אשר קשר //
בשבועות האחרונים, כמו סנדלר שהולך יחף, אבי ברססט, בעלים ומנכ"ל 'הולנדיה', מתקשה לישון היטב. רקטת קסאם שנורתה מרצועת עזה לשדרות פגעה במחסן המזרנים של החברה ושרפה אותו כליל.
"המזל הגדול הוא שאין נפגעים בנפש, אבל הנזק עצום", הוא אומר. "מבנה של 4,000 מטר עלה בלהבות והתמוטט על תוצרת גמורה ומכורה של לקוחות. מזרנים, מיטות, ספות, כורסאות וכריות בשווי עשרות מיליוני שקלים נשרפו".
ברססט היה באותו יום במפעל הממוקם כמאתיים מטר מהמחסן. "המפעל עובד גם בזמני חירום ויש בו שמונה מקלטים. כשנשמעה האזעקה, אחת מיני רבות באותו היום, ביצענו את הנוהל הרגיל ונכנסנו למקלט. ואז היה ה'בום', שנשמע ממש קרוב אלינו. לרגע הרגשתי כאילו זה ממש פגע בי. רצתי למקום נחיתת הפגז עם עוד מספר אנשים. עמדתי מול הלהבות והעשן כולי כואב וקרוע. ראיתי את מפעל חיי עולה באש".
זה משהו שהעלית פעם בדעתך שעלול לקרות? שהעסק שלך יחטוף פגיעה ישירה?
"האמת שמעולם לא, למרות שסטטיסטית היה סיכוי. אתה תמיד חושב שלך זה לא יקרה. אולי זה היה נאיבי מצידי, אבל זה מה שהרגשתי".
מכבי האש הגיעו לזירה במהירות שיא. "אבל זה לא עזר כמובן", אומר ברססט בצער. "היה ברור שזה טוטאל לוס. הבניין קרס".
מה עבר לך בראש באותם רגעים?
"המחשבות מתערבבות. מה יהיה עם העובדים, איך נשתקם נפשית, איך נעמוד בהתחייבויות ללקוחות. ויש גם את ההקלה, שאף אחד לא נפגע פיזית, שאף עובד לא נהרג ואיזה מזל שהפגז נפל על המחסן ולא על המפעל. אגב, העובדים, שחלקם עובדים שנים רבות במפעל, לקחו את זה לא פחות קשה ממני. ישבו לידי ובכו. התחבקנו וחיזקנו האחד את השני. עוד באותו היום חזרנו לעבוד. מחסן אפשר לבנות שוב, חיים של בן אדם אי אפשר".
זאת ודאי מכה כלכלית אנושה וסבך ביורוקרטי לא פשוט. הערכות נזק. המתנה להחזרים.
"להפתעתי הרשויות פנו אלי מיוזמתן. שר הכלכלה אלי כהן הגיע אלי יום לאחר הפגיעה והבטיח שיעשו הכול על מנת שהמפעל יעמוד שוב על רגליו".
כמה כסף ירד לטמיון?
"הערכות ראשונות מגיעות ל-72 מיליון שקלים".
אז מה עכשיו?
"זה לא מה שישבור אותנו. נבנה מחדש. בינתיים אנחנו מחפשים מחסן חדש. איפה? בשדרות כמובן. אם לא הייתי מאמין שיהיה טוב, לא הייתי מקים כאן את המפעל מלכתחילה".
כאבי הגב של אבא
בסוף השבוע האחרון, תחת הססמה "השינה חייבת להימשך", נערך במפעל הולנדיה מבצע חיסול. ברססט, תושב מושב אמונים הסמוך לאשדוד, מרגיש שתרם את תרומתו הכבדה למאמץ המלחמתי, לכן הוא בחר לקרוא לו: מבצע חגורה שחורה. "זה המשך המבצע של צה"ל בדרכים אחרות", הוא מסביר. "לצערי הרווחתי את הזכות לקרוא לו כך".
בין אנשי המכירות הנמרצים שמסתובבים באוהל המבצעים בחצר המפעל נמצא גם יצחק ברססט (90), אביו של אבי ומייסד ונשיא המפעל. בימים שלאחר השריפה מנע ממנו בנו להגיע לאיזור. "פחדתי שייקח את זה קשה מדי בגילו".
האב עלה יצחק ואשתו יהודית עלו לארץ בשנת 1952 מטטואן במרוקו הספרדית ("ולכן השם ברססט: במרוקו הספרדית לא מבטאים את הש' של הברששת").
במושב אורות הסמוך לקריית מלאכי נולדו אבי ואחותו רינה. לאורך שנים עבד האב בחקלאות וגידל ארטישוק, לימונים, אבטיחים ופקאנים. "אבא נחשב למלך הארטישוקים של ישראל. הוא היה הראשון שהביא את הירק הזה לארץ", אומר אבי. "בתקופה ההיא לא היו תאילנדים ואת כל העבודה עשה אבא בעצמו. הוא היה עובד שעות על הטרקטור, עד שהגב נשבר לו".
