חלוצי הגאווה
בשבוע שעבר התקיים בבת ים האירוע הראשון של הקהילה הלהט"בית בעיר. אמנם לא היה מדובר במצעד ססגוני כפי שאנחנו מכירים מערים אחרות, אלא יותר בערב הסברה מהנה על הטיילת, אבל המטרה הושגה: היכרות בין חברי הקהילה לבין שאר תושבי בת ים. את האירוע יזמו מספר אנשים ביניהם עו"ד עידן דקל ועומר יהושע, תושבי העיר.
דקל בן ה־30 נולד בכלל בירושלים, ומתגורר בבת ים בשנתיים האחרונות: "אני מנסה ליצור קהילה חברתית, צעירה, שתהווה קול לקהילה הגאה, שתהפוך את בת ים לעיר טובה יותר עבור כולנו. בת ים גם ככה כבר חברתית, אבל יש צורך להוסיף עוד צבע וקול לדברים שפחות נשמעים. הרצון בהכרה הוא לא רק של הקהילה הגאה, כל האוכלוסיות בעיר רוצות בסופו של דבר שיכירו בהן וידאגו להן.
יהושע, 20, גדל בבת ים, ובעבר ניסה לארגן מפגש להט"בי בעיר. היוזמה לא צלחה אז מסיבות כאלה ואחרות, ואולי התנאים לא הבשילו כפי שהבשילו בימים אלה. "רצינו שזה יהיה אירוע קטן וצנוע, אבל בגלל ההיענות הגדולה החלטנו לעשות משהו שבאמת יתאים לקהילה הבת ימית, ושיחשוף אותנו לכמה שותר אנשים.
"אחרי הרבה מאוד עבודה האירוע יצא לדרך, במתחם 'סאנסט'. תלינו דגלי גאווה ובלונים. אנשים הגיעו, קנו גלידה, הסתובבו בין דוכני ההסברה, שיחקו עם בועות סבון, זאת באמת הייתה חוויה מיוחדת. ניסינו להימנע מעוד אירוע עם נואמים, כבד כזה, והוא באמת יצא כפי שקווינו - מוזיקה, ים, שקיעה ו'מינגלינג'. אנשים עברו לידנו ושאלו אותנו שאלות, אנשים אחרים ישבו איתנו ודיברו, היה פשוט כיף".
דקל ויהושע רואים את עצמם כחלק מההנהגה העירונית המקומית בעתיד, ודקל אף קיבל הצעה להצטרף לאחת הסיעות כבר בקמפיין הנוכחי.
דקל: "אני מאחלה לעיר ולתושביה, שבשנה הקרובה נדע להתקיים ביחד, ובכבוד, שנדע שגשוג בפעילויות גדולות ואירועים גדולים לכל תושבי העיר, ושנהיה אלטרנטיבה אמיתית לערים השכנות".
יהושע: "אני מאחל לכל תושבי ותושבות בת ים, שנה מאושרת ושמחה. שנתקדם להשיג את השוויון לו כל אחת ואחד מייחלים ברמה האישית, שנלמד לפרגן קצת יותר, לעזור ולהעריך אחד את השנייה. שנה שבה נדע לאהוב עוד קצת את עצמנו ולקבל אחרים מאיתנו והכי חשוב - שנה של שמחה והמון אהבה".
התשובה הפלורליסטית
"אנחנו מאמינים שהיהדות היא לא מיקשה אחת, ויש לה פנים רבות, אנחנו חלק בלתי נפרד מהווי החיים במדינת ישראל ומהעיר בת ים". כך אומרת השבוע שרונה בוטנרו, 46, תושבת בת ים, שייסדה ומובילה את הקהילה הרפורמית בבת ים.
ביומיום היא עובדת בתחום המחשבים ומנהלת מערכת מידע בחברת פטנטים בתל אביב, היא אמא לשני בנים ושתי כלבות מתוקות. "אני נולדתי בבית חילוני לחלוטין", היא מספרת.
