תל אביב:
סוסיתא עם נשמה \\ אשר קשר
בוגרי שנות ה־60 משפשפים עיניים בתדהמה למראה מכוניות הסוסיתא והרום כרמל שחורשות את כבישי הארץ בעת האחרונה. החל בסוסיתא קובייה גריל עגול (נדירה ביותר) ועד רום כרמל שנעלמה מפס היצור ב־1981. מי שנולד בשנות ה־80 וצפונה לא יבין את ההתרגשות למראה הקובייה המוזרה שמישהו בוחר לנהוג בה במקום, נניח, במזדה 3.
אני מבין שלא חסרות בדיחות.
"ברור. רום כרמל נקראה 1,301 כי יש לה מנוע 1300, אבל תמיד צריך אחד שידחוף".
גרוסברג כבר רגיל שאנשים עוצרים אותו, מוחאים כפיים, מבקשים להצטלם ושואלים איפה משיגים אחת כזו. לכל אלה הוא מספר שאת אהבת הסוסיתות קיבל מאביו מאיר, שבשנות ה־60 היה הבעלים הגאה של רכב סוסיתא דואר ששירת מפעלים ממשלתיים כמו חברת החשמל ובזק.
הסוסיתא יצאה לדרך ב־1959, תולדת פיתוח של "אוטוקרס" הישראלית ו"רליאנט" הבריטית. במשך השנים יוצרו בישראל כ־70 אלף מכוניות סוסיתא, ועם השנים הן נעלמו מהנוף. הישנות והטובות שנצפות במחוזותינו למעשה הוחזרו מעולם המתים.
"לפני כמה שנים מצאנו סוסיתא ישנה בשדה מוקשים בדרום והצלחנו לאתר את הבעלים באמצעות מספר הרישוי", מספר גרוסברג. "מתברר שהוא מנס ציונה, והסוסיתא נגנבה לפני 30 שנה. כנראה הגנב עזב אותה בשדה המוקשים וברח. עשינו זכרון דברים על הגרוטה, ועכשיו היא משמשת לחלקים שיחיו כלי רכב אחרים. באשקלון חילצנו סוסיתא סטיישן שהיתה מאוחסנת 15 שנה. לקחנו צינור של אינפוזיה והזלפנו לה דלק ישר לקרבורטור: חמש דקות, הניעה. עוד לא נתקלתי בסוסיתא או כרמל שלא הניעה, גם אם היא עמדה 20 שנה בלי אוויר בגלגלים".
אזור התעשייה תפן:
הרובר המסוממת של אולסי פרי \\ מירית קושניר-סטרומצה
לרובר השחורה מודל 1959 שמוצבת בין שאר רכבי האספנות במוזאון הפתוח בתפן יש קווים עגולים, איפוק בריטי מושלם וכורסאות מריפוד עור. במוזאון מספרים שזאת היתה המכונית האהובה של אולסי פרי, שבה הוא נתפס עם כמות נכבדה ויקרה של סמים, והיא הוחרמה. 15 שנה היא עמדה מוחרמת קרוב לים והגיעה לכאן אכולה ומתפרקת. שנים של עבודה הביאו אותה למצבה הנוכחי.
ליד הרובר ניצבת יגואר לבנה משנות ה־60, מצוידת בלוח שעונים מעץ מהגוני. לפני 25 שנה היא גויסה לסט צילומים אלגנטי לפרסומת לגלידה. הדוגמנית שישבה בה לבשה מעיל פרווה, ופיסת גלידה נשרה והחליקה אל עומק המחשוף שלה.
ויש גם השברולט בל אייר משנת 1956, שהקונסול הצרפתי שישב בירושלים כמעט לא הספיק ליהנות ממנה, מכיוון שנשיא צרפת שארל דה גול שלח אליו איגרת ובה נזיפה על כך שנציגה של צרפת מתהדר במכונית אמריקאית חדשה. בעקבות זאת נמכרה השברולט לרופא העיניים המפורסם ד"ר אברהם טיכו ולאשתו הציירת אנה טיכו. כשטיכו הלכה לעולמה, 20 שנה לאחר בעלה, השאירו בני הזוג חשוכי הילדים את רכושם למוזאון ישראל, והשברולט נמכרה במכירה פומבית תמורת 200 דולר. ב־1970 שימש הרכב להסעת אמנים מפורסמים שבאו מחו"ל להופעות בארץ, ובהם ליאונרד כהן ובי־בי קינג.
