אחרי פגרה כפויה וארוכה מהרגיל (בחסות הקורונה כמובן), צפוי ויקטור גניש לפתוח את ההכנות שלו לקראת עוד עונה בכדורגל הישראלי. זה לא יקרה עם מ.כ חולון "ירמיהו", שאותה הוא הוביל למקום השלישי בטבלת ליגה א' דרום בעונה האחרונה, שנקטעה עם ההחלטה על עצירת המשחקים בליגות הנמוכות בשל התפרצות הקורונה בארץ.
גנישגניש
גניש
(צילום: קובי קואנקס)
המאמן בן ה־53 יחזור לפעילות על כר הדשא בקבוצת האוהדים הירושלמית א.ס נורדיה, ויחל בה קדנציה שנייה אחרי שעבד בה לפני כשלוש שנים.
לכאורה, לגניש יש את כל הסיבות להרגיש מאוכזב שהוא לא ממשיך את מה שהתחיל בירמיהו, אבל לדבריו של המאמן אין בו שום כעס על הנהלת חולון.
"כבר עברתי הכל בכדורגל ואני יודע איך זה מתנהל", הוא מסביר. "אם הייתי בתחילת הדרך שלי בתחום האימון, אולי הייתי מתלונן ושואל את עצמי למה לא נותנים לי להמשיך, אבל אני בענף הזה כבר כל כך הרבה שנים, ששום דבר כבר לא מפתיע אותי. אני רק יכול להגיד שעבדתי בשיתוף פעולה מלא עם רונן כנפו ועם ליאור שולמן (ראשי הקבוצה - ר.ו), והם נתנו לי את כל השקט לעבוד במהלך העונה האחרונה".
בכל זאת, הרומן ביניכם נגמר אחרי עונה מוצלחת מאוד. אל תגיד לי שלא התאכזבת.
"באמת שלא".
נו באמת, לא ציפית לקבל קרדיט לעונה נוספת?
"ברור שציפיתי והייתי שמח להמשיך לקדם את מה שעשינו בירמיהו, אבל ברגע שהבנתי שמוסא בן חיים (המנהל המקצועי - ר.ו) החליט לחזור ולרדת שוב אל הדשא ולהיות מעורב יותר בצד המקצועי, הבנתי שאין טעם שאמשיך. ושלא יובן לא נכון, מוסא הוא חבר ילדות שלי, חבר טוב מאוד אפילו, אבל אין טעם ששני אנשים דומיננטיים יהיו יחד באותו מקום".
מתי הבנת שאתה לא ממשיך?
"קראו לי לשיחה, סיפרו לי על ההחלטה של מוסא להיות מעורב יותר בקטע המקצועי, לחצנו ידיים וכל אחד הלך לדרכו".
ממש פרידה אידיאלית.
"תרשום שאני עוד מאמין שאחזור לירמיהו חולון בעתיד, בדיוק כמו שאני חוזר עכשיו לנורדיה".
גניש שהצעיד את ירמיהו לצמרת בתקציב נמוך יחסית, בטח בהשוואה לקבוצות הצמרת האחרות (כפר שלם, מרמורק וא.ס אשדוד), הצליח לבנות תלכיד שליריבות היה קשה מאוד לפצח.
"עם עובדות אי־אפשר להתווכח", מתגאה המאמן. "קורונה לא קורונה, אתה פותח טבלה ורואה שירמיהו סיימה את הליגה במקום השלישי. מבחינתי, מה שעשיתי עם חולון זה כמו עליית ליגה. אתמצת לך את זה במשפט אחד: לא סתם בחרו בי למאמן העונה בליגה א' דרום בכל מיני מקומות. לקחתי קבוצה שבתחילת העונה שעברה המנהלים שלה ביקשו ממני 'רק תשאיר אותנו בליגה, שלא נסתבך בתחתית'. בסופו של דבר הגעתי איתה לאן שהגעתי, וזה הישג שמדבר בעד עצמו. צריך לזכור שעשינו את זה עם סגל שנבנה כמעט מאפס, למעט שלושה שחקנים שנשארו מעונה קודמת - רועי דיין, רונן פרץ ומוטי עלפי".

