// אשר קשר
שוק מחנה יהודה בירושלים: פשטות מול תחכום
אחרי שזכה במקום הראשון בתחרות הצילום הבין־לאומית היוקרתית "ויטרינה 2019" בשוק קובנט גארדן המחודש בלונדון באוקטובר האחרון בזכות הצילום הענקי (100 מ"ר) "טבע דומם פירות הדר", לא היסס הצלם הירושלמי אייל גרניט להציע מיזם דומה לעיריית ירושלים.
הרעיון התקבל בשמחה, ובימים אלה נתלו צילומים צבעוניים שמציגים את תוצרת השוק בין דוכני השוק, לאורך המתחם המקורה ברחוב עץ חיים.
"חיבור בין אמנות ותרבות ובין השוק הוא מתבקש", אומרת יו"ר ועד הסוחרים בשוק טלי פרידמן. "המקום הומה מאדם במשך רוב שעות היום, והקונים יכולים ליהנות מההיצע בדוכנים וגם מהאופן שבו צילם אותו אייל גרניט. הוא הצליח לחבר בין חומרי הגלם לאמנות ולחדד את הפשטות מול התחכום. זה בדיוק כמו בחיים שלנו בשוק, שמשלב בין האותנטיות ובין בתי הקפה הבוטיקיים והברים שקמו כאן בשנים האחרונות".
הסוחרים הוותיקים לא חושבים שזה מוזר, מה לתערוכת צילומים ולשוק?
"הסוחרים עפים על זה", אומר גרניט. "כרגע הצילומים שלי תלויים רק בכמה חלקים מהשוק, והסוחרים באזורים האחרים מתלוננים למה זה לא אצלם".
"התערוכה היא הפתעה נעימה ורעיון מצוין", אומר ירון צדקיהו, מוותיקי הסוחרים בשוק. "התגובות מדהימות. מעט מאוד אנשים היו נחשפים לצילומים האלה אם הם היו נמצאים במוזאון, לעומת עשרות האלפים שרואים את זה ונהנים מזה כאן".
וזה מתאים לשוק?
"ברור. תרבות וקולינריה הם בלתי נפרדים. אנחנו ב־2020 וחייבים ללכת עם הזמן".
זאת אמנות לאנשים שלא מבינים באמנות?
גרניט: "לא יודע מה זה 'להבין באמנות'. מבחינתי כאמן, הדבר הכי נכון הוא להנגיש אמנות לקהל הרחב. הצילומים שלי הם המשך ליצירות של טבע דומם שציירו ציירים מפורסמים כמו קאראווג'ו וחואן סאנצ'ס קוטן כבר לפני מאות שנים. גם מי שלא הולך למוזיאונים יכול להעריך את הקומפוזיציה, את האור והצבעים".
הצילומים האלה יגרמו לקהל להתעניין יותר באמנות?
"לדעתי, הם יגרמו לקהל להתייחס לאמנות יותר כאל משהו ידידותי ומוכר. הגבולות משתנים. בנקסי למשל הוא אמן שמצייר ברחוב, והיצירות שלו נחשבות לאמנות לכל דבר".
והתופעה הזאת תימשך?
"מבחינתי, כמובן. התוכניות שלי הן לשתף את הסוחרים עצמם במיזמים שלי בשוק מחנה יהודה".
התערוכה, ביוזמת עיריית ירושלים ובשיתוף סוחרי השוק ורובע מרכז של העירייה, תוצג עד סוף שנת 2020.
שוק הפשפשים בתל אביב: תערוכות, עתיקות ופריטי יד שנייה
שלא כמו בשווקים שבהם הכוכבים האמתיים הם הירקות, הפירות והמולת הקניות, לשוק הפשפשים ביפו יש חיבור הדוק במיוחד לפן האמנותי. הוא משמש מוקד משיכה לתיירים, לאספנים ולחובבי מציאות וקנה לו שם של שוק מלא בתגליות לאוהבי וינטאג', פריטי יד שנייה ועתיקות. השוק עצמו פועל במקום מהמאה ה־19, תקופה שפרחו בה חיי מסחר מקומיים ויפו שימשה עיר נמל ומרכז לעולי רגל.