אוסף המכוניות העתיקות בתפן שייך לתעשיין איתן ורטהיימר וכולל דגמים שיוצרו מתחילת המאה ה־20. האוסף נחשב לגדול מסוגו בארץ ואחד הגדולים בעולם. המכנה המשותף לכל המכוניות הוא העובדה שכולן נסעו בכבישי הארץ. חלקן עברו תהליך שחזור ארוך, יקר ומסובך, שבמהלכו הובאו ממגרש גרוטאות במצב של שלדת מתכת מתפוררת והפכו למכוניות נוצצות ומרשימות, וגם נוסעות.
עכו:
הביואיק של ערפאת \\ מירית קושניר-סטרומצה
כשפשטה השמועה על כך שהביואיק של יאסר ערפאת נוסעת ברחובות עכו הרשת החברתית געשה. הכעס הופנה אל ג'לאל בנא, יועץ תקשורת מעכו, שנוסע במכונית להנאתו במקום להפקידה במוזאון פלסטין. "ערבים בישראל ומחוצה לה כועסים עליי, אבל טבעי שמוכרים רכבי שרד", הוא אומר.
"הרכב שבו נסע שמעון פרס נמכר ולא הגיע למוזאון, וכך גם כלי הרכב של גולדה מאיר ולוי אשכול. רק הקדילק המשוריין ששימש את יצחק רבין ביום הרצח נמצא במרכז מורשת רבין, אבל זה סיפור אחר".
הרכב, ביואיק פארק אבניו שנת ייצור 1984, חונה צמוד לביתו, מאחורי השער החשמלי. הוא שחור, גדול, נוצץ ועמוס באביזרים. בפנים יש ריפוד קטיפה כחול, הגה מתכוונן, שליטה חשמלית מלאה גם במושבים, ופינוקים שבשנת 1984 נחשבו לשיא הפאר כמו קרוז קונטרול. יש חימום למושבים ותא מטען הידראולי אדיר. כשנוגעים בסמל המתנוסס על מכסה המנוע נשמעת צפירה. פטנט נגד גנבים.
כשהתעניינת ברכישה ידעת שזה הרכב ששימש את יאסר ערפאת?
בנא: "לא. היו לי בעבר שני רכבי מרצדס ישנים, ולאחרונה חיפשתי רכב אמריקאי ישן. לפני כמה חודשים ראיתי בנצרת את הרכב הזה והתלהבתי. כששמעתי שהיה של יאסר ערפאת זה נשמע לי הזוי, אבל בדקתי והתברר שהאוטו הגיע מחו"ל ליריחו, לעזה ואז לרמאללה. ערפאת נסע איתו במשך כמה שנים. אגב, בדקתי אם הושתלו בו מכשירי האזנה. לא מצאתי".
את המכונית קנה בנא מבאסל ריזק, בעל מוסך מכוניות מנצרת, שקנה את המכונית בשנת 2008 מהרשות הפלסטינית. "עשיתי קפיצות עד השמים בשביל לשחרר אותו מהרשות", אומר ריזק. "אני מכונאי של מכוניות אמריקאיות ועשיתי בעצמי את המכונאות לביואיק הזה. המנוע מקורי וכמעט הכל אורגינלי, אפילו הריפוד הכחול. היו תמונות של יאסר ערפאת מהעיתונות בעת חזרתו לעזה שבהן הוא נוסע ברכב הזה".
"אני נוסע ברכב בימי שישי ושבת, וכולם צופרים", צוחק בנא. "חתנים ערבים מבקשים את הרכב ליום החתונה שלהם. תענוג לנסוע ברכב כזה, שאורכו שישה מטרים והוא רחב כמו אונייה. ואם זה היה הרכב של ערפאת, זה רק בונוס".