"לזרם הרפורמי הגעתי בעקבות טקס העלייה לתורה בבר המצווה של בני הבכור. חיפשתי מקום שיאפשר גם לי כאמא, כאישה להיות חלק מהטקס החשוב הזה בחייו של בני. לקחת חלק בתפילה ולא לשבת מאחורי מחיצה ורק לזרוק עליו סוכריות. כשחיפשתי בבת ים לא מצאתי שום מקום שמאפשר את זה והקהילה הקרובה שמצאתי הייתה בגזר, ועד היום אנחנו גם חלק מהקהילה שלהם.
"לפני כשנתיים הקמתי את הקהילה בבת ים, מתוך הבנה שגם לתושבי בת ים שמחפשים חיי קהילה ושוויוניות, מגיע מקום שיכיל אותם. בתחילה ייסדתי את המניין השוויוני בבת ים שעם הזמן הפך לקהילה ומונה כיום 25 – 30 משפחות ויחידים.
"הקהילה משמשת כבית חם למשפחות ויחידים, שמחפשים בית פלורליסטי, מכיל, חיי קהילה, ומקום תפילה שוויוני לנשים וגברים.
אנחנו מקיימים קבלות שבת חודשיות בטיילת בבת ים, בחגי ישראל תפילות משותפות המשלבות קטעי קריאה מהמקורות היהודיים, שירים וקטעי קריאה ישראליים. בחגי תשרי אנחנו מתארחים במועדון הוותיקים הבולגרי של בת ים, אפילו הקפות שניות של הושענא רבא, אנחנו מקיימים, יש כלייזמרים, הנשים רוקדות עם ספרי תורה, הקפות שוויוניות לחלוטין".
"בפעם הראשונה שעשינו את ההקפות הגיעה הבת של חבר הכנסת מוזס, שהוא אורתודוכסי, היא ממש התרגשה להחזיק את ספר התורה ואמרה שמעולם לא היתה לה האפשרות, היא ממש זרחה כשהחזיקה אותו.
"ביחד איתי יש קבוצת נשים ואנשים שהם הגרעין התומך והרציני, וכולם עוסקים בעשייה התנדבותית בעיר. אנחנו מעורבים בפרויקטים של תיקון עולם בתוך העיר, אחד מהם הוא סריגת כובעים למחלקה האונקולוגית בוולפסון".
איחולים לשנה החדשה: "מאחלת לנו שמי שייבחר לראשות עיריית בת ים, ידע להיות ראש העירייה של כולם. מאחלת לקהילה שתפרח ושתהווה מקום ובית חם לכל מי שמחפש יהדות פלורליסטית, ליברלית, מכילה ומקבלת".
להבה בלום
בא לעזרה
"בת ים היא עיר שגדלתי בה מגיל אפס, עיר שבנויה מפסיפס של אנשים מדהימים, לכל פרויקט של חסד נרתמים מאות אנשים ללא שום אינטרס ובאהבה גדולה", מעיד יהודה מזרחי, רק בן 32, וכבר משמש כראש סניף איחוד הצלה, בת ים, חולון ואזור, בהתנדבות, ומנהל כמאה מתנדבים שנותנים מענה ראשוני לכל חולה או פצוע באיזור.
"יש לנו 30 רוכבי אופנוע שנוהגים על האופנולנסים (אופנוע אמבולנס)", הוא מספר. "והשאר ברכביהם הפרטיים. כולם חובשים, פרמדיקים או רופאים. אנחנו מטפלים ב־500 מקרים בחודש. מדובר בחבורה של אנשים שנותנים ממרצם ומזמנם 24/7 למען הצלת האחר, אנשים שעסוקים ביומיום בעבודה, עסקים, לימודים, ובכל זאת כשיש מישהו שזקוק לעזרה הם מיד שם תוך דקות ספורות.
"לפני בערך חצי שנה, בעודי יושב עם משפחתי בארוחת שישי, התקבלה קריאה ברשת הקשר של איחוד הצלה על חנק של ילד בן שנה וחצי, במרחק כמה רחובות ממני. יצאתי לכיוון הכתובת, השארתי את בנותיי ואשתי להמשיך את הארוחה בלעדיי.
"כשהגענו לבית אני ועוד מתנדב, ראינו את הילד בן השנה וחצי (בגיל של הבת הקטנה שלי) עם חסימה מלאה בדרכי הנשימה, מכחיל כתוצאה מאכילת פיתה. לאחר טיפול קצר הילד שב לנשום בכוחות עצמו, בזכות ההגעה המהירה שלנו ומתן הטיפול הילד ניצל. מקרה כזה נותן הרבה סיפוק להמשך הפעילות.
"כחלק מהעשייה של איחוד והצלה, אנחנו מכשירים אזרחים מכל האיזור, בקורסים למתן עזרה ראשונה בסיסית, דרך הפרויקט 'משפחה בטוחה'. בנוסף לכך, אני מנהל קבוצת ווטסאפ של בת ים וחולון שנקראת, 'מחוברים לחיים' שבה מתנדבים נותנים שירותי הסעה לחולים.
איחולים לשנה החדשה: "בעזרת השם שבשנה החדשה הבאה עלינו לטובה, שחולים או פצועים לא יזדקקו לנו. ואם כן, שידעו שתמיד יהיה שם מתנדב מסור של איחוד הצלה שיהיה להם לעזר בשעת צרה".
להבה בלום
שיכון ושיקום
"פגשתי דייר רחוב שעם השנים הפך לגבר מבוסס. הוא סיפר לי את סיפור חייו ואני סיפרתי לו שאני עובד עם נוער. בתגובה הוא אמר לי לי שהחלום שלו הוא לפתוח מקום שיקומי לדיירי רחוב, ותרם לי 50 אלף שקל". וככה בעצם התחיל המיזם החברתי 'לופט', של דוד אגייב.
אגייב, 35, הוא תושב בת ים שנולד באוזבקיסטן. לארץ הוא עלה בגיל 11, והיום הוא נשוי ואב לשני ילדים, יונתן ואמילי. אל מייזם 'לופט' הוא כבר הגיע כאיש חינוך מנוסה, בתחום מניעת סמים ואלכוהול, והתנהגויות בגיל ההתבגרות המודרני.
בעבר הוא ניהל את תחום המניעה בכפר סבא, ובהמשך ניהל את מועדון 'מגדלורים' לנוער בסיכון. היום הוא מעביר סדנה שנקראת 'לשמוע אחרת', למורים, הורים ובני נוער, העוסקת בכל הנוגע לגיל ההתבגרות, זהות, דימוי עצמי, ושימוש באלכוהול ובסמים.
'לופט' הוא מיזם חברתי שנותן לדיירי רחוב מחולון ובת ים בית חם, אוכל ושיקום. מטרתו העיקרית היא בסופו של דבר לשלב אותם בחברה כאנשים נורמטיבים ומיטיבים. "יש לנו שבעה בתים", הוא מספר. "חמישה בתל אביב ושניים בבת ים - אחד לגברים ואחד לנשים.
"בכוונה אנחנו מפרידים בין המינים, יש נשים שנפגעו מגברים כאשר גרו ברחוב, וכדי להשתקם הן צריכות להרגיש בטוחות ומוגנות. המיזם הוא כלכלי. לכל דייר רחוב מגיע כסף מהמדינה ואנחנו עוזרים לו במימוש הזכאות, ומהכסף הזה פועלים. יש לנו 86 דיירים, ו־26 מתוכם חיים פה, בת ים.
"מחצית מהדיירים הם דיירי רחוב ומחציתם אסירים משוחררים. הם מקבלים מאתנו שיקום תעסוקתי, יש לימודי אילוף כלבים, טיפול בשיטת 12 הצעדים, ועובדים במפעל של עמותת 'אנוש'. דואגים להם לשיקום חברתי, שיכון, ומימוש זכויותיהם. ואם צריך גם בסיוע משפטי והחזרת חובות, כדי שיחזרו לחברה כאזרחים מן השורה.
