נטלי כתריאל (41) רגילה להיות זו שמטפלת בחולים כאחות טיפול נמרץ ילדים וכמתאמת השתלות ואחות כללית ומפקחת ערב במרכז רפואי 'וולפסון', דבר לא הכין אותה להיות מטופלת בטיפול נמרץ, כשהיא והעובר בסכנת חיים. ביום רביעי שעבר היא חזרה לפגייה, עם רואי בן השנה.
"זה הריון רביעי, יש לי שלושה בנים בבית - בן 17, בן 14 ובן 12", היא סיפרה לפני תשעה חודשים, כשהיא חובקת את רואי, בנה בן השלושה חודשים. "מעקב ההריון היה תקין, הייתי אמורה לעבוד ונכנסתי למיטה לנוח, עשיתי סיבוב ואז הרגשתי כאב משתק ולא הצלחתי להשחיל נשימה. לשניות חשבתי שזה שריר תפוס וניסיתי להשתחרר, ולמזלי באותה שנייה בעלי נכנס הביתה, אמרתי לו 'עכשיו אמבולנס, אם לא אני מתה במיטה'".
הבעל חשב תחילה שהיא דרמטית, אבל כשהחלה להלבין גם היא הבינה שישנה אופציה שקיים קרע ברחם. כתריאל הובלה במהירות לבית החולים, כשבעלה בינתיים דיווח לבית החולים שהיא מגיעה. "כשהגענו כבר חיכו לנו בחדר לידה", סיפרה כתריאל, שמסבירה שגם לקחו כמה דקות עד שהתמונה התבהרה. "העובר נראה תקין והכאב היה מתמשך. בהתחלה הכל נראה בסדר אבל אז ראו שהבטן מלאה בדם. הם אמרו 'קודם אנחנו נציל אותך, ולגבי הילד נעשה מה שצריך'".
נטלי הובהלה לחדר הניתוח, וברגע הפתיחה הבטן והרחם נקרעו לחלוטין, "וזה המזל של התינוק הזה, הוא היה עם דופק והכל היה בסדר. הוא קיבל טיפול על ידי צוות פגייה שהיה במקום, ונולד במשקל 800 גרם - שזה משקל גדול יחסית לשבוע הזה".
בזאת עוד לא תמה הסכנה. הדימום המשיך ללא הפסקה. בין עובדי צוות טיפול נמרץ כבר עברה שמועה שאחות בהריון מבית החולים נמצאת במצב קשה לאחר לידה מוקדמת, ואמורה להגיע לטיפול נמרץ.
"איפה ששכבתי היה הצוות שאני עובדת איתו על בסיס יומי", נזכרה כתריאל. "והיה להם מאוד קשה לקבל אותי כשאני מורדמת ומונשמת. אחרי יומיים העירו אותי והייתי מופתעת מכל הפרצופים. הייתי בטוחה שעכשיו קמתי מהניתוח, ולא חשבתי שעברו יומיים. רק אחרי שיצא התינוק התחלתי לשאול מה קרה. השאלה הראשונה ששאלתי היא 'מה עם הילדים בבית?' והשאלה השנייה הייתה 'האם התינוק חי?'".
כתריאל מספרת שבשל תפקידה כמתאמת השתלות בבית, נושא המוות אינו טאבו. "הילדים שואלים ומתעניינים, ופתאום הם חוו את הטראומה מהצד שלהם, הם מבינים שאמא הייתה בבית, נסעה באמבולנס ולא חזרה. הם רצו לבקר ולא יכלו, והם היו בטוחים שמכינים אותם לבשורה רעה".
אחרי שכתריאל התעוררה ויצאה מכלל סכנה עוד היו למשפחה שלושה חודשים שבהם רואי הקטן היה מאושפז בפגייה, "זר לא יבין. עד שאת לא עוברת את זה על בשרך את לא מבינה, בתור מפקחת הייתי עוברת שם ולא היה לי מושג מה עוברות האמהות שם". היום, במבט לאחור היא יודעת שזה היה יכול להסתיים אחרת. "חד־משמעית, קרה לי נס. בקרע בדרך כלל לא מצליחים להציל את הילד. איזה מזל שזה קרה לי, שהייתי בסביבה של בית החולים, שם יש את הצוות הטוב ביותר".
ממיטת טיפול נמרץ המשיכה כתריאל בעבודתה, "לא הספקתי להכשיר מחליפה ולא עשיתי חפיפה, אז את החלק הלוגיסטי ניהלתי מהמיטה כשאני מחוברת לחמצן".
השבוע חזר רואי הקטן עם אמו לביקור במחלקה, במיטב המסורת בפגייה. "בגיל שנה מגיעים ומביאים כיבוד ועוגה ועשינו הקדשה של תמונה של רואי – המתנה שקיבלנו מהם", היא מספרת, "כשרואי היה מאושפז ראינו משפחה שעושה דבר דומה. זה מאוד מעודד לראות מהמקום הנמוך את המקרים הטובים, זה נותן איזו תקווה"..
כיום, תשעה חודשים אחרי, נטלי בהחלט מודה על הנס, שכן רואי החמוד מתקדם יפה ומדביק את כל הפערים, "אנחנו נמצאים במעקב והוא נס לכל דבר ואנשים ממש מופתעים ששמעו את נתוני הפתיחה שלו, אף אחד לא נתן לו הרבה סיכויים לשרוד ובטח לא במצב טוב ויצאנו ברוך השם בלי שום דבר, בריאים ושלמים".
בבית הם צוחקים ואומרים שיש לו ארבע אבות, שכן אחיו הגדולים גם כן מאוד מגוננים ושומרים עליו, "שמרנו עליו כמו באינקובטור בשנה הזו ויש לזה תוצאות טובות, הצלחנו לשמור עליו שלא יחלה ושלא ייחשף לדברים שלא צריך, אולי אובר אבל זה יצא לטובה, עכשיו הוא יכול לזחול בחולות ולטייל בכל מקום" , מספרת כתריאל.
"זה המקום להודות לכל הצוותים בבית החולים שעשו את הכול כדי להציל את החיים שלי וגם את רואי שזה לא היה מובן באותה סיטואציה של סכנת חיים, הרדאר הופנה להצלת האמא ובכל זאת קיבלנו את רואי כמתנה, מתנה מדהימה בזכות עבודת צוות מדהימה, טיפול נמרץ וחדר לידה והפגייה שטיפלו בו במסירות בכל התקופה הזו".