אשדוד:
יגואר הוא כמו כריש \\ אשר קשר
כשרפי הרשקוביץ בן ה־72 חולף ברחובות אשדוד הוא עושה את זה ביגואר סדרה 9 קלאסי, שצעיר ממנו בשנים אחדות, או במרצדס פגודה 1963 או ברולס רויס משנות ה־40. הוא יושב זקוף וגאה, יד ימין שלו מנווטת את ההגה, ויד שמאל, השזופה יותר, מונחת על דלת הרכב הנדיר. הרשקוביץ מרוכז כולו בחוויית הנהיגה, שבעליהם של רכבים חדשים לא מכירים — לא את התפעול, לא את הקואורדינציה וגם לא את תגובת האנשים מסביב.
אז כלי הרכב האלה גם נוסעים?
"רכב הוא כמו כריש, הוא חייב להיות בתנועה. כל הרכבים במוזאון המכוניות העתיקות שלי נוסעים".
מוזאון המכוניות באשדוד נמצא צמוד למוסך ראלקס שבבעלותו של הרשקוביץ, ובו הוא מציג כ־20 מכוניות עתיקות מצוחצחות בגילים שונים ומשונים, שאת כולן שיפץ. יש כאן קלאסיקות מקומיות כמו קונטסה ופורד אסקורט שהיו נפוצות בעבר על כבישי הארץ, אך נעלמו לגמרי מהנוף המוטורי המקומי, ויש כלי רכב נדירים של ממש, כמו דגמי ספורט ופאר שיובאו מחו"ל, מסברה דו־מושבית תוצרת סוסיתא דרך היגוארים ועד לרולס רויס המפוארת שהרשקוביץ והצוות שלו בנו בעצמם.
"אנחנו תופרים הכל מחדש, בונים את החלקים המקוריים ואפילו משחזרים את הסמל המקורי", הוא אומר בגאווה.
איך אתה מגיע למכוניות הללו?
"לעתים אני קונה אותן מלקוחות שמגיעים כדי שאשפץ את רכבי האספנות שלהם, ויש כאלה שאני מוצא בעצמי. את היגואר סדרה 9 ראיתי בשנת 1979 זרוקה ליד תחנת דלק באשדוד. היא היתה גרוטה של ממש, ותלמידים מהסביבה נהגו לרקוד על הגג שלה. גררתי אותה למוסך שלי, איתרתי את הבעלים, קניתי ושיפצתי".
והרולס רויס?
"הבן שלי מצא אותו באי־ביי. הבאתי אותו מלוס אנג'לס לארץ ופירקנו הכל כדי לבנות מחדש".
הרשקוביץ התאהב במכוניות כשהיה ילד. "תעשיית הרכב ברוסיה, שבה נולדתי לאחר מלחמת העולם השנייה, היתה בכי רע. כשהייתי בן 11 נסענו לביקור משפחתי בבוקרשט וראיתי לראשונה כלי רכב אמיתיים כמו אופל ומרצדס. באותו רגע החלטתי שזה מה שאעשה בחיים".
הרשקוביץ סיים את לימודיו בהנדסת מכונות בשנת 1970 בסנקט פטרבורג. הוא ניהל את מוסך פיאט המרכזי לאדה ג'גולי בקישינב, מולדובה. בשנת 1974 עלה לארץ, התיישב בדימונה ופתח בה מוסך פיאט.
"חיידק המכוניות לא עזב אותי מעולם", הוא מספר. "כל הזמן רציתי לעשות דברים חדשים. פעילות המוסך התרחבה לשחזור ושיפוץ של כלי רכב מסוג לנצ'יה זגטו, לנצ'יה פוליביה ספורט, שחזור מכוניות מתוצרת אנגליה MG ספיט פייר, מיני מוריס ועוד".
ההתמחות בשיפוץ ותיקון מכוניות עתיקות לאספנות העניקה להרשקוביץ מקום ראשון בתחרות שיפוץ מכוניות קלאסיות מבית קרייזלר ארצות הברית בשנת 1996.