כאבי הגב מהם סבל האב במשך שנים רבות הובילו אותו לחפש מיטה שתגאל אותו מייסוריו. לאחר שמצא את בחירת גבו בהולנד החליט שזה לא צודק שייהנה לבדו והחל לייבא את המיטות לארץ.
"את השם 'הולנדיה' טבע אבא, אחרי ביקור בשגרירות הולנד לשם הוצאת רישיון ייבוא", מספר אבי. "כשנשאל לשם החברה הרים את הראש, ראה שלט שהיה כתוב עליו 'הולנדיה' והודיע לפקיד שזה שם החברה שלו".
אבי (54), נשוי לענת, ואב לשתיים, תושב מושב ביצרון, למד בתיכון באר טוביה במגמת חרטות ועיבוד שבבי. "לא ממש אהבתי את הלימודים וגם הם לא חיבבו אותי", הוא מחייך. בחברה שהקים אביו הוא החל לעבוד מיד עם שחרורו מהצבא, בשנת 1986. "התחלתי את העבודה מלמטה. הייתי נהג, סבל ומרכיב. לאחר מכן הייתי מוכר בחנות בדיזנגוף ואז הפכתי למנהלה. בתחילת שנות ה-80 הפכתי למנהל השיווק של החברה, וב-1994 מוניתי למנכ"ל".
לא עוזב את העיר
למרות שהוא מלא כרימון בעצות טובות לשינה בריאה, מאז נפילת הטיל על המחסן, אפילו הוא מתקשה לישון. "השקעתי יותר ממיליון שקלים במיגון המפעל, אבל כמה בן אדם יכול להתמגן? לא יכול להיות שנשב פה כמו ברווזים ונחכה שאיזה טרוריסט עלוב יחליט לירות פגז פה ופגז שם. המצב כמו שהוא כיום לא יכול להמשך. יהיה קשה לשקם נזק של עשרות מיליוני שקלים, כי היו פה מזרנים ומיטות שאנשים קנו ומחכים לקבל. גם נשרפה לנו כמות גדולה של סחורה שצריכה היתה להישלח לרחבי העולם. מה אני אגיד להם? שהסחורה שלהם נשרפה? הם לא יבינו את זה".
יש כעס על הממשלה, על כך שאין פתרון?
"ממש לא. אין בי כעס. זה מצב קשה מאוד שאנחנו במפעל, כמו גם תושבי העוטף, מתמודדים איתו שנים רבות. גם אני והמשפחה שלי בביצרון וגם ההורים שלי בדירתם באשדוד מתעוררים בלילות ונכנסים לממ"ד. יש לי הרגשה טובה שהפתרון הולך ומתקרב. אני מאמין שדברים עומדים להשתנות".
איך שורדים מכה כזאת?
"זה קשה, ואמרתי את זה לראש הממשלה כשביקר כאן, אבל אנחנו, כמו תושבי שדרות, חזקים מאוד נפשית".
חשבתם לעבור למקום אחר?
"אין מצב. אנחנו לא עוזבים את שדרות. אני מעסיק היום 150 עובדים תושבי העיר. זאת הפרנסה של 150 משפחות. מעבר לזה, אני בטוח שתהיה הכרעה, לכן אני פותח כאן בקרוב מפעל נוסף ואפילו בית מלון".
בית מלון בשדרות?
"בהחלט. מלון בוטיק ובו שמונה חדרים. כל חדר יעוצב בצורה אחרת, ובכל חדר תהיה מיטה אחרת של החברה".
מוזמנים לנפנפ
במקביל לניהול החברה המשפחתית התמחה ברססט לאורך השנים בנושא השינה. "אם יש משהו שפוגע בי זה שקוראים לי מוכר מזרנים", הוא אומר. "זה ממעיט ממה שאני מנסה לעשות. המטרה שלי היא לא רק למכור מזרנים ומיטות אלא לשפר את איכות השינה של האנשים".
כדי לחלוק את התובנות שלו בתחום הוציא ברססט שני ספרי עצות לשיפור איכות השינה, "לילה במתנה" שתורגם גם לאנגלית, ו"Nap - סוד השינה המושלמת".
"הדבר ששינה את חיי זה נמנום צהריים של חצי שעה, או ניפנופ כמו שאני קורא לזה", הוא מגלה ברססט. "הנאפ, ובנוסח המורחב שלו - POWER NAP, הוא התופעה הסוחפת ביותר בעולם השינה בשנים האחרונות.
"מחקרים, ניסויים וניסיון בשטח הוכיחו שלנמנום קצר במהלך היום יש ערך רב: הוא מעורר, מרענן ומזריק אנרגיה לקראת המשך הפעילות. עבורי חצי שעה כזו במשך היום אפילו עם הראש על שולחן, מעניקה לי בוסט עצום להמשך היום. אצלי בחנויות בשעה שתיים בערך מעמעמים את האורות ומזמינים לקוחות לנפנפנ".
