הסלולרי של רונן קנפו פועל שעות נוספות בחודשים האחרונים. ולא רק בטיפול בעסקיו השונים, בתקופה הלא פשוטה שעוברת על המשק הישראלי. איש העסקים, שלקח על כתפיו את מ.כ חולון "ירמיהו" לפני מספר חודשים, הפך בתוך זמן קצר לאחד מבעלי הקבוצות הבולטים והדומיננטיים בליגות הנמוכות, במיוחד במסגרת המאבק שלהן מול מקבלי ההחלטות בכדורגל הישראלי, עקב משבר הקורונה המתמשך.
3 צפייה בגלריה
קנפו, השבוע. "תראה לי עוד בעלים שמגיע לכל אימון ונוכח בשטח בכל רגע"
(צילום: קובי קואנקס)
"הסיפור פשוט", מסביר קנפו. "הבקשה היחידה שלנו היתה שהמינהלת תיקח אחריות גם על קבוצות ליגה א', בדיוק כמו על ליגת העל והלאומית. אנחנו משקיעים ממיטב כספנו, אז מן הראוי וההגיוני שנרצה לדעת שזה לא לחינם. בעונה שעברה הליגה הופסקה, ולאף אחד לא היה אכפת מאיתנו".
בסוף השבוע ניתן האישור המיוחל לקבוצות ליגה א' לשוב לפעילות ולפתוח את עונת 2020-21, אבל קנפו עדיין לא היה מסופק לגמרי מההחלטה. "הכל טוב ויפה, הגיע הזמן לחזור, אבל החזרה חייבת להיות עם מתווה ברור - שהקבוצות יפתחו את העונה ושגם יהיו בטוחות שהן יסיימו אותה".
אל מי מופנות עיקר הטענות שלך?
"יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אורן חסון, לא מסוגל לקבל שום החלטה כי כובלים אותו. הוא בעצם 'בובה', חד־משמעית. אני מדמה את ההתאחדות לממשלה, כשהמפלגה הגדולה ביותר בה היא מינהלת הליגה בראשות ארז כלפון. בהנהלת ההתאחדות לא מסוגלים אפילו לקבל החלטה ולהעביר רפורמה שתאפשר להגדיר את ליגה א' כחצי מקצוענית לפחות. אורן חסון נחל כישלון חרוץ בטיפול בליגות הנמוכות בכלל, ובליגה א' בפרט. גם אם הוא רוצה לעשות מהלך כלשהו כדי לתקן את העוול שנגרם לקבוצות במשך שנים, הוא לא יכול. למה? כי יש חברי הנהלה שדואגים רק לאינטרסים שלהם.
"ליגה א' אמנם מוגדרת כחובבנית, אבל היא מזמן לא כזאת. בשנתיים האחרונות, על פי כל המומחים ואנשי המקצוע, היא יותר מעניינת ואטרקטיבית מהליגה הלאומית אפילו. הקיץ נקלטו בליגה א' שחקנים מליגת העל, שגם בלאומית לא רואים אותם".
ניקה שולחן
הרומן של קנפו עם מ.כ חולון ירמיהו החל בקיץ שעבר. בתחילה הוא סייע לקבוצה כספונסר ולקראת העונה הנוכחית רכש את זכויות הניהול של המועדון מידיו של ליאור שולמן, שנשאר במערכת בתפקיד ניהולי כדי לסייע לקנפו. "איך הצטרפתי לירמיהו? אני מכיר את מוסא בן חיים כבר הרבה שנים", משתף קנפו. "הוא התקשר אלי וסיפר שליאור נשאר לבד במערכה ולא מצליח להתמודד איתה כלכלית, אחרי שהבעלים הקודמים של הקבוצה (עופר דליאן ואיציק ששון, ר.ו) החליטו לעזוב. מוסא אמר שהיא עלולה להתפרק ושאל אם אני יכול לבוא ולעזור, והחלטתי שאני לוקח על עצמי את האתגר".
והפשלת שרוולים מהר מאוד.
"תראה לי עוד בעלים שמגיע לכל אימון ונוכח בשטח בכל רגע. אמרתי למוסא ולליאור - 'אני לא בא רק להציל את הקבוצה מפירוק, אלא אני בא להצעיד אותה קדימה'. רציתי להתחיל עם דף נקי, אז הדבר הראשון שעשיתי היה לסגור חובות שנותרו מול שחקנים ששיחקו בקבוצה עוד לפני שהגעתי. היה חשוב לי ליישר קו, כדי להתחיל לבנות את הכל מחדש".
אתגר לא פשוט.
"עשיתי שיעורי בית ושאלתי את עצמי 'איך יכול להיות שבעיר כמו חולון, עם אוכלוסייה כל כך גדולה ומדד כלכלי חזק, אין קבוצת כדורגל בליגות הבכירות?'. הגעתי למסקנה שמשהו פה מקולקל מהיסוד. כמו שאני בחיים האישיים שלי, ככה גם באתגרים המקצועיים שאני לוקח על עצמי".
מה היעד הראשון שהצבת לעצמך?
"לשנות את התדמית של הקבוצה ואת כל המסביב. ששחקנים ירצו להגיע לירמיהו בזכות היושרה של האנשים והתנאים מסביב, ולא יחששו ממוסר תשלומים נמוך. כשהגעתי לקבוצה בתחילת העונה שעברה, כולם דיברו על הקבוצה כיורדת ודאית לליגה ב', אבל אני ראיתי את הדברים אחרת והצבתי מטרה להגיע לפלייאוף. חשבו אולי שאני לא רציני, אבל עשינו עונה מדהימה. אני מזכיר שהקבוצה היתה במקום השלישי כשהליגה נעצרה בגלל הקורונה, במרחק נקודה אחת בלבד ממרמורק השנייה, וכל הפרשנים חשבו שהיינו יכולים ללכת עד הסוף. ההחלטה של ההתאחדות שרק הקבוצה שנמצאת במקום השני בכל מחוז תשחק במבחני העלייה, היתה פופוליסטית ולא הוגנת".
תלוי בעירייה
אז מי הוא רונן קנפו, שהפך כאמור בחודשים האחרונים לאחת הדמויות הפעילות בספורט המקומי? הוא בן 43, נשוי למיטל ואב לשתי בנות (15 ו־17), יליד חולון ומתגורר בעיר גם כיום, ובצעירותו שיחק תקופה קצרה במחלקת הנוער של לזרוס המיתולוגית. "לא גדלתי על צפרירים ולא הייתי מחובר לכדורגל בחולון", מגלה קנפו. "אהדתי את מכבי תל אביב והיו גם שנים שהייתי מאלה שמטפסים על הגדרות בשער 4 בבלומפילד".
קנפו הוא הבעלים של "גריל טאון", מרכז מכירות ענק של גרילי גז ומטבחי־חוץ הנמצא במערב ראשל"צ. הקשר העסקי הראשון שלו עם הכדורגל הישראלי נוצר לפני כשלוש שנים. "במסגרת העסקים שלי יצא לי לשבת עם אייל ברקוביץ', שהיה בזמנו הבעלים של הפועל ראשל"צ, והוא הציע לי להיות הספונסר הראשי של הקבוצה", נזכר קנפו. "אני אוהב כדורגל ורציתי תמיד לתרום לקהילה, אז החלטתי להיענות להצעה שלו. זו עונה שראשל"צ פספסה בה את העלייה לחדרה במחזור האחרון".
השיחה איתו קולחת, הוא מעביר את מסריו באופן חד וברור ולעתים אף קשה לבלום את שטף דיבורו. קנפו מספר שהוא משקיע מזמנו ומכספו באהבה גדולה, אבל באותה נשימה מבהיר שגם לא יהיה מוכן שיעשו עליו "סיבוב". לבעלי ירמיהו מסר ברור לקברניטי העיר בחולון. "צריך להבין שאני לא רומן אברמוביץ' וגם לא מיץ' גולדהאר", הוא אומר. "יש כאן בן אדם, תושב העיר שבא ונותן מעצמו, מביא כסף מהבית ורוצה מאוד להצליח, אבל בדרך גם נתקל בקשיים שגורמים לו להרהר לפעמים 'בשביל מה אני צריך את זה?'. אני מצפה מהעירייה שתעזור לנו ולא תכשיל אותנו. הכדורגל בעיר הוא ענף מאוד־מאוד חשוב, וחייבים לתת לו את היחס הראוי".
קנפו ממשיך ויורה: "בעירייה השקיעו כל כך הרבה כסף בענף ההחלקה על הקרח ובמיזמי אמנות, ובתכל'ס זה לא הזיז כמעט לאף ילד בעיר. אם היו מבינים שם קצת כמה משחק הכדורגל מחבר בין אנשים, כמה הכדורגל עוזר לספוג ערכים, כמה הכדורגל יכול למנוע מילדים להסתובב סתם ברחובות, תוך שנתיים-שלוש היו רואים פה מועדון לתפארת עם מאות ילדים שהיו גאוות העיר. ילדי חולון צריכים לשחק כאן, ולא לחפש את עצמם במקומות אחרים. לא בהפועל, לא במכבי ולא בשום קבוצה בגוש דן".
מבוקשים מתקנים
כבר היו לא מעט אנשים שהגיעו לכדורגל הישראלי, פיזרו הבטחות, עשו "סיבוב שופוני" ונעלמו כאילו לא היו מעולם.
"עזוב אותי מאחרים. כולם יודעים כמה אני מחויב לירמיהו וכמה אני משקיע בקבוצה, מכל הבחינות. אין לי פה שום אינטרס כלכלי".
אתה יכול להתחייב על כמה זמן נראה את רונן קנפו במ.כ חולון?
"זה לא תלוי בי".
מה זאת אומרת, אז במי?
"בעיריית חולון, ואסביר למה אני מתכוון".
הבמה שלך.
"יזמתי פגישה לא מזמן עם כל בכירי מחלקת הספורט - עצמון קצב, זוהר נוימן ויגאל אייל, כדי להבין מהם מהן התוכניות העתידיות של העירייה לגבי הספורט בעיר. הם שאלו אותי מה הציפיות שלי, ועניתי שאני רוצה להגיע עם ירמיהו לליגת העל, רק שבדרך לשם יש לא מעט מכשולים שחייבים להתגבר עליהם. ביקשתי לקבל תשובות".
על מה למשל?
"קודם כל, ולפני הכל, מה עם אצטדיון כדורגל ראוי בעיר. זה המינימום של המינימום שחייבים לקדם ולעשות. כרגע, כידוע, אין בחולון מתקן שמתאים לליגה הלאומית אפילו, ובטח ובטח לא לליגת העל".
נו, ועם איזו תחושה יצאת מהפגישה?
"הבנתי, במילים כאלה ואחרות, שהכדורסל בעיר נמצא בראש סולם העדיפויות, ושלעירייה אין את היכולת לעזור ולתמוך בנו ובעיקר שלא להשמיש בקרוב את המגרש בקריית הספורט. המשמעות היא שאם נעלה בסיום העונה ללאומית, סביר להניח שנאלץ לשחק במגרש מחוץ לחולון ולי זה לא מתאים. ירמיהו היא קבוצה שמייצגת את העיר חולון, וצריכה לשחק במתקן מקומי. אני משקיע מכספי ומזמני באהבה, אבל אם לא יעזרו לנו בדברים בסיסיים, אז לא אשאר פה".
כמה אורך רוח יש לך?
"אני אומר עכשיו משהו שעוד לא אמרתי באף מקום, ובאופן הכי ברור: אם לא נעלה ליגה, מבחינתי כשלתי במטרה שהצבתי לעצמי ולקבוצה - ואלך הביתה. ואם נעלה, אבל לא נקבל סיוע בהכשרת מגרש מתאים לליגה הלאומית, גם לא אשאר. אני אמשיך לתמוך ולעזור רק אם העירייה תיתן לנו את התנאים המתאימים לשחק בעיר. אני לא אנטוש את המועדון, אבל אמרתי, ואני הכי ברור: אם העירייה תלווה את תהליך ההתקדמות של הקבוצה, ותעמיד תנאים ומתקנים ראויים, אמשיך לדחוף ולהשקיע. אבל אם זה לא יקרה, לא יהיה בשביל מה להתאמץ. אני בטוח שאם נעלה ליגה, אז כל בכירי העירייה ירצו להגיע למשחק העלייה ולהצטלם ולהיות שותפים להישג. אני לא אתן שירכבו על הגב שלי ושל הקבוצה".
מה גובה התקציב שאתם מקבלים מהעירייה כיום?
