בעמוד הפייסבוק של מסעדת "פורטונה" באשדוד כמעט שלא תמצאו כיתוב בעברית - לא של הביוגרפיה שלה וגם לא של המבצעים הקולינריים שמוצעים בה (כמו מגש הסרטנים המלווה בשתי כוסות חצי ליטר בירה ב־149 שקל).
הדרת העברית הזו מתעצמת כשמדובר בפוסטרים של ערבי הקריוקי הנערכים במסעדה מדי פעם, ובהם מן הסתם מככבים שירים מאמא רוסיה, אבא גאורגיה והדודים מהרפובליקות הבלטיות שהגיעו לחגוג.
אי לכך מה רבה היתה הפליאה כשהגענו בבוקרו של אחד מימי חול המועד למסעדה הממוקמת בחוף מי עמי בעיר, כשפס הקול שהתנגן בחלל המקום היה שייך בלעדית לעידן רייכל.
וזה נמשך לאורך כל הארוחה - רק עידן רייכל, לעיתים לבדו ולעיתים עם הפרויקט שלו, בהחלט ובהחלט לא מוזיקה שתאמה את ציפיותינו הראשוניות.
"הקטע הרוסי של המסעדה הוא יותר בערב", הסביר הבחור הנחמד שקיבל אותנו, הגיש לנו, ידע על פי תנועות השפתיים את כל המילים בשירים של עידן רייכל, והסביר לנו פרט משמעותי על מסעדות רוסיות בחוף אשדוד: "ישראלים לא נכנסים למסעדות עם מוזיקה רוסית, לכן בצהריים אנחנו שמים מוזיקה ישראלית".
ארבע סוכר
אז אם על האכזבה המוזיקלית הקלה הזו יכולנו למחול (הילדה הרבה יותר ממני. בשבילי עידן רייכל זה כמו ארבע סוכר בכוס תה קטנה), הגיע התפריט וגרם לנו לאכזבה נוספת. בניגוד למסעדות האחרות מחבר העמים שבהן ביקרנו בעיר ("גמברינוס", "פטרה" ו"פינטה" הן דוגמאות בולטות), התפריט של "פורטונה" דל למדי, חסר סממנים סובייטיים קולינריים, ובדיוק כמו פס הקול הרייכלי - חף מכל סממן לשמחת חיים ותיאבון בריא.
תפריט פשוט משעמם ואפילו יקר, למגינת הלב. יש כאן כמה סוגים של רביולי ב־65 שקל, פיצה, המבורגר, שיפודים (פרגית ב־73 שקל? באמת?), סלמון ודניס מבחינת הדגים, אנטרקוט וגם צלחת של 12 שרימפס ברטבים שונים.
הילדה הזמינה המבורגר עם גבינה (אפילו הגבינה משעממת: מוצרלה), ואני בחרתי בדניס על הגריל. הזמנתי גם חצי ליטר קסטיל - בירה איכותית בטעמי דובדבן, כדי להתגבר על המתיקות המופרזת של התה עם הארבע סוכר שלא הפסיק להציק לי באוזן, אבל אפילו הבירה המתוקה ביותר לא תצליח לגבור על הפרויקט הסכריני של רייכל.
ההמבורגר של הילדה היה כצפוי לא מסעיר, אבל בשלב הזה הבנו כבר שנתמודד עם מה שיש, והיא נהנתה מהבשר שהיה טוב, טרי ועשוי מדיום כפי שביקשה. המוצרלה היתה תוספת נחמדה מבחינת המרקם שלה, גם אם פחות מבחינת תוסף הטעם שלה למנה.
על טבעות הבצל שהצטרפו למנה אני לא רוצה להכביר מילים, כי המילים שיש לי להגיד על טבעות הבצל התעשייתיות שהגישו לנו יכולות בקלות להידרדר לאלימות, ואני איש של שלום, של פיוס.
איזה מקום שאינו רשת של מזון מהיר לילדים חסרי בלוטות טעם מגיש דבר כזה ללקוחות שלו? אבדה הבושה? אבד הכבוד? אבד חוש הטעם? אז נכון, מבחינה גאומטרית אלה אכן היו טבעות. יותר מזה זה לא היה.
עת תבלין הגיעה
בניגוד לקטסטרופה של סר (הטעם) הטבעות, הצ'יפס שהגישו לי היה דווקא טוב למרבה ההפתעה ואפילו מתובל למשעי. באותה נדיבות והתלהבות שתיבל את הצ'יפס, פיזר השף של "פורטונה" שלל תבלינים על הדניס שלי, שהפכו חלקים ממנו למלוחים במיוחד, אבל לא באופן בלתי נסבל.
הדג היה טוב, עשוי מדויק, טרי, טעים, והכיף האמיתי היה שלצידו הוגשו כמה ירקות שנצלו לצידו על הגריל, כמו עגבניות, פלפל אדום ופלפל ירוק חריף אש, שבהחלט הצדיק ביס אחד של סבל בל יתואר, להבות של אש בחלל הפה שכובו בחופזה על ידי שלוש לגימות מהירות מהקסטיל.
לא לקחנו קינוח. אולי בגלל שלא רצינו לשלם 35 שקלים עבור שני כדורי גלידה וקצפת, אולי בגלל שלא היינו צריכים משהו מתוק בפה עם כל כך הרבה מתוק באוזן בשעה האחרונה.
מראה מקום
מסעדת "פורטונה", הטיילת 20, אשדוד, טלפון: 050-7700002
שעות פעילות: יום יום מ־12:00 ועד 24:00
פסקול: תה קטן עם ארבע סוכר
תג מחיר: חצי ליטר קסטיל דובדבן - 39 שקל, דניס - 87 שקל, המבורגר - 55 שקל, תוספת גבינה - שבעה שקלים, סודה - עשרה שקלים; סך הכל: 198 שקל
