בגיל 32, יוגב אוחיון מאזין לרחשי הגוף שלו יותר מבעבר, אבל הוא עוד לא מתכוון ללכת לשום מקום בשנים הקרובות. "אתה מרגיש את זה שאתה כבר לא בן 17", הוא מודה. "מצד אחד, הכל יותר קשה. מצד שני, אתה מרוויח דברים שלא היו לך פעם. יותר ניסיון, אתה רואה מהלכים קדימה. גם האגו כבר מזמן נשאר מאחור. אתה לא משחק בשביל להשיג מספרים, אלא כדי לרשום יותר ניצחונות ולזכות בתארים. הראש כבר במוד אחר".
עושה אקסטרה
אחרי שתי קדנציות מתוקשרות במכבי תל אביב ובהפועל ירושלים, הרכז הוותיק נחת הקיץ בהיכל טוטו כאחד משחקני הרכש הנוצצים של הפועל חולון. וזאת, גם הוא יודע, כששנות השיא בקריירה שלו כבר מאחוריו. "אני דווקא לא מרגיש שאני נמצא בשלהי הקריירה", מבקש אוחיון להבהיר. "בראש אני מרגיש כמו בן 18, יותר צעיר מכולם, הגוף הוא זה שלפעמים אומר את שלו".
מה זאת אומרת?
"כשהייתי צעיר יותר, בימים חופשיים הייתי בעיקר נח. היום אין דבר כזה. ימי חופש הם ימי אימון נוספים, חיזוק לגוף. אני מנסה לשמור עליו כמה שאפשר ולעשות דברים אקסטרה".
אחרי כל כך הרבה שנים ברמות הגבוהות ביותר באירופה, אתה מבין שלא תחזור יותר לשחק ביורוליג, למשל?
"אם זה משהו שחסר לי? ממש לא. ברור שתמיד אהבתי לשחק ברמות הגבוהות ביותר, אבל באמת שאני מאושר במקום שאני נמצא בו. רציתי להמשיך להיות בקבוצה שנמצאת בשתי מסגרות, וזה מה שהיה חשוב לי".
"לא מרגיש שאני נמצא בשלהי הקריירה. בראש אני מרגיש יותר צעיר מכולם. כשהייתי צעיר יותר, בימים חופשיים הייתי בעיקר נח. היום אין דבר כזה. ימי חופש הם ימי אימון נוספים, חיזוק לגוף"
לפחות הגיל מאפשר לך להשתמש באלמנטים שהצעירים לא מכירים.
"עם הגיל, אתה מקבל אפשרות באמת לחזות כמה מהלכים קדימה. אתה יכול להגיב לפני. הרגליים שלי הרבה פחות מהירות, אבל הראש חושב מהר יותר".
הנחיתה של אוחיון בהיכל טוטו היתה די מפתיעה. שרון דרוקר, שפתח את העונה על הקווים, חשק בו מתחילת הקיץ. "שרון שאל אותי אם יש לי רצון להגיע לפה ועניתי שאצטרך לסיים קודם כל את העניינים שלי עם הפועל ירושלים. משמע, לסיים בטעם טוב. כשזה הסתדר, מאוד שמחתי להגיע לכאן. האווירה, הקהל, האולם. זה מועדון שמתמקם בצמרת בכל עונה ורציתי לחוות את זה גם פה".
בחולון מרגישים לחץ דומה כמו במכבי או בירושלים?
"הציפיות גבוהות וזה כיף. לחץ? אני חושב שלחץ יש בכל מקום ובכל קבוצה. לא משנה אם היא בצמרת או בתחתית. אני אוהב את זה, זה דוחף אותי למצוינות".
אוחיון הגיע להיכל טוטו כרכז ראשון כמובן, אבל גם הוא לא האמין שבחודש פברואר הוא יהיה למעשה הפליימייקר הטבעי היחיד בסגל. ג'יילן ג'ונסון וטרוי קופיין הגיעו ועזבו במהרה ואוחיון ממעט לרדת מהפרקט. הוא משחק יותר מ־25 דקות לערב, כאשר רק מרקוס פוסטר וטי.ג'יי קליין מקבלים יותר דקות ממנו. באירופה זה אפילו הורגש יותר. "לאף אחד לא בריא לשחק כמות כזו של דקות", מסכים אוחיון, "אבל אני בסך הכל שחקן כדורסל ועושה מה שהמאמן מבקש ממני".
ההנהלה התייעצה איתך כאשר ששחררה את הרכזים האחרים או מתייעצת אם להביא רכז נוסף?
"לא מתייעצת וגם לא ציפיתי שיתייעצו איתי. זו הבחירה של ההנהלה ותפקידי לשחק כדורסל ולתרום את כל מה שאני יכול".
דרוקר, כאמור, היה זה שהביא את אוחיון לחולון, אבל כבר בדצמבר, פחות משלושה חודשים לתוך העונה, המאמן פוטר. "זה נגמר לא נעים לשני הצדדים", מנתח אוחיון איך ראה את זה הפרידה מבפנים. "חבל, אבל לטעמי לא היה חיבור בין שני הצדדים מההתחלה. דברים כאלה קורים, נעשו כעת כמה שינויים ואנחנו מנסים להחזיר את הקבוצה לתלם. הצטערתי בשביל שרון ואיחלתי לו המון בהצלחה".