"אנחנו לא מקבלים דיירי רחוב עם בעיות התנהגותיות, או מכורים לסמים ואלכוהול, אבל כן שולחים אותם לגמילה בשיתוף יחידת 'דרי רחוב' ולאחר מכן הם יכולים להגיע אלינו. יש לנו בארגון כ־70 מתנדבים מכל קצוות האוכלוסייה, שמעבירים חוגים, מלמדים מיומנויות חיים, מלווים אותם למסגרות, אך כמובן תמיד נשמח לעוד.
"אנחנו מקבלים סיוע רב מהרווחה של בת ים וחולון ועובדים בשיתוף פעולה עם 'בית בוזי' (היחידה להתמכרויות), 'הרשות לשיקום האסיר', 'היחידה לדרי רחוב'. 'לתת' ו'לקט ישראל'.
איחולים לשנה החדשה: "מאחל לכל תושבי בת ים וחולון המון שמחה, המון שלווה, ושלכולנו תהיה קורת גג השנה הזאת ותמיד".
להבה בלום
להיות בצד הנותן
"החלום שלי זה לפתוח גמ"ח, שיפעל כל הזמן", מספרת אורלי כהן. "ויעזור לאנשים נזקקים ועיוורים במשך כל השנה. המשפחות שמקבלות את הסלים לא מפסיקות להודות לי, ומאוד מתרגשות מהנתינה".
כהן, 52, נשואה ואם לחמישה, נולדתי כבדת ראייה, וכבר מעל 14 שנה, אורזת ומחלקת סלי מזון למשפחות נזקקות, לפני החגים, בכל האיזור. "הגעתי לכאן לפני 29 שנה בעקבות בעלי", היא מספרת. "וביומיום אני עובדת במפעל בבת ים, שמעסיק עיוורים וכבדי ראייה.
"את החלוקה והאריזה של סלי המזון התחלתי בעקבות בחור שהיה מגיע לעזור לי בכל מיני דברים בבית, כי אני בעצמי נזקקת. הוא הציע לי לעזור לו באריזת החבילות למשפחות. בהתחלה היה לנו קרוואן שבו אכסנו את המוצרים ומשם התנהלה החלוקה והאריזות, אך הוא נשרף, והעברנו את הפעילות אל המרפסת שלי. התורמים היו מביאים את המצרכים אליי, וכל בני הבית היו נרתמים לעשייה, אורזים ביחד ומחלקים.
"התחלנו עם עשר משפחות והיום יש לנו כבר 64. שנה שעברה ועד הבית הקצה לנו מחסן ואיפשר לנו להשתמש בו לקראת החגים. חלק מהחבילות אני שולחת עם נהג מונית שעוזר, וחלק מהאנשים באים לקחת בעצמם. הייתי רוצה שזה יהיה 'מתן בסתר' אך אין לי מספיק אמצעים.
"בחגי תשרי של השנה שעברה התחלתי לפרסם פוסטים בפייסבוק, על העשייה שלנו ובקשות לעזרה בתרומות, וככה הצלחתי לגייס עוד 35 סלי מזון. כל הזמן אני מנסה ליצור קשר עם עוד תורמים להשיג עוד כסף ומצרכים, כדי להגדיל את מעגל המשפחות שיקבלו, כרגע אנחנו מחלקים רק לפני פסח, ראש השנה ופורים. הייתי רוצה שתהיה לי האפשרות לדאוג למשפחות נזקקות לקראת כל חג".
איחולים לשנה החדשה: "הייתי רוצה להודות לכל התורמים, הייתי רוצה להגדיל את החלוקה ולעזור לעוד משפחות ועיוורים, ולכן אשמח לכל תרומה, או עזרה בחלוקה ואריזה. אני מאחלת לכולנו שתהיה שנה טובה, שנת בריאות אושר, שמחה, ופרנסה. מי ייתן וכולנו נזכה להיות בצד הנותן. כל שנבקש לו יהי".
(כתבה: להבה בלום)