מבוקש סוכן

קריירת האימון של בלם העבר מתפרשת על פני 13 שנים, במהלכן הוא הספיק לעבוד בלא פחות מ־12 קבוצות שונות. עם חלקן הוא רשם עונות טובות, אבל לא באמת הצליח לבצע את קפיצת המדרגה המיוחלת ולקבל משרת אימון באחת הליגות הבכירות.
ויקטור, ברמה האישית, לא מבאס שקריירת האימון שלך תקועה בליגות הנמוכות?
"זאת שאלה במקום, שגם אני שואל את עצמי לפעמים. אנשים אומרים לי 'ויקטור, איך אתה לא מאמן לפחות בליגה הלאומית, עם הידע שלך ואחרי מה שעשית בחמש השנים האחרונות?'".
נו, ומה אתה עונה להם?
"שיכול להיות שאני צריך מישהו שידחף אותי. תקשיב, יש לי תעודת פרו, עשיתי את הקורס השני שנפתח בארץ בזמנו. עם גוטמן ועם אוחנה ועם מי שאתה לא רוצה. מבחינת עוצמות, אני יודע שיש לי את זה בגדול. לאנשים קשה לדרוך עלי. בכל זאת, שיחקתי בליגת העל, אימנתי בליגה הלאומית, במרמורק ובבת ים. מה, לא הייתי יכול להיצמד בזמנו לאיזה מאמן בכיר כמו גוטמן או קשטן, למשל, ולעבוד איתם בצוות?!".
אתה אומר בעצם "אני לא יודע לדחוף את עצמי".
"כנראה שלא. המליצו לי לקחת סוכן, ואני באמת חושב על זה".
אולי זה משהו שהיית צריך לעשות כבר לפני שנים?
"לא משנה, אף פעם לא מאוחר. גם עכשיו אני יכול להיות חבר בצוות אימון, בגיל שלי, עם הידע והניסיון שצברתי".
במעמד החתימה בנורדיהבמעמד החתימה בנורדיה
במעמד החתימה בנורדיה
(צילום באדיבות בית"ר נורדיה)
הוא מסכים ששגה שתייג את עצמו כמאמן בקבוצות בליגות הנמוכות. "עשיתי טעויות", מודה גניש. "העיקרית היא, אני שוב אומר, שלא לקחתי סוכן. אם היה מישהו שמייצג אותי, עם כל ההיסטוריה שלי בכדורגל, אני בטוח שהייתי יכול להצליח בליגה הבכירות. אבל אני לא רוצה להישמע כאחד שמתבכיין על הקריירה שלו".

