שאולוב אנגלברג. שואבת את ההשראה מהסביבה | צילום: קובי קואנקסשאולוב אנגלברג. שואבת את ההשראה מהסביבה | צילום: קובי קואנקס
שאולוב אנגלברג. שואבת את ההשראה מהסביבה | צילום: קובי קואנקס
מין סוער בגיל השלישי? אם תשאלו את עדה שאולוב־אנגלברג התשובה שלה תהיה בהחלט. בעשור השמיני לחייה נראה שהחיים מחייכים למי שהיתה מורה מוערכת שהקפידה ללכת בתלם. כיום היא חיה אותם כמו שהיא רוצה, ההיפך הגמור מהדרך שבה חונכה בילדותה.
"אבא היה איש מאוד רציני וקשוח, אני לא זוכרת שמחה או צחוק בבית", היא נזכרת בילדותה בבקאו שברומניה, "אף אחד לא דיבר איתנו על מין ואפילו לא הכרתי בדיחות בנושא. בגיל 15 אני ואחותי הקטנה התגנבנו להרקדה עם בנים, ובן שהכרתי נישק אותי, למחרת הייתי נסערת כי חשבתי שאני בהריון. אחותי היתה המומה ושאלה איך הצלחנו לקיים יחסים בשלג ואז הבינה שאני חושבת שנכנסים להריון מנשיקה,
זו תמימות ובורות שהיום לא קיימות אצל ילדים בני 15, אבל זה מה שאני חשבתי. הייתי ילדה שחיה בעולם משלה, מגיל שבע חלמתי להיות סופרת. קניתי מחברת וגרעינים מצוענייה ברחוב ונשכבתי על המיטה בחדר האורחים, כי זה היה חדר שאסור לבני הבית להיכנס אליו אז ידעתי שלא יפריעו לי. ניסיתי לחשוב על נושא לספר, על המריבות בין אמא לחמותה לא נראה לי מכובד לכתוב, הנזלת והקור ברומניה נשמע כמו נושא מגעיל ולא עלה לי רעיון טוב. אז סגרתי את המחברת והבטחתי לעצמי שמחר אכתוב ספר. המחר הגיע רק בגיל 53".
סיפורים מהחיים
כשמלאו לה 16 עלתה שאולוב־אנגלברג לישראל ובגיל 18 כבר סיימה סמינר מורות. במשך השנים עבדה כמורה לחינוך רגיל ולחינוך מיוחד, בין היתר גם בבית הספר 'רמת יוסף' שבבת ים. היא נישאה, גידלה משפחה והמשיכה ללמוד לתואר ראשון ושני בספרות וחינוך ודוקטורט בחינוך ופסיכולוגיה, עד שיום אחד החליטה לעשות שינוי בחייה.
"התגרשתי אחרי 16 שנות נישואין, אבל למרות שהפכתי לאם חד־הורית לשני בנים, מעולם לא הפסקתי ללמוד וללמד", היא מספרת. "עסקתי המון בתחום הפחד ממוות אצל ילדים, תרפיה באמצעות קריאה, מוטיבציה ללמידה ושילוב של החריג במסגרות רגילות. לימדתי בבתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות, אבל בלב ידעתי שיומי יגיע ואעזוב את תחום החינוך לטובת כתיבה. לפני 20 שנה יצאתי לפנסיה ואז זה קרה".
שאולוב־אנגלברג התיישבה והתחילה לכתוב. הספר הראשון שהוציאה לאור ונקרא 'פה ושם' עסק בסיפור העלייה של יהודי רומניה וכך גם ספר נוסף, אלא שאז החלה הכתיבה לקבל כיוון שונה. "אחרי הספר השלישי התחלתי לכתוב על רומנטיקה, אירוטיקה וסטיות מין".
מאיפה הגיעה ההשראה?
"מהחיים שלי ושל מכריי. היו לי בסך הכל ארבעה בני זוג רציניים בחיי, למדתי מהם ומאחרים המון דברים. כמעט כל מה שמתואר בספרים שלי קרה במציאות שאני מכירה, למרות ששיניתי את כל השמות והפרטים האישיים, והעלילה עצמה היא פיקציה, אך מי שמכיר את האנשים בוודאי יזהה אותם. מדובר בתרחישים שלא היית מאמינה על אנשים שלא היית משערת שיכולים לעשות זאת, כולם נראים נורמליים עד שאת מגלה מה מסתתר מאחורי המסיכה".