בשנים האחרונות עשתה עיריית תל אביב־יפו עבודות שיקום במתחם השוק והקימה את "מרכז עמיעד" המשמש מרכז לתערוכות. החלל המרווח והמואר הוא אטרקציה לתיירים, ובזכותו אמנים, יוצרים, מעצבים, אוצרים ויזמים זוכים לחשיפה. במרכז מוצגות תערוכות מתחלפות ומגוונות של אמנים מהארץ ומחו"ל במהלך השנה. מלבד זאת מתקיימות בו תערוכות ופעילויות של "המישלמה", כמו תערוכת הבלונים בסימן שלושת החגים שנערכה בדצמבר האחרון ותערוכת Diver City שעלתה במהלך האירוויזיון ויצגה יותר מ־40 אמנים, שייצרו מאות עבודות שמייצגות את המדינות המתחרות.
"בזכות מקומו של המרכז בשוק יש חוויה שלמה שיש בה מכלול של אטרקציות ונקודות עניין ונוצרת חוויה תוססת ומלאה", אומרת אנה מרגולין־שמאי מעיריית תל אביב שממונה על המרכז. "מאחר שהמרכז פתוח לכולם ללא עלות, מתאפשרת חשיפה לקהל יעד הטרוגני. התערוכות מוצגות בעיקר בין כתלי המבנה, אבל לעיתים גולשות למרחב החיצוני. כך אנחנו מנגישים את האמנות למבקרי השוק ויוצרים שיח רחב ומעניין יותר בקרב קהל רחב והטרוגני".
שוק רמלה: אוסף מטבעות זהב
כשהושלם הקירוי של שוק רמלה יזמה העירייה תערוכה מיוחדת ובה צילומים שמשתלשלים מתקרת השוק בין הדוכנים הצבעוניים. בתערוכה מוצגים בין השאר צילומי האתרים ההיסטוריים של העיר ובתי תפילה שצילמו רון פלד, מנהל התיירות ומוזיאון רמלה, והצלם אבי רוקח, ובהם בריכת הקשתות, אוסף מטבעות הזהב העירוני, המסגד הגדול, בית הכנסת הבוכרי, המרכז הקראי העולמי, המנזר היווני האורתודוקסי, המנזר הקתולי־פרנציסקני, בית העלמין הבריטי, המגדל הלבן ובית כנסת של קהילת יוצאי אתיופיה.
"הסוחרים ובאי השוק ברמלה גם יחד קיבלו את תערוכת הצילומים באהבה רבה", אומר רון פלד. "כולם מבסוטים כי זה אסתטי מאוד. התיירים שמגיעים לשוק מקבלים הסברים מהסוחרים על האתרים המופיעים בתצלומים".
יש המשך לתערוכה?
"בקרוב נחליף את הצילומים באחרים".
שוק פתח תקוה: יום הסל יום בסל
"אני מזהה את הצורך הפנימי שלי והופכת אותו למשהו ויזואלי", אומרת אנה ברנהרד (57), אוצרת ויוזמת אג'נדות חברתיות ומיזמים קהילתיים. "אני מחפשת את האמנים שיתחברו לחזון שלי ואת החללים שיאפשרו לי להגשים את החזון הזה".
בתערוכה "יום הסל, יום בסל" הוצגו סיפורי הסלים בשוק פתח־תקוה. כל אמן יצר פסל של סל קניות אחר. "הסל כידוע הוא כלי קיבול לחוויות ולערכים – מסל המזון המשפחתי ועד סל המטבעות, סל התרבות וסל הבריאות", אומרת ברנהרד. "משמעות הסל ותכולתו הפנימית והחיצונית מגלמות מערכת אסוציאציות עמוקה שיש בה אמירה אישית של כל יוצר. עיצובים ייעשו דרך רעיון אישי־פנימי במספר רב של נקודות חשיבה ובנושאים שונים: חברתיים, כלכליים, קהילתיים, אישיים, מחאתיים".
הקהל יודע להעריך אמנות שמוצגת בשוק?
"זה יותר עמוק מזה. מיזמים קהילתיים מגיעים ונוצרים מתוך צורך פנימי עמוק לחולל שינוי. המיזמים הקהילתיים מאפשרים לזרמים שונים בקהילה לבטא את דעותיהם בדרך ויזואלית ויצירתית, גם אם רובם אינם אמנים במקצועם. מטרת המיזמים בקהילה היא לייצר מעורבות פעילה והשתתפות של קהל רחב. בניגוד לתערוכות של אמנים מקצועיים, ההשתתפות באירוע מתמקדת בחתך מסוים של האוכלוסייה. בזכות המעורבות האישית של המשתתפים מגיע קהל רב ומגוון הרבה יותר, וזה מה שחשוב".
שוק תלפיות בחיפה: רישום, ציור, צילום
"ראיתי מאות אנשים שמסתובבים בחיוך על הפנים ונהנים מהיצירות", אומרת היוצרת והחוקרת ד"ר גליה בר אור, אוצרת התערוכה שהתקיימה בשוק תלפיות בחיפה בהשתתפות ציירים, מוזיקאים, אמני פרפורמנס ופסלים. "לא יודעת אם זה יהפוך אותם לחובבי אמנות, אבל אני בטוחה שהיחס שלהם לאמנות השתנה. זה לא משהו גבוה מצח וערטילאי כמו שזה היה עד היום. האנשים פשוט נהנים מזה".
"במסגרת תערוכת באוהאוס חברתי רשמתי בשוק תלפיות רישומים מהירים של המוכרים וציירתי אותם בהסתמך על צילומים שביימתי איתם", אומרת הציירת דפנה מרקמן. בשנה האחרונה היא בילתה שעות ארוכות במחיצת הסוחרים בשוק תלפיות. "שמעתי מהם סיפורים שהגיעו עד שנות ה־30 של המאה הקודמת. למשל, טוביה, דור רביעי בשוק, סיפר על אם סבו, אישה עצמאית ואוהבת מסחר שניהלה ביד רמה חנות בשוק לפני עשרות שנים, עוד לפני שהומצא המונח 'פמיניזם'. אישה דעתנית, 'בלבוסטה', לביאה, שהייתה כמו עשרה גברים".
חיית את השוק?
"ממש. חוויתי את קשיי השוק, את ההזנחה ואת הלקוחות. צחקתי, התווכחתי, שוכנעתי ושכנעתי. כחובבת שוק ותיקה חשבתי שהכרתי את השוק ואת אנשיו היטב. נפרסו לפניי רבדים חדשים תת־קרקעיים עשירים ומרתקים, ובכל זאת נשאר לי עוד הרבה לגלות".
היצירות יגיעו למוזיאון בעתיד?
"האמנות שלי פועלת מחוץ למוזיאון בכוונה: כך אני מקבלת את ההשראה שלי מהעולם וגם מגיעה לסוגי קהל שונים שלכאורה אין להם קשר לאמנות. אני עדיין מקבלת טלפונים ושואלים אותי אם תהיה תערוכת המשך".
ותהיה?
"ברור שכן. זה קשר אמיץ שלא מתבטא רק באמנות".
שוק רובע ב' באשדוד: מהמוזיאון לרחוב
החייט הוותיק משה מישל עומד בפתח חנותו ברובע ב' ומביט בגאווה בתצלום שלו ושל רעייתו שצילמה הצלמת האשדודית אינה קצב. גם לאחר שתמה התערוכה הוא סירב לוותר עליו. "חיכיתי לדבר כזה המון שנים", הוא אומר. "הלוואי שזה יימשך".
בשוק רובע ב' באשדוד עדיין מתנוססות המזכרות מתערוכת הצילומים שהשתתפו בה מיטב אמני אשדוד: 40 צילומים של בעלי החנויות והדוכנים שצולמו בשחור־לבן כדי להדגיש את הפן האמנותי של התערוכה. כל בעל דוכן בחר את התצלום שדיבר אל לבו, והוא הוצג אחר כבוד על הקיר שמול הדוכן שלו או בחנות עצמה. אמנם התערוכה הסתיימה, אבל הסוחרים אינם נותנים את דעתם על כך ומוסיפים להציג את התמונות קרוב לסחורה.
"אמנות ותרבות בקהילה ובמרחב הציבורי הפכו למיזמים עירוניים בעשור האחרון", אומרת נעמי אדר־הופמן, מנהלת התרבות והאמנות בחברה העירונית באשדוד. "גילינו שמעורבות תושבים והתפתחות יצירתית מהשטח משנות את אורח החיים במרחב העירוני ומחזקות אותו. האמנות היא אמצעי לחיבור בין אנשים. היא משפרת את המרקם הקהילתי, במיוחד בשכונות הוותיקות בעיר. כולם מבינים שהתחדשות עירונית היא לא רק תמ"א 38 אלא גם בניית מערכת יחסים עם הציבור".
זאת אמנות לאנשים שלא מבינים באמנות?
"לדעתי, יש דברים יותר חשובים מהבנה באמנות. יש רגשות ולב שמחברים ליצירות גם אם לא מכירים את ההיסטוריה של האמנות. מבחינתי, כשעומדים מול יצירה ומתבוננים בה מקבלים גם ערך עצום של סבלנות, והיא משפיעה אחר כך על החיים עצמם".
האמנות יורדת מן המוזיאונים אל הרחוב?
"היא לא יורדת, היא מגיעה לשם".