"כ־400 אלף שקל, ומתוך זה לוקחים מאיתנו חזרה 120 אלף שקל עבור השימוש במתקנים. זו תמיכה מזערית ביחס לקבוצות אחרות בליגה הזאת".
כמה לך עולה התענוג הזה?
"בוא נאמר שקבוצה שרוצה לעלות ליגה צריכה להעמיד תקציב בין מיליון שקלים וחצי לשני מיליון, לפחות. אז שיעשו חשבון לבד כמה אני משקיע".
בכדורגל הישראלי קיימים כל מיני סגנונות ניהול. יש בעלים כלשהו שמהווה מודל עבורך?
"אני מתחבר לדרך של יענקל'ה שחר, אבל במבחן התוצאה הוא כשל בשנים האחרונות. אז אם זה לא הוא, זה אף אחד. אני בפני עצמי ואני רוצה להביא תרבות ניהול אחרת לכדורגל הישראלי".
בלי שכירי חרב
כאיש עסקים, לא מדובר בסיכון מבחינתך להשקיע בתקופה כזאת בקבוצת כדורגל? הרי אם העונה תחל ושוב תיעצר ולא תוכל להגיע סיומה, אזי כל המשאבים עלולים לרדת לטימיון.
"בגלל זה קיימת אצלי התלבטות מה לעשות הלאה. לכן אני מחכה בדריכות לתשובות מההתאחדות. אני נמצא בקשר יומיומי ורציף עם אנשיה. אני זה שיזמתי את הקמת ועד המנהל של ליגות א', ואני גם זה שהצליח להפגיש לראשונה את כל ראשי הקבוצות, מצפון ומדרום, לישיבת חירום באצטדיון וינטר. הם הסמיכו אותי לייצג את הקבוצות מול ההתאחדות. עד לא מזמן לא ספרו אותנו שם בכלל. אני זה שהבאתי לכך שיהיה דיון בין הצדדים, שתהיה הידברות, סוג של מו"מ. אני רוצה מאוד לקוות שבקשותינו יתקבלו, כדי שנוכל להתחיל את העונה הזאת וגם לסיים אותה".
מקצועית, על פניו בניתם סגל מרשים ואיכותי מאוד לקראת העונה הקרובה. מבחינתך, כל דבר אחר פרט לעליית ליגה ייחשב לכישלון?
"אני מסכים שבנינו סגל חזק, אבל לא הספקנו לסיים לבנות אותו כמו שרצינו בגלל הסגר וכל ההגבלות. הקבוצה זקוקה עדיין לכמה חיזוקים נוספים, ואם לא נעשה אותם, משימת העלייה תהיה הרבה יותר קשה. בגלל כל חוסר הוודאות בנוגע לפתיחת הליגה, דברים התעכבו".
לא רק אתה הצבת את הליגה הלאומית כמטרה. ישנן קבוצות שמציגות תקציבים גבוהים מאוד והמאבק על כרטיס העלייה צפוי להיות קשה במיוחד. מה יעשה את ההבדל?
"רק לידע כללי, בעונה שעברה התקציב שלנו היה ממוצע מינוס לליגה, בין הנמוכים אפילו, ובכל זאת עשינו עונה נהדרת. איך? בזכות המרקם החברתי והתלכיד המדהים שהיה אצלנו בין כולם בחדר ההלבשה. זה לדעתי מה שיעשה את ההבדל גם העונה. המוטו שלנו היה לצרף שחקנים שיהיו קודם כל מחויבים לקבוצה, כי שמות ושכירי חרב לא מעניינים אותי".
מהראן לאלה הוא לא רכש נוצץ מספיק במונחים של ליגה א'?
"את מהראן לאלה לא עניין הכסף. ברגע שהוא הגיע אלינו וראה את התנאים שיש במועדון, היה לו קל לקבל את ההחלטה להצטרף. כשמהראן פתח את הארון בחדר ההלבשה הוא ראה מול העיניים אקווה ג'ל, דאודורנטים, משחת בן גיי, אלכוג'ל וערימה של מגבות שמסודרות כמו חיילים, ומכונת קרח, ואמבטיית קרח, ופיזיותרפיסט, ומאמן כושר. בקיצור, הוא ראה תנאים וציוד מהרמה הגבוהה ביותר. מהראן שאל אותי 'תגיד, אתה בטוח שאני נמצא בליגה א''? עניתי לו שאני חושב שאלה התנאים שצריכים להיות לשחקן כדורגל, גם אם מדובר רק בליגה א', ושזו הדרך להצליח. ואולי זה יפתיע, מהראן גם אמר שהוא מרגיש עם התנאים שיש אצלנו כמו שחקן בליגת העל, יותר מאשר הרגיש בהפועל חיפה. הנחיתה שלו בחולון היתה רכה מאוד".