הספרים של שאולוב־אנגלברג עוסקים לעתים בסיטואציות ובנושאים לא פשוטים לעיכול, "מתוארות בהם סצנות אמיתיות ולא פשוטות על מכירת בתולים, גילוי עריות, אורגיות, בגידות וחוויות מיניות שונות. אני אדם מאוד פתוח ויש לי נטייה לגרום לאחרים להיפתח אלי. אין ספק שמים גנובים ימתקו וככה זה גם בסיפורי מין, מה שאסור הכי מעניין ומסקרן".
יחד עם בן הזוג. הרביעי במספר | צילום: קובי קואנקסיחד עם בן הזוג. הרביעי במספר | צילום: קובי קואנקס
יחד עם בן הזוג. הרביעי במספר | צילום: קובי קואנקס
למרות זאת חשוב לה להדגיש שלא מדובר בכתיבה שנועדה לעורר פרובוקציה, "אני כותבת הכל בצורה ספרותית ולא גסה, האירוטיקה היא בין השורות".
הנכדה קיבלה, הבנים פחות
ספריה של שאולוב אנגלברג תורגמו לרומנית ונמכרים ברומניה בהמוניהם. היא חברה באגודת הסופרים ברומניה, באגודת הסופרים בישראל ובאגודת הסופרים הרומנים בישראל. לאחרונה השיקה אתר בהשראת עבודתה וספריה ובימים אלה היא שוקדת על ספר בהשראת חיי המין שלה עם בן זוגה, המוזיקאי חיים רוטר שמלחין ומקליט את הטקסטים עבור תקליטור שיצורף לספר, "אני כותבת על החוויות שלנו בפתיחות מלאה ובהסכמתו, כל טקסט הוא למעשה פרוזה שהוא הופך לשיר.
"הכרנו כשנשלחתי מטעם מגזין רומני לסקר את ביקור שר החוץ הרומני בכנסת והוא הגיע לשם, מאז יש לנו קשר מדהים ואני ביחסים מעולים גם עם האקסית שלו. אחרי כמה חודשים עשינו הסכם אצל עורך דין שמה ששלי שלי ומה ששלו שלו ומאז אנחנו חיים יחד בהרמוניה מופלאה. זה הקשר הרביעי שלי, יש לו ניסיון מיני מאוד עשיר ואם להיות כנה אני מגיעה איתו לשיאים שמעולם לא חלמתי עליהם. בגיל 70 אני בשיא המיניות שלי ואיתו אני מגשימה כל חלום. בגיל 70 הלב, הראש והגוף מתחברים, אין פערים ביניהם כמו שיש בגיל צעיר. יש בנינו המון אינטראקציה, היחסים שלנו מלאים בדמיון ופתיחות. אנחנו יחד שנתיים אבל התחושה היא שאנחנו מכירים מאז ומתמיד. הוא מקבל את הפתיחות שלי ואין לו בעיה שאני כותבת על חיינו".
איך המשפחה מקבלת את העיסוק הזה?
"יש לי שני בנים ושישה נכדים. כשהתחלתי לפרסם ספרות אירוטית, הבן הגדול הגיב גרוע וסירב לקרוא, הבן הצעיר יותר פתוח, אבל שניהם מאוד הולכים בתלם, הם לא קיבלו את הפתיחות שלי. יש לי נכדה בכורה שאני רואה כיורשת שלי, בעבר אני עזרתי לה במתמטיקה והיא סיימה בהצטיינות והיום היא עוזרת לי, התחלפו התפקידים ופתאום אני זקוקה לעזרתה. היא עזרה לי עם האתר, עם הפרסום ולאחרונה אנחנו שואפות להוציא גרסאות דיגיטליות כדי לחשוף את ספריי לעוד אנשים. קיבלתי פנייה להפוך את אחד הספרים לסרט וזה גם אפיק שאנחנו בוחנות, היא גם סטודנטית לתקשורת אז אין לי ספק שהיא ירשה את הצד האמנותי שלי".
לשמחה אין גיל
שאולוב אנגלברג מבקשת להעביר מסר לבני הגיל השלישי והפעם אין לו שום קשר למיניות, "אל תפחדו להגשים חלומות בכל גיל. אנשים בני 70 מפחדים על הירושה שלהם, מפחדים להתחייב לבן זוג שהם ייאלצו לטפל בו וכולם בחרדות שייקחו להם. תשחררו את זה. גם בגיל 73 מגיעה לכולנו זוגיות טובה, אני וחיים ישנים מחובקים כמו כל זוג מאוהב וכיף לי לקום בבוקר כשלצדי אדם אהוב. היתה לי ילדות עצובה והיום אני אישה מאושרת, אל תוותרו על האושר כי לשמחה אין גיל".