כמה מכם יצליח להתחרות תוך יומיים בשבעה מקצועות שונים על מסלול האתלטיקה? מעט, אם בכלל. נועה לוי מראשל"צ לא רק מצליחה, אלא גם טובה בזה. עד כמה טובה? הכי טובה בארץ.
2 צפייה בגלריה
נועה לוי
נועה לוי
נועה לוי
(צילום: ראובן שוורץ)
לוי בת ה־25 הוכתרה לאחרונה כאלופת הארץ בקרב 7 - הענף הכי קשה שיש באתלטיקה. אולי כי מדובר בתחרות בה צריך להתחרות, כאמור, בשבעה מקצועות שונים בזה אחר זה. ביום הראשון: ריצת 100 מטר משוכות, קפיצה לגובה, הדיפת כדור ברזל, ריצה ל־200 מטר. ביום השני: קפיצה לרוחק, הטלת כידון וריצה ל־800 מטר. וואו.
"העניין הקצת מצחיק פה הוא שקרב 7 הוא בכלל לא המקצוע העיקרי שלי", מודה לוי. "אני מתאמנת באתלטיקה קלה כבר קרוב ל־14 שנים שבהן התחריתי בכל מיני מקצועות: קפיצה לרוחק, קפיצה משולשת, מקצועות הספרינט והמשוכות. בשנים האחרונות אני מתמקדת בעיקר ב־100 ו־400 מטר משוכות, אבל במהלך השנה יוצא לי גם להתחרות בקפיצה לרוחק וספרינטים. אני מתחרה כמעט כל שנה באליפות ישראל בקרב 7 כחלק מתוכנית האימונים וכדי להכין את הגוף טוב יותר לתקופת התחרויות. מסתבר שביחד זה עובד לי".
אכן עובד. לוי השיגה באליפות הארץ בהדר יוסף סכום כולל של 4,761 נקודות, כמעט 100 נקודות יותר ממי שהגיעה שנייה וסיימה אחריה. "מדובר על מקצוע לא פשוט בכלל. צריכים להיות טובים בהכל, שזאת משימה מורכבת כי את צריכה להיות מהירה, קלילה, בעלת יכולת ניתור טובה ובנוסף לכל זה את צריכה להיות גם חזקה ועוצמתית. בקיצור, צריך להיות וונדר וומן. המאמן שלי, רפי גרודצקי, דואג לבנות את תוכנית אימונים שלי במקצועיות רבה, בעיקר סביב המשוכות והספרינט הקצר והארוך (400-100 מטר) ודואג להכניס המון אלמנטים שונים שמשלבים כוח, טכניקה, סיבולת, ניתורים וגם לקראת האליפות להתאמן קצת על הדיפת כדור ברזל והטלת כידון".
עד כמה הענף מפותח בארץ?
"בארץ הענף מתפתח, רק בשנה שעברה נשבר השיא הישראלי לגברים בקרב 10 ע"י אריאל אטיאס המוכשר והשנה נשבר השיא הישראלי לקדטיות (גילאי 16-17) בקרב 7 ע"י חברתי לאגודה לינוי לוי. בכלל, אני חושבת שבשנים האחרונות מאמנים מבינים שכדי שאתלט צעיר יצליח, כדאי שהוא יתנסה בכל המקצועות בגיל צעיר וירכוש לעצמו סט של כלים ויכולות שיעזרו לקריירה שלו כאתלט בוגר. בעולם, מקצועות הקרב 7 נחשבים מאוד ומי שמנצח אותם באליפויות הגדולות יכול להיקרא מלך או מלכת האתלטיקה, כי נדרשות יכולות אתלטיות גבוהות מאוד כדי לצלוח את המקצוע הזה".