באמצע שנות ה־90 החלו הרשקוביץ והעובדים שלו בבניית מכוניות פורמולה בישראל בד בבד להקמת בית ספר לנהיגה ספורטיבית. "לאהוב כלי רכב זה לא מספיק", הוא אומר. "צריך גם לדעת לנהוג בהם. לכן סללנו סמוך לשם מסלול מרוצים וקיימנו תחרויות, עד שהקרקע נלקחה מאיתנו".
הראש של רפי הרשקוביץ לא מפסיק לרקום תוכניות. "אני מקים פאב בקומה השנייה של המוסך שלי, כזה שישקיף על המוזאון מלמעלה, ומתכנן גם בית קולנוע קטן שיראה רק סרטים על מכוניות ומרוצי מכוניות".
רמת גן:
השברולט של הנציב הבריטי \\ אורי קידר
בימי המנדט הבריטי באזורנו היה לאחי סבו של אריה מזרחי טנדר גדול שבו היה יוצא למסעות חובקי מזרח תיכון כדי למכור את סחורתו. "הוא נסע לדמשק, משם לבגדד וחזר לארץ דרך עמאן", משחזר מזרחי. "כשהייתי קטן, בכל פעם שהיה פותח את המנוע הייתי עומד לידו ושואל שאלות".
הילד הסקרן, שנולד בטבריה ומתגורר ברמת גן, התאהב בכל הקשור למכוניות, מכניקה ומה שביניהן. הוא שירת בצבא כמכונאי מטוסים, היה כדורגלן ושימש מורה למדעים וטכנולוגיה. בשנים האחרונות הוא משמש חבר מועצת עיריית רמת גן וכעת מתמודד לראשות העירייה מטעם תנועת הירוקים.
בזמן שירותו הצבאי קנה את רכבו הראשון, טריומף הראלד מודל 1964. "החלום של כל נהג צעיר, עם שני גגות, אחד מתפרק ואחד מתקפל", הוא מספר בערגה.
הטריומף הפכה לראשונה בשרשרת רכבי האספנות שהוא מטפח מאז. "התלמידים שלי אהבו את כלי הרכב, למורים אחרים היו משחיתים את הרכב, לי היה מחכה פרח על המגב בכל יום".
היום הוא מחזיק בשמונה רכבי אספנות לצד אופנוע כבד משנות ה־70. "אני משתדל שיהיה לי רכב מכל עשור מאז שנות ה־30", הוא אומר. "הרכב הקשיש ביותר הוא שברולט שעלה על הכביש בשנת 1934. המכונית הזאת שירתה, בין השאר, את הנציב הבריטי בארץ ישראל ואוחזת בתואר הרכב הוותיק ביותר שנקנה בארץ ועדיין נוסע".
כלי הרכב הישנים של מזרחי היו נתקעים לא פעם, אבל הבנת המנוע אפשרה לו לטפל בהם בעצמו. "נסעתי פעם עם אבי לחתונה בבאר שבע, ובדרך הרכב החל לרתוח", הוא נזכר. "פתחתי את המכסה וגיליתי שרצועה במנוע נקרעה. אמרתי לאבי שיקריב את עניבתו היקרה. הוא התנגד ולבסוף התרצה, וככה, בעזרת העניבה כרצועה, המשכנו לנסוע עד שהגענו הביתה".
איך מסתדר תחביב מזהם אוויר עם ראש תנועת הירוקים?
"אני רוכב על קטנוע, ואשתי נוסעת ברכב היברידי. כלי הרכב הישנים מזהמים, ולכן אני נוסע בהם רק בסופי שבוע, כדי לשמור על הנוסטלגיה והמורשת".
באר שבע:
הפיג'ו חי, בועט ונוסע \\ עודד בר-מאיר
בחצר ביתו של גואל דרורי ניצבת מכונית פיז'ו כחולה מודל 1956. לא להאמין, אבל הרכב הזה, שיצא מפס הייצור לפני 62 שנה, עדיין "חי ובועט וגם נוסע על הכביש כמו גדול", כהגדרת בעליו.