סומכים עליו

עכשיו, כאמור, חוזר גניש לקדנציה שנייה בנורדיה, אחרי שרשם פרק מוצלח בקבוצת האוהדים הירושלמית לפני כשלוש שנים. "בפעם הקודמת שהגעתי אליהם הם היו במקום שממנו יורדים לליגה ב'", מרענן גניש את הזיכרון, "והצלחתי להוביל אותם עד למקום הרביעי ולמשחקי פלייאוף העלייה".
המו"מ של גניש עם אנשי נורדיה היה עיקש ורק לאחר שבקבוצה הירושלמית נענו לכל דרישותיו, הסכים המאמן לחזור לקדנציה שניה במועדון. גניש, שהגיע לנורדיה לראשונה במהלך עונת 2017/18, חתום על הישג השיא של הקבוצה עד כה - השתלבות בפלייאוף העלייה לליגה הלאומית.
בעונה שחלפה השקיעו בקבוצה הירושלמית כספים גדולים והחתימו שמות נוצצים כדי להיאבק על כרטיס העלייה ללאומית, אלא שהדברים לא נדבקו להם והקבוצה היתה רחוקה אפילו ממאבק הכניסה לפלייאוף העליון. בד בבד, לא פחות משלושה מאמנים הספיקו לעמוד שם על הקווים (ארז בנודיס, ליאור זדה ושי ניסים). עכשיו מקווים בנורדיה כי הניסיון הרב של גניש יסייע להם להתמודד עם אתגר לא פשוט בעונה הקרובה, כאשר הוא ייאלץ להסתדר עם תקציב נמוך גם במועדון שהוקם על ידי חלק מאוהדי בית"ר ירושלים לפני מספר שנים, במחאה על תופעת הגזענות ביציעי טדי. גניש כבר הוכיח שהוא יודע לבנות סגל איכותי בתקציב נמוך, וכך מאמינים שיצליח לעשות גם בנורדיה.
כשנשאל גניש על הציפיות שלו לקראת העונה הקרובה, הוא אומר: "מבחינת סדר גודל של תקציב, המצב בנורדיה הוא עוד יותר גרוע ממה שהיה בחולון בעונה שעברה. אני צריך לבנות קבוצה ב־400 אלף שקל ברוטו, ואסור לשכוח שיש את כל העניין הזה של הקורונה. זה לא פשוט, אין לי אוויר, אבל אני סומך על היכולות שלי".
על ההרגשה לעבוד במועדון אוהדים, אומר המאמן: "בכל מקום שאנשים מוכנים לבוא ולתרום מזמנם ומכספם - זה מבורך. נורדיה זה מועדון שבנו מליגה ג', וזה תפס. כל ההתנהלות מסביב היא אחרת. יש תנאי עבודה של ליגת על".
כתושב חולון נהנה גניש מקל"ב בעונה האחרונה כשאימן בירמיהו, אולם בחודשים הקרובים הוא יצטרך להתרגל לעלות לעיר הבירה לפחות ארבע פעמים בשבוע. "זה לא נורא בכלל", הוא מרגיע. "אמנם יש עליות וירידות בדרך, אבל המגרש של נורדיה לא נמצא במרכז ירושלים אלא ממש בכניסה לעיר. אני יוצא מהבית, עולה על כביש 431 ובתוך 40 דקות אני מגיע למתחם האימונים של נורדיה שנמצא בעמק הארזים".
תגיד, אתה מתכוון לקחת איתך מישהו משחקני ירמיהו לנורדיה? לפחות שלא ישעמם לך בדרך לירושלים.
"בינתיים אני לבד, אין לי עוזר מאמן או איש צוות אחר שיעשה איתי את הדרך. הייתי שמח לצרף לנורדיה כל אחד משחקני ירמיהו, אבל אין כסף לשלם להם".
"מה שעשיתי עם ירמיהו בעונה האחרונה זה כמו עליית ליגה. לקחתי קבוצה שהמנהלים שלה ביקשו ממני בקיץ 'רק תשאיר אותנו בליגה', והגעתי איתה עד למקום השלישי. זה הישג שמדבר בעד עצמו"
אז עם מי תנעים את זמנך ברכב, שלמה ארצי או אייל גולן?
"גם וגם".
דיפלומט...
"למה דיפלומט? אני אוהב את שניהם".

הד תקשורתי

הכדורגל בחולון נמצא בדעיכה מתמדת כבר שנים ארוכות. האוהדים המקומיים לא ממש מגלים עניין בנעשה ובעיקר לא מפגינים נוכחות במגרשים בעיר. גניש, כתושב העיר, דווקא מאמין שירמיהו זו קבוצה שיכולה למלא את החלל הגדול שנפער, בעיקר מאז ההידרדרות התהומית של 'צפרירים' שבקושי שורדת היום בליגה ג'.
"אתה מדבר עם מישהו שעוד זוכר את הפועל חולון המיתולוגית עם מישקה לפרדון ואת צפרירים עם מרקו בן ברוך ואלי כהן", משתף גניש, "וזה לא דומה ולא יכול להיות דומה למה שהיה בזמנו. מה שכן, התחלנו כאן תהליך מסוים בעונה שעברה, כשוויקטור גניש היה בורג מרכזי בו. יצרנו הד תקשורתי למקום הזה, שלוש פעמים אפילו שידרו משחקים של הקבוצה בשידור ישיר בטלוויזיה, ובכולם ניצחנו. זאת אומרת שכל אחד יודע מה העוצמות של ירמיהו. התחילו להגיע למשחקים אוהדים שלא הכירו את הקבוצה עד העונה שעברה. אני מאמין שאם ההצלחה הזאת תמשיך, יגיעו אפילו עוד יותר. בעיר כמו חולון, שהיא מהגדולות בארץ, אין סיבה שלא תהיה דחיפה גדולה ומשמעותית יותר של קהל".