× × ×

לאתלטיקה, עד כמה שזה יישמע מצחיק, היא הגיעה די במקרה. "בכיתה ו' נבחנתי לכיתת ספורט במקיף ח' בראשל"צ ולא קיבלו אותי", מספרת לוי בחיוך. "רק שלא ויתרתי. אמרתי שאני רוצה להתאמן איתם, אפילו אם לא אהיה במגמה. עשו לי טובה והכניסו אותי. השאר זה כבר היסטוריה".
2 צפייה בגלריה
נועה לוי
נועה לוי
נועה לוי
(צילום: ראובן שוורץ)
"בכיתה ח' זה היה די ברור שאמשיך בזה", הוסיפה לוי. "זכיתי בתחרות ארצית של בתי ספר בריצת 60 מטר וקפיצה לרוחק. בכיתה ט' כבר הייתי אלופת ישראל לקדטים ברוחק ומשוכות וכל שנה מאז זכיתי בתואר כלשהו". נועה שייכת לאגודת מכבי "הישגים" ראשל"צ, אבל מתאמנת, כאמור, אצל רפי גרודצקי.
"לא היתה שנה שלא התקדמתי והשתפרתי בה ואני חושבת שזה אומר הכל על רפי", מספרת לוי. "רפי הוא מאמן טוטאלי שתמיד ידחוף את האתלטים שלו לתת את הכי טוב שלהם ולמרות שלפעמים הוא קשוח איתנו, כולנו יודעים שהוא רק רוצה שנצליח. גם האגודה שלי תומכת ועזרה לי המון בכל מיני תחומים, מציוד ועד הלימודים".
מספרים שאחת הבעיות של האתלטיקה בישראל היא חוסר במתקנים. זה נכון?
"דווקא בשנים האחרונות חלה התפתחות בכל מה שקשור לבניית אצטדיונים, האצטדיונים של חיפה וירושלים עברו שיפוץ מקיף, והרבה מסלולים קטנים של 300-200 מטר נבנו בערים בכל רחבי הארץ. ברור שתמיד צריך לשאוף להמשיך לבנות ולפתח, עדיין יש המון מקומות שאין בהם אצטדיונים. למשל איפה שאני מתאמנת, בחולון, אין מסלול תקין ואנחנו מתאמנים על דשא או נוסעים לראשל"צ ובכל זאת כמות אלופי ישראל שיצאו מאצטדיון הדשא הזה היא עצומה. אז כן, זה עניין שצריך להשקיע בו ולפתח יותר ללא ספק, אבל זאת לא הבעיה העיקרית".
עם יד על הלב, אפשר בכלל להצליח להתפרנס מכבוד מאתלטיקה בארץ?
"אתחיל בזה שמי שנמצא ברמה גבוהה - בסגל האולימפי למשל - בהחלט יכול. הרבה אומרים שזה קשה ושאין כסף, אבל אני יכולה להגיד מניסיון אישי שכן אפשר ותקוותי שבעתיד זה יהיה הרבה יותר פשוט. אני אישית הרווחתי כל כך הרבה מהאתלטיקה, עצם היותי ספורטאית נתן לי את האפשרות לממן תואר במכללה למינהל המדהימה עם עזרה מהעירייה של ראשון לציון שבהחלט תומכת בספורטאים. וקיבלתי המון תמיכה ועזרה מהאגודה שלי, מכבי 'הישגים' ראשל"צ. ולדעתי המפתח נמצא באגודות עצמן, ברגע שיתחילו להשקיע בשיווק האגודה, הגדלת מס האתלטים שמתאמנים באגודה, פיתוח חוגי אתלטיקה לילדים, שילוב ספונסרים ועוד, הרווחים יגדלו וזה יתורגם למשכורותיהם של האתלטים. אי־אפשר להיות תלויים בגופים כאלה או אחרים, אני מקווה שנתחיל להבין זאת כענף. ועוד הערה קטנה - ברור שכסף זה חשוב, אבל לא הכל זה כסף. החוויות שצברתי, הטיסות, התחרויות, החברויות, האופי שפיתחתי - שוות יותר מהכל".

× × ×

מה לגבי חלומות גדולים?
"בינתיים אני ממשיכה להשתפר והרצון שלי והרעב להמשיך להתאמן רק גדל. המטרה שלי היא לקבל קריטריון לאליפות אירופה, לייצג את ישראל ואת האגודה שלי בכבוד ולהישאר בריאה, שזה מעל הכל. אני לא קובעת לעצמי דד־ליין כי אי־אפשר לדעת מה יהיה, ובינתיים ממשיכה להסתכל קדימה ולהתפתח בתור אתלטית. בנוסף לזה, נבחרתי לתפקיד יו"ר ועד האתלטים ובאמת השאיפה שלי בתחום הזה היא לקדם את מעמד האתלט, ליצור שותפויות עם ספונסרים ולנסות לפתח את התחום בכלל".
מה ההורים אומרים על התחביב שהפך כבר מזמן למקצוע?
"מהרגע שהתחלתי לנצח בתחרויות ולהביא הישגים ההורים שלי נורא תמכו בי. אבא שלי היה מסיע אותי לכל אימון עד לרגע שהוצאתי רישיון, ושניהם מגיעים לתחרויות כל הזמן. גם היום, כשאני כבר בן אדם בוגר, הם תומכים מאוד. זה לא היה פשוט גם להיות ספורטאית מקצועית גם סטודנטית וגם לאמן, הרבה פעמים הם לא היו מבינים איך אני מצליחה להסתדר, אבל באמת עזרו בכל מה שהם יכלו כדי שאני אצליח. על זה אני תמיד אודה להם".
"איפה שאני מתאמנת, בחולון, אין מסלול תקין ואנחנו מתאמנים על דשא או נוסעים לראשל"צ ובכל זאת כמות אלופי ישראל שיצאו מאצטדיון הדשא הזה היא עצומה"
מרגישה שלנשים בספורט מתייחסים אחרת?
"האמת היא שאתלטיקה קלה זה אחד הענפים היותר שוויוניים, החשיפה של נשים וגברים היא זהה ובעצם הרבה תלוי בהישגים של האתלט או האתלטית. יותר מכך, נשים באתלטיקה ובספורט בכלל מקבלות תמיכה עצומה מ'אתנה' (התוכנית הלאומית לקידום ספורט נשים בישראל). אני אישית קיבלתי המון עזרה מהם וממתאמת אתנה באיגוד ריקי סלם, ואשמח להודות להם בהזדמנות זו".
יש מחשבות על היום שאחרי האתלטיקה?
"סיימתי ממש לפני חודש תואר במינהל עסקים ושיווק. תמיד הייתי טיפוס יצירתי ויוזם ורציתי ללכת לתואר שיעניק לי כלים שיוכלו לקדם אותי בפן העסקי אבל שתהיה לי האפשרות להישאר בתחום הספורט. אני עוד לא יודעת את הדרך המדויקת שלי אבל יודעת את הכיוון. אני אוהבת אתלטיקה בכל לבי ובאמת מאמינה שהענף הזה, כמו רבים אחרים, הוא לא נפוץ מספיק בארץ, והחלום שלי הוא לשנות את תרבות הספורט בארץ, יש שיגידו שאני חולמת בגדול אבל אני עקשנית. בחצי השנה האחרונה השתתפתי בפרויקט הנהגה נשית של התאחדות האתלטיקה האירופאית וזכיתי להכיר נשים מדהימות שמקדמות את האתלטיקה בארצותיהן בצורה כזו או אחרת וחשבתי לעצמי - למה שזה לא יהיה גם כאן?".