רק שזה היה, כמו שגם אתה אמרת, סוף ידוע מראש.
"לא יודע איך לענות על זה. היו קולות מהקהל, לחצים. הקהל בחולון אומר את דברו ולא היה נעים באותו שלב לאף אחד מאיתנו. ניסינו להחזיר לשרון על המגרש, אבל לפעמים דברים הולכים הפוך".
נראה שספטנוס דדאס, הוא בדיוק ההיפך מדרוקר מבחינת אופי.
"ממש. הוא מסתחבק עם הקהל יותר מהשחקנים. באופי שלו הוא מתאים מאוד לאווירה בחולון. בוא ואקרא לו 'ספייסי'. בחור מאוד נחמד, למרות כל מה שרואים ממנו מסביב. כיף לנו ביחד וגם התוצאות, טפו-טפו-טפו, בינתיים בסדר גמור".
מחלה כרונית
מבחינת הממוצעים, המספרים של אוחיון לא מרשימים במיוחד העונה: 6.1 נקודות, 3.9 אסיסטים, 3.1 ריבאונדים, וגם 2.2 איבודים למשחק (שני בקבוצה אחרי מרקוס פוסטר). "באמת שהסטטיסטיקה עבורי כבר פחות חשובה מפעם", טוען הרכז. "חשוב לי יותר איך אנחנו נראים כקבוצה. לזה אני נותן משקל מאשר אם קלעתי עוד סל או מסרתי עוד אסיסט".
המשפחה רוצה לראות אותך ממשיך עוד הרבה שנים בכדורסל?
"אתה לא מבין, כולם רוצים שאמשיך. הם תומכים בי וממש מאושרים בחלקי".
אני מניח שיש גם הרבה רגעי משבר. למשל ההדחה שלכם העונה מליגת האלופות של פיב"א.
"זה היה שבוע קשה ולא הרבה חשבו שנוכל להתאושש מההדחה באירופה. מאוד רצינו לעלות שלב, אבל נכשלנו במשימה ובאמת נפלנו בדברים הקטנים. בלילה אחרי ההדחה בקושי ישנתי. פשוט כי כבר היינו שם".
"ברור שתמיד אהבתי לשחק ברמות הגבוהות ביותר, אבל באמת שאני מאושר במקום שאני נמצא בו. רציתי להמשיך להיות בקבוצה שנמצאת בשתי מסגרות, וזה מה שהיה חשוב לי"
לא בטוח שרבים יודעים, אבל הרכז הוותיק מתמודד כבר לא מעט שנים עם מחלה כרונית הנקראת "קרוהן". מדובר במחלה השייכת לקבוצת מעי דלקתיות וממוצע החולים השנתי בה עומד על 4.6 אנשים מתוך מאה אלף. מחלת הקרוהן יכולה לפגוע במערכת העיכול מהפה ועד לפי הטבעת, אבל אינה דורשת ניתוח. "באמת שזה לא מפריע לי", מרגיע הרכז. "אני פעם בחודשיים עובר אשפוז חצי יומי ולוקח תרופות. יש גם כדור פעם ביום שצריך לבלוע. ברגע שמקבלים טיפול ומכניסים את זה לסדר היום שלך, הכל בסדר. אתה פשוט צריך לחיות עם זה, ולי זה לא מפריע בשום דבר".
בוא נחזור לכדורסל. סיכוי באמת קלוש שתסיימו את העונה הזאת עם תואר.
"אין לנו כרגע לגיטימציה לדבר על תארים. אנחנו מסתכלים ממשחק למשחק".
על שנותיו במכבי ובירושלים, קבוצותיו הקודמות, אוחיון מעדיף לדבר כמה שפחות. "השתיים הללו הן הפייבוריטיות כרגע לזכות בתואר, אבל מי כמוני למדתי שבמשחק אחד הכל יכול להיות. צריך להגיע לפלייאוף במומנטום טוב ולהמשיך ולהשתפר. אנחנו ממש לא מרימים ידיים".
כשיש לך את גיא פניני בקבוצה, הוא גם לא ייתן לך להרים ידיים.
"מה שאגיד על גיא, רק יוריד ממנו. ואומר את זה מישהו שמכיר ומשחק איתו שנים. מה זה מכירים, ישנתי איתו באותו חדר במשך שש שנים במכבי תל אביב. לשחק איתו זו חוויה וכיף גדול. גיא מביא המון חוכמה, ניסיון ו־ווינריות. תאמין לי שעליי הוא לא יכול לעבוד. אני מכיר את כל השטיקים והקטנות שלו. הוא זה שהמליץ לי להגיע לכאן, אמר לי 'אתה לא מבין איזה מקום זה'".
אז תהיה בחולון גם בעונה הבאה?
"אני חתום לשנתיים ומאוד כיף לי פה. יש רצון מצידי להמשיך, זה בטוח. מה שכן, בחיים אין בטוח".
