד קטן במרכזו, הספר לא מיועד לילדים ומורכב משני רבדים. הרובד הראשון עוסק בקשר הייחודי שנרקם בין הבחור הצעיר לבין הילד בעוד שהרובד השני עוסק בסיפורים הקצרים שמסופרים לילד ובעצם גם לקורא. אותם סיפורים קצרים מתכתבים עם קלאסיקות תנ"כיות וספרותיות מוכרות כמו קהלת, סיזיפוס, סיפורי האחים גרים, חכמי חלם, מחכים לגודו של סמואל בקט ואחרים.
אהוד לוסין שם על הדף, או המסך אם תרצו, את החרדות שליוו אותו כל חייו, בלי בושה ובלי פחד. הספר האינטרנטי מחולק לפרקים קצרים ומאפשר קריאה מהירה, המתאימה לרוח התקופה. כל פרק עומד בזכות עצמו ומלווה בציורים ססגוניים שציירו ילדים ונערים ירושלמים בני גילם של הגיבורים הראשיים.