ירמיהו היא אמנם קבוצת הכדורגל הבכירה כיום בחולון, אבל חובבי הענף בעיר כבר שנים לא מגלים עניין מיוחד בנציגות המקומיות. אפשר לשנות את זה?
"כן, חד־משמעית. הקהל, במיוחד בכדורגל הישראלי, ידוע כקהל של הצלחות. הוא מגיע כשיש הישגים, ונעלם בכישלונות. בחולון אין כבר הרבה שנים קבוצה שאפשר להתגאות בה, והעירייה לא ייחסה לכך חשיבות ולא לקחה את זה לידיים שלה. היא העדיפה להתעסק בכדורסל. ומכיוון שאין קבוצה שאפשר להזדהות איתה, האוהדים הלכו לחפש לעצמם קבוצות בכל מיני מקומות אחרים. רק הצלחות יחזירו את הקהל למגרשים כאן".
הקבוצה שלכם מורכבת ברובה משחקני רכש, אולי הגיע הזמן להשקיע בדור הצעיר יותר? הרי בעבר צמחו כאן כדורגלנים שהפכו לשם דבר בכדורגל הישראלי, וזה לא קרה כבר שנים.
"איך אפשר לבנות מחלקות נוער איכותיות כשאין לך מספיק מתקנים?! לצערי, רוב קבוצות מחלקות הנוער בחולון, בעקבות חוסר ההשקעה בהן במשך השנים, ירדו לליגות האחרונות. הילדים המוכשרים שגדלים פה נוטשים להפועל תל אביב, למכבי תל אביב, לגדנ"ע תל אביב ולבני יהודה תל אביב. אני יכול לספר שרק בקיץ האחרון מועדון ירמיהו חולון נאלץ לשחרר ולהודיע ל־150 ילדים שהם צריכים לחפש לעצמם קבוצה חדשה, כי אין מתקן שיכול להכיל את כולם. קשה מאוד לממש חזון כלשהו כשזה המצב, והמטרה שלי היא לשנות את זה. רק שבעירייה יעזרו לנו במשימה".
תגובות:
מעיריית חולון נמסר בנוגע לטענות שהעלה קנפו בראיון עימו: "מחלקת הספורט בחברה העירונית לבילוי ובידור בע"מ נותנת מענה לכל הצרכים של הקבוצה - בוגרים, ילדים ונוער. נשמח אם הבוגרים יעלו ללאומית ובמקרה זה העירייה תמצא את הדרכים לעזור ולסייע לקבוצה יחד עם תמיכת מינהל הספורט.
"אם הקבוצה תעלה ליגה, המשמעות היא בעיקר הגדלת מקומות הישיבה ושדרוגים נוספים לאצטדיון הקיים".
מההתאחדות לכדורגל נמסר בתגובה לטענותיו של בעלי חולון ירמיהו: "צר לנו שהאינטרסים האישיים הצרים של רונן קנפו, ושאיפותיו הפוליטיות במסגרת ההתאחדות לכדורגל, מובילים אותו להאשמות חסרות כל יסוד. למן רגע פרוץ משבר הקורונה, עשתה ההתאחדות לכדורגל, ובראשה היו"ר אורן חסון, יחד עם יו"ר ועדת ליגות א'-ג' באסם סולימאן, לילות כימים לטובת כלל הכדורגל הישראלי, ובכלל זה כמובן ליגה א'.
"יש עובדה ברורה אחת, הישג חסר תקדים, והוא הצמדת ליגה א' למתווה שהושג עבור החזרת הפעילות בליגות המקצועניות בישראל, ליגת העל והלאומית, כמו גם החזרת הפעילות במועדוני הילדים והנוער. ההתאחדות לכדורגל קבעה מועד לפתיחת העונה בליגה א' - 27 בנובמבר (משחקי גביע המדינה יחלו ב-24 בנובמבר), והשיח הענייני והפורה עם הקבוצות יימשך".
