אין לה הסבר ממשי לעניין, אבל במשך שנים רבות, בכל פעם שהזמרת והיוצרת מיקה קרני חלפה ליד בית סוהר, זה עשה לה משהו.
"לא הייתה פעם שלא הוטרדתי מהמחשבה על האנשים שמעבר לחומות ועל השאלה האם הפתרון הזה, לכלוא אותם, הוא סוף התהליך או רק חלק ממנו", היא מספרת. "ברור לי שאדם שפגע בחברה צריך להיענש, אבל מה קורה אחר כך? אי אפשר להרחיק אותם מהחברה ואז לשכוח מהם".
המחשבות על היום שאחרי שחרור האסיר מהכלא לא עזבו את קרני והיא החלה לשוחח בנושא עם מקורביה. "חיפשתי דרך לסייע בשיקום", היא אומרת.
דרך חברים נוצר קשר ראשוני עם קצינה בשב"ס שחיברה אותה למפקדת כלא הנשים נווה תרצה. כך החל התהליך ששיאו הפקת קליפ משותף עם האסירות ל'מגדלור', אחד מלהיטיה הגדולים. המטרה שסומנה: להעלות את המודעות להעסקתן של אסירות משוחררות ומשוקמות במערך העבודה.
"רציתי לעבוד עם נשים קודם כל בגלל שאני אישה, אבל בעיקר בגלל שרבות מהאסירות הן קורבנות בעצמן והשיקום שלהן קשה הרבה יותר משיקום של אסירים גברים", היא מסבירה. "לחברה קשה יותר לקבל אישה שפשעה ורוצה לחזור למוטב. זה מתחיל במשפחה וממשיך הלאה, אל החברה".
סידורי ביטחון מורכבים
באחד הימים הופיעה קרני בכנס של "נשים בעסקים"', שיזמה עו"ד אריאלה וולף. קרני רתמה אותה לעניין האסירות. "בשלב הראשון בדקנו מהם הצרכים כדי שנוכל באמת לעזור. לא רציתי לבוא, לשיר וללכת. זה נחמד ונותן הפוגה לאסירות, אבל לא מועיל להן לטווח הרחוק".
לפני חצי שנה, לאחר סדרת פגישות עם הנהלת הכלא ונציגי הרשות לשיקום האסיר, עברה קרני את החומות. "אמרתי לאנשים בטלפון: 'אני לא יכולה לדבר, אני נכנסת לכלא", היא מחייכת.
הרגשה מוזרה?
"זאת לא הייתה הפעם הראשונה. כשהייתי ילדה אבא שלי התנדב בכלא שאטה והגיע לשם לתת הרצאות. הייתי מתלווה אליו וזה הותיר בי חותם חיובי. הכלא הוא לא מקום מלבב, אבל יש בו בני אדם וכך צריך להתייחס אליהם".
היו לך חששות לפני טבילת האש הראשונה?
"החשש היה בעיקר שהפרויקט לא יצליח. שב"ס פתחו בפניי את הדלת. בהתחלה זה נראה לי לא פשוט לעבוד מול גוף גדול כזה עם סידורי ביטחון כל כך מורכבים. הכנסנו לשם שלוש משאיות עם ציוד שתרמה חברת התקליטים שלי 'עננה', וצריך היה לוודא ששום דבר לא חסר, אחרת אף אחד לא יוצא.
"לא חשתי טראומה או פחד כשנכנסתי לשם ולא הייתה לי כוונה לחטט במה שעשו או לא עשו האסירות. אני לא עוצמת עיניים, יש בחוץ קורבנות שנפגעו מהן ואי אפשר להתעלם מכך. יש שם נשים שעשו מעשים קשים, אבל אני מאמינה שלכל אחד שרוצה בכך מגיעה הזדמנות לתקן. היו רגעים לא קלים, אבל באנו לעזור עם הרבה אמונה בדרך".
גיטרה ודמעות
קרני הגיעה לסדרת מפגשים בכלא וכל אסירה שרצתה בכך יכלה להצטרף. המטרה היתה שבמהלך המפגשים יספרו האסירות לקרני את סיפורן, ובסיום הפרויקט יעלו מופע מצולם.
"נכנסתי עם גיטרה והתחלתי ללמד אותן שירים. דיברנו על כתיבה, יצירה, ילדים. לימדתי אותן קצת איך שרים ודיברנו על איך הן מרגישות", היא מספרת.
"החיבור בינינו היה מדהים. בעיקר התחברנו כבנות אדם. זה היה המכנה המשותף שנוצר מיד בהתחלה. לא משנה מאיזה רקע אתה מגיע, כשיש רצון להתחבר, זה קורה בקלות. רציתי להראות להן שלאנשים בחוץ אכפת מהן, גם אם הן בכלא. שיש מי שרוצה לעזור להן לחזור לחברה, אחרת המעגל הזה פשוט לא יסתיים".
אילו תגובות קיבלת?
"בהתחלה התגובות היו מעורבות. חלק מיד תמכו, אחרים קצת הסתייגו. אבל אני מאמינה ובטוחה שהשיח הזה יתעורר עכשיו. אני מאמינה שצריך לתת צ'אנס נוסף לנשים האלה".
"אם הייתי יכולה, לעזור לך / שתי ידי, הן מושטות אלייך / אם הייתי יכולה / להיות לך מגדלור באפלה / קרן אור אחות קטנה / בואי".
כשקוראים את מילות השיר 'מגדלור' זה כמעט מובן מאליו שהוא זה שנבחר לשיר הדגל של הפרויקט והשיר שליווה את הקליפ ששוחרר בימים אלה לעולם. בקליפ מופיעים לצד שירתה של קרני קטעים מהמפגשים שלה עם האסירות וכמה מהן גם מספרות על תחושותיהן. "היתה התלבטות לגבי השיר", קרני משתפת.
"רציתי להיות כמה שיותר בצד, אני לא העניין המרכזי פה. חשבנו תחילה על Dust in the wind, אבל אנחנו בישראל והשיר צריך היה להיות בעברית. אקים, במאי הקליפ, היה הראשון לומר ש'מגדלור' כאילו נכתב על מה שאנחנו עושים. כששרתי אותו בפעם הראשונה לאסירות חלקן פרצו בבכי. מעולם לא התרגשתי בביצוע השיר הזה כמו באותו יום. היה קשה לסיים אותו. כל הופעה היא אחרת, אבל אני בטוחה שלשיר הזה נוספו רבדים עבורי".
המופע הגדול
בסיום סדרת המפגשים נערך המופע של מיקה קרני בנווה תרצה. "זאת היתה אופרציה גדולה עם אנשים רבים שנרתמו לעזור בהתנדבות מלאה", היא מספרת. "עשיתי הרבה טלפונים וביקשתי עזרה".
עם אילו תובנות יצאת מהפרויקט?
"אני אדם שמתקשה לתת אמון באחרים ובמובן הזה הפרויקט עשה לי משהו חזק. למדתי לתת אמון. אני גם פחדנית וגיליתי שכשיש לי מטרה שום דבר לא מפחיד אותי. התברר לי גם שכשהמטרה טובה, אז אנשים באים איתך.
"מעבר לכך, למדתי שוב מהו כוחה של המוזיקה. האסירות מחוברות למוזיקה בצורה מטורפת והיה מדהים לראות את הכוח המרפא שלה. אפשר לקחת מאדם את החירות אבל את אלוהים ואת המוזיקה אי אפשר. הן בעצמן סיפרו כמה זה עוזר להן לפרוק ולהרגיש".
הפרויקט הזה ישפיע לדעתך על היצירה שלך?
"ברור שכן. כל מה שאני עושה משפיע על השירים שלי. הכל מחלחל. לפגוש נשים עם סיפורים קשים ומורכבים זה לא משהו שאפשר למחוק מהנפש".
השבוע שוחרר כאמור הקליפ וקרני ושותפיה לדרך ממשיכים ללוות את המסע לקליטתן של אסירות משוחררות במעגל העבודה. "כל פנייה שמגיעה ממעסיקים אנחנו רוצות לוודא שקורה איתה מה שצריך לקרות", היא אומרת.
את בטח מבינה את החשש שיש לאנשים בהעסקת אסירות משוחררות.
"אני בהחלט מבינה את הבעייתיות, ולכן צריכים להיות רגישים. חשבתי על עצמי כמעסיקה ועל הצורך בדוגמה אישית. צריך לתת אמון באנשים. כחברה כולנו צריכים לעשות השתדלות".
ויש תוצאות?
"למרות החששות כבר החלו להגיע פניות מעסקים. חשוב לנו שבעלי עסקים יבינו כמה זה חשוב, יכשירו אסירות לשעבר לעבודה, ילכו איתן דרך ויהיו לה למשפחה. זה תהליך מאוד מורכב".
תמשיכי להגיע לכלא?
"קשה לי להתחייב להגיע באופן קבוע ורציף אבל אני מבטיחה שבכל פעם שאוכל אקח גיטרה ואחזור לנווה תרצה. אני מבינה את גודל האחריות וההתחייבות. האסירות כל הזמן בליבי. אני מתגעגעת אליהן וחושבת עליהן. כל דבר שאני עושה, אני זוכרת שהן שם. אמשיך להגיע לשם ככל שיתאפשר לי".
רוצים לצפות בקליפ?
דרוש: שיתוף פעולה
אורנית אורמיאן רבינו, מנהלת מרכז שיקום לנשים ברשות לשיקום האסיר: "היוזמה הזו תורמת להעלאת המודעות לסוגיית הנשים שמשתחררות מהכלא. הרעיון הוא לעודד עצמאות של נשים שמשתחררות מהכלא כשהן דלות באמצעים. אין להן משאבים כמו השכלה מסודרת אבל הן מאוד אינטליגנטיות ובמציאות אחרת, הן בטוח היו נמצאות במקומות הרבה יותר טובים. לפני שהן יוצאות לתעסוקה עצמאית הן לומדות אצלנו איך להתלבש לעבודה, לעמוד בזמנים, מה לדרוש ומה לתת. מה שצריך זה עוד שיתוף פעולה של החברה".
סגן גונדר אורלי בן הרוש, מפקדת כלא נווה תרצה: "בכלא יש כ-140 אסירות, שמרביתן מגיעות אחרי שהיו בעצמן קורבנות. בשונה מגברים, אישה שעוברת עבירה, המשפחה לרוב מתנתקת ממנה. אנחנו עושים מאמץ אדיר לשלב את האסירות בתוכניות הכשרה, אבל אם אין מי שיקלוט אותן בחוץ, הן הולכות לאיבוד וחוזרות.
"אם לא נעשה מאמץ להוציא אותן לדרך חדשה, נשלם את המחיר. הן עשו טעות, שילמו עליה, העונש לא יכול להיות לכל החיים. בפרויקט של מיקה יש קריאה למעסיקים: פתחו את הלב. תנו להן להוכיח את עצמן. אפשרו להן לצאת לעולם. בהקרנה הראשונה של הקליפ בבית הסוהר ההתרגשות של הסגל ושל האסירות הייתה עצומה. הן קיבלו הזדמנות להשמיע את קולן".
חברות המעוניינות להירתם לפרויקט ולהעסיק אסירה משוחררת מוזמנות לפנות לרשות לשיקום האסיר: meravl1@pra.gov.il