דרורי יודע לספר בגאווה שלא מזמן הרכב עשה את הדרך מבאר שבע לאילת דרך מצפה רמון על כל עליותיו, ירידותיו ופיתוליו. "הרכב הזה עושה קילומטרז' בלי בעיות", הוא אומר. "השנים אינן ניכרות עליו".
דרורי, 69, ששימש עשרות שנים כמורה לצילום בבאר שבע, נדבק בחיידק איסוף כלי הרכב העתיקים לפני יותר מ־50 שנה. "זה היה אי שם בתחילת שנות ה־70", הוא נזכר. "נסעתי ברחוב ההסתדרות בעיר וראיתי רכב שחור עם חמוקיים יפים עומד בצד הכביש. ביקשתי לבדוק מי הבעלים וכשאיתרתי אותו התברר לי שהרכב היה מושבת בגלל שבירת מסרק ההגה. קניתי אותו ב־700 דולר, תיקנתי את החלק השבור, צבעתי והחזרתי אותו לכשירות".
באותם ימים קם בארץ "מועדון החמש" של אספני כלי רכב בעלי לוחית רישוי של חמש ספרות. דרורי נמנה אז עם גרעין המייסדים. "התחלנו עם 20 משוגעים לדבר", הוא אומר. "היום הפכנו למועדון שמונה, וכבר יש בו אלפי חברים".
מה מביא מורה בישראל לרכוש רכב ישן כל כך?
"זה בדיוק אותו חיידק שגרם לי לקנות בית מהתקופה העות'מאנית בעיר העתיקה בבאר שבע, שבו אני גר עד היום. זה גם אותו חיידק שגרם לי לאסוף כאלף מצלמות ישנות, חלקן יוצגו במוזאון המצלמות שייפתח בשנה הבאה בעיר העתיקה. יש לי חולשה לפריטים עתיקים".
בעבר החזיק דרורי רכב מסוג כרמל דוכס שנת 1970, רכב מיתולוגי שבשעתו זוהה כרכבם הצמוד של סגני אלופים בצה"ל. בהמשך העניק את הרכב הזה במתנה לאחד מחבריו, אבל בימים אלה הוא עובר שיפוץ ובקרוב יעלה על הכביש. "סוסים ותיקים", הוא מציין, "אינם מתים לעולם".
רחובות:
הפולקסוואגן שנקנתה באי־ביי \\ אביגיל קדם
שמוליק קיטייניק מרחובות הגשים חלום ילדות כשקנה את ה"קארמן גיאה" מודל 1967 של חברת פולקסוואגן. רק שהדרך של קיטנייק להגשמת החלום היתה מיוחדת מאוד: הוא קנה את הרכב באי־ביי בלי לראות אותו כלל. "כשהרכב הגיע לארץ הוא היה חלוד, הרצפה שלו התפוררה, והיו בו נשלים של נחשים, רק לאחר עבודה רבה והשקעה יש לי היום רכב יחיד מסוגו בארץ, שאי אפשר להתעלם גם מהמראה שלו", אומר קיטייניק.
קיטייניק, 44, פרסומאי, נשוי ואב לשני ילדים, ראה את הרכב הזה כשהיה בן 13. "בעיניי היא אחת ממאה המכוניות היפות בעולם", הוא מסביר.
לפני שלוש שנים החליט קיטייניק לשפץ מכונית ענתיקה לראשונה בחייו. הוא קנה "חיפושית" שלא היתה בשימוש שבע שנים. "זה היה האוטו הראשון ש'התגלחתי' עליו. הבנתי לאיזה מועדונים מתחברים, מאיפה מביאים את החלפים, והבאתי אותה לפחח בתנאי שהוא יסכים שאבוא לעבוד איתו עליה".
במשך חצי שנה בכל יום לאחר העבודה היה קיטייניק מגיע למוסך ועובד על החיפושית. בכל הזמן הזה עקב באי־ביי וחיפש את ההזדמנות להגשים את החלום האמיתי: לקנות רכב מסוג "קארמן גיאה". ההזדמנות לא איחרה לבוא כשרכב מהסוג הזה, בדיוק משנת 1967 עמד למכירה. "הרכב היה במכרז וזכיתי בו, ואז התחלתי לשבור את הראש איך אני מביא אותו לארץ. כשהוא הגיע סוף סוף הוא היה נראה על הפנים. ברמה שדרכתי בו והרצפה היתה רקובה, אבל היה לי חזון ועשיתי רשימת עדיפויות. הרבה מאוד מכלי הרכב האלה הם תיבת פנדורה, אתה מתכנן משהו, ופתאום נדפק לך הגיר", הוא מספר.
בשלב ראשון קיטייניק גרם לרכב לעבור טסט ולנסוע על הכביש. לאחר מכן, כשהופיעה חלודה, החליט עם הפחח ששיוף הרכב והפיכתו ל"ראט סטייל" יהיה הדבר הנכון ביותר. לאחר מכן הם משכו לכה על הרכב. "זה היה תהליך פסיכולוגי, לחשוף את הצלקות שלו", הוא מספר. היום, אחרי השקעה ועבודה רבה, קיטייניק מחזיק בקארמן גיאה 1967 היחיד בארץ.
ירושלים:
הרולס רויס מנצח את המרצדס בלייקים \\ אלון לוי
איציק יעקובוביץ' גילה את אהבתו למכוניות אספנות דווקא דרך הפייסבוק. "לפני שבע שנים ראיתי מכונית אספנות בדרך ואמרתי לעצמי למה שלא אקנה אחת?", הוא מספר. "בתור אחד שנוסע במרצדסים ראיתי שאני מקבל יותר לייקים על תמונה עם מכונית אספנות. כשהעליתי תמונה של מרצדס 500 לא קיבלתי כלום, אבל על תמונה עם רכב אספנות? מאות לייקים ותגובות".
כשהתחיל להכיר אספנים מרחבי הארץ הבין יעקובוביץ' שנדבק בחיידק. "כשאתה נדבק אתה קונה עוד רכב ועוד רכב, ופתאום אתה הופך לאספן".
יעקובוביץ' הוא הבעלים של מלון אביטל הסמוך לשוק מחנה יהודה. את אהבתו למכוניות אי אפשר לפספס: לובי הכניסה מעוטר בעשרות דגמים קטנים של מכוניות מכל הסוגים והצבעים. הוא אף הפך לאושיית פייסבוק לחובבי רכבי אספנות, בעל אלפי חברים ועוקבים, והוא דואג לעדכן באופן קבוע על אירועים ופעילויות שהוא מקיים עם המכוניות שלו. פוליטיקאים רבים פוקדים את המכוניות שלו, ואחת מהן אף פתחה את מצעד ירושלים בשנה שעברה.
המכונית הראשונה שקנה היתה רולס רויס מודל 1979. "לאחר מכן נסעתי לאורלנדו וקניתי רכב שהגיע מדובאי. ואז את הלינקולן. וככה קניתי ומכרתי עד שנשארתי עם המלאי הקיים. בסך הכל עברו תחת ידיי תשע מכוניות אספנות".
כרגע מחזיק יעקובוביץ' בשלושה רכבי אספנות ששוויים מוערך בכ־800 אלף שקלים: רולס רויס, פורד זימר וקורבט. אחת מהן אף כיכבה בצילומי סרט שצולם בעת האחרונה עם שולי רנד וגולן אזולאי. את המכוניות הוא מנדב גם לנכי צה"ל ולפצועי צה"ל, והם נוהגים בהן להנאתם. לא מכבר השאיל את אחת המכוניות לחתונת חייל בודד שלא היה לו כסף לשכור רכב. "אין ספק שאיציק של לפני שבע שנים הוא לא אותו איציק של היום", הוא אומר. "פעם אהבתי את רכבי היוקרה, היום לא הייתי מחליף את רכבי האספנות בעד שום מכונית שבעולם".
