על ערכים אפשר להתווכח ללא הפסקה, אבל המפתח לניצחון נמצא בקרב על התודעה. בכך מאמינה ענת לבנת, היועצת לקידום מעמד האישה בעיריית בת ים וסגנית מנהל אגף הספורט בעיר.
אחת המטרות הבולטות שהיא שמה לנגד עיניה היא ההכרה בסטיגמות המגדריות ובניסיון לצמצם את אי־השוויון הנובע מהן. כיצד? החל משנת 2013 היא מובילה בליווי מקצועי של 'מרכז אדוה' את תוכנית 'פורום תושבות ברשויות המקומיות', הפועלת למען הטמעת חשיבה מגדרית ברשויות המקומיות.
בנוסף, לקחה לבנת על עצמה אתגר לא קטן - לקדם את ספורט הנשים בבת ים, ובעיר ללא ספורט זה לא עניין של מה בכך.
הכל מתחיל בחינוך פעילות הספורט המקצועי־תחרותי בבת ים מצומצמת מאוד, והבולטת שבה נמצאת במכבי בת ים בכדורסל, שמתמודדת בליגה חצי מקצוענית (ארצית־דרום).
כך נוצר מצב שענף הכדורשת (שמופעל על ידי שני איגודים שונים - מאמאנט ואיגוד הכדורשת) הפך לספורט הפופולרי בעיר ומרכז מאות שחקניות, אמהות ונערות, מרחבי בת ים. פלא שלבנת זיהתה בו כלי לשינוי חברתי? ענת, כחלק משמעותי באגף הספורט, מה דעתך על העובדה שבת ים היא אחת הערים ה'לא ספורטיביות' בארץ? "הסיבה היא שבספורט התחרותי בעיר אין יותר מדי תמיכות, גם לגברים וגם לנשים, אין תקצוב ולא קיימת השקעת משאבים. אני מאמינה שצריך לבