מדי שנה מעלים בני הנוער המאושפזים ב'אברבנאל' הצגה המבוססת על טקסטים שכתבו בעצמם, במטרה לשבור את הסטיגמות על נוער עם הפרעות נפשיות. המחזה, 'מי כמוני', אותו כתב רועי חן וביימה אילאיל סמל, מוצג בימים אלה בתיאטרון גשר שביפו.
בית החולים 'אברבנאל'בית החולים 'אברבנאל'
בית החולים 'אברבנאל'
(צילום: קובי קואנקס)
הסיפור מבוסס על תחקיר שנעשה במשך חצי שנה בשיעורי התיאטרון בבית הספר שבמחלקת הנוער הסגורה במרכז לבריאות הנפש ע"ש י. אברבנאל. את התהליך ליוותה קורל פינטו, המורה לתיאטרון. "ההתמודדות של הילדים הללו היא בעצם ההתמודדות של כולנו", אומרת פינטו, "רק שאצלם זה מגיע בווליום ובעוצמה אחרת. התהליך של שילוב התיאטרון יוצר אלמנטים של ריפוי".
כשקורל פינטו (31) סיימה לימודי בימוי תיאטרון וחינוך לפני כשבע שנים, היא החליטה שהיא רוצה לעסוק בתחום באופן שיאפשר לתיאטרון לטפל ולרפא. היא פנתה אל המרכז לבריאות הנפש אברבנאל, והחלה לעבוד שם עם בני הנוער המאושפזים בבית החולים במסגרת בית ספר 'שחף' הפועל במקום.
בני הנוער בגילאי 18-12, משתתפים לאורך כל השנה בשיעורי תיאטרון מגוונים, תהליך העבודה על הכנת ההצגה ארוך ומורכב כשאת הטקסטים, הבימוי והמשחק הם מבצעים בעצמם. "ממשחקי תיאטרון פשוטים עולים התכנים שמעניינים ומעסיקים אותם בלי שיפוטיות ואיסורים, למשל, במשחק אסוציאציות יש מקום למילים כמו מוות, קבר, סכין, דברים שקשה להגיד ולבטא במציאות היומיומית", היא מספרת. "אנחנו שמים דגש בשיעורים על הורדת כל הקולות השיפוטיים של הילדים כלפי עצמם במטרה לצמצם את החרדה ולאפשר להם מקום בטוח. עצם העמידה על הבמה היא התמודדות של מאבק – והתגברות. אחת התלמידות למשל, חשה כל חייה שיש בתוכה חיה ובהצגה היא נתנה לעצמה מקום לבטא את זה בצורה של יללה".
קורל פינטוקורל פינטו
קורל פינטו
(צילום: פרטי)
בשנה שעברה העלו בני הנוער הצגה בשם 'לכל השדים והרוחות', שעסקה בשדים הפנימיים שיש לכל אחד מהנערים. 'מי כמוני', מעניקה הצצה למחלקה הסגורה, אל חייהם של הצוות הרפואי, בני הנוער וההורים שלהם.
פרסום ראשוני: 14:00 , 13.02.20