לפני חודשים ספורים התמקם בגבעת השלושה, במרכז הקיבוץ ובליבה של גינה פורחת, בית קפה מסעדה בשם "משק". אלו שכבר הספיקו להגיע למדשאה הירוקה גילו את הבשרים והדגים המעושנים שאותם מכין מור כרמל, אחד משני השותפים, וגם כריכים מושקעים, חומוס, לאבנה, מרקים ומאפים.
השותף השני בסיפור הוא שגיא בלנק (35), בן הקיבוץ, שנמצא מחוץ לסירים ומנהל את ענייני המסעדה שאינם כרוכים בבישול.
בלנק הוא מאלו שלא נתקעים על תחום אחד, והביטוי "ממציא את עצמו בכל פעם מחדש" יושב עליו בול. עד לפני זמן לא רב, ולמשך שנתיים, היה מורה בכיתת מחוננים במרכז הארץ. לפני כן לימד בבית הספר הקיבוצי בשפיים שבו למד בעצמו כילד. ברזומה שלו תואר ראשון במדעי המוח במסגרת תוכנית מצטיינים ותואר שני בחינוך. שני אלו ממש לא מפריעים לו בעיסוקיו בתחום החדש: לארח, לשרת, להגיש, לתת יד בהדחת הכלים ולעשות סדר בחשבוניות ספקים.
כאחד שמבין דבר או שניים על המוח, וכבחור סקרן שהראש שלו עובד כל הזמן, מצא לעצמו בלנק על הדרך תחביב ייחודי: הוא מגדיר את עצמו פריק של שעשועוני ידע, שבכמה מהם אגב אף זכה בסכומי כסף נדיבים. את אורות אולפני ההקלטות הוא מאזן הכי רחוק מזה שאפשר - בהודו. הוא לא שם את עצמו תחת הטייטל של אדם רוחני במיוחד, אבל גיחות ארוכות לצפון הודו או לדרומה למשך חודשים אחדים הן חלק מחייו.
מאיפה התפתחה "משק" שלכם?
"המסעדה שלנו הוקמה בחצר המכבסה של פעם, היכן שהיו תולים את הכבסים. יזם אחד הקים כאן מבנה מבנייה קלה, לבסוף החליט לא לפתוח את העסק שתכנן, ואנחנו רכשנו אותו ממנו. עד אז עשינו, השותף שלי מור ואני, אירועי בשרים מעושנים בחצר הבית שבניתי בקיבוץ.
"מנהל הקהילה שכנע אותנו לפתוח במקום מטבח וחלל קטן לאירוח עם פינות ישיבה בחוץ. מור, שנים רבות בתחום הבישול ועישון הבשרים, עושה מדי יום את הדרך מביתו שבראשון לציון. יש לנו עובד וחצי, והכוונה היא להגדיל את הצוות". מלבד השניצלים הבלתי נמנעים הם מכינים מנות טבעוניות בהשפעה הודית ומגדירים את המטבח ככפרי וביתי.
לא עף על המיליון
בנעוריו בקיבוץ לא שיער בלנק שהחיים יובילו אותו לעסקי האוכל. אימו הייתה אחות, אבל בשנות השמונים עבדה במטבח הקיבוץ והפליאה לבשל גם במטבח הביתי. בשנת 2000 נסגר חדר האוכל בגבעת השלושה אבל גם קודם לכן העדיפה המשפחה, הכוללת מלבד שגיא עוד אח ואחות, לאכול בבית.
בתיכון למד במגמה הומאנית, שירת בגדוד תותחנים ואחרי הצבא המריא לטיול ארוך של שמונה חודשים על אופנוע בהודו. לאחר לימודי התואר הראשון והשני, לרבות תקופה כמתרגל באקדמיה, בחר להיות מורה להיסטוריה ולגיאוגרפיה, אבל הרומן עם מערכת החינוך לא נסק לגבהים.
בין עיסוק אחד למשנהו, ושיטוטים חוזרים ונשנים בהודו, השתתף בלנק בשנת 2011 בתוכנית "לעוף על המיליון" כאחד מול רבים (ויצא בידיים ריקות אחרי שהפסיד את הכסף שצבר). ב־2015 השתתף וגם זכה עם אחותו כרמל בתוכנית "תראו מי שואל", בשנת 2017 סימן וי על שעשועון הידע "קופה משותפת" (גם שם עשה קופה יפה), ולפני כחצי שנה שודרה התוכנית "המרדף", שבה ניצח עם שותפיו את הצ'ייסרית מיכל שרון ושלשל לכיסו 35 אלף שקלים. "כשאתפנה קצת מהעבודה במסעדה אלך לעוד תוכנית או שתיים", מבטיח בלנק. "זה פתרון טוב לכסף קל ומהיר".
נדמה שהודו משמשת לך מעין קארמה טובה המשפיעה על הבחירות שלך בחיים.
"הפעם הראשונה שלי שם הייתה לפני יותר מעשר שנים. נסעתי אז לשמונה חודשים, ואת מרבית הטיול עשיתי בצפון תת־היבשת על אופנוע. אז גם הכרתי את מור כרמל, שנעשה בהמשך לשותף שלי. בשנת 2009 חזרתי לטיול עם מור, ואז עשיתי הפסקה של תשע שנים.
"בשנה שעברה הכרתי את חברתי נועה קרן, ויום לפני שהכרנו היה לי כבר כרטיס ביד להודו. לא הייתה לי ברירה ונסעתי לשלושה חודשים לדרום הודו, ונועה הצטרפה אליי לשלושת השבועות האחרונים של הטיול. שם כרעתי ברך והצעתי לה נישואים. אני אולי לייט בלוּמר, אבל מאוהב עד מעל הראש. נועה היא הדבר הכי טוב שקרה לי. אז הכרתי שותף לעסקים, שותפה לחיים, ואנחנו ממשיכים ביחד בגבעת השלושה. את הודו אנחנו מנציחים גם בעזרת מאכלים אחדים שמור מכין".
יש סיכוי שתחליף את המסעדנות בחדר המורים ותחזור להוראה?
"ממש לא. אוכל זה תחום קשה, מחייב, מאתגר ולא בטוח, אבל אנחנו חזק בפנים - אוהבים את זה ומקווים שגם אחרים ימשיכו לאהוב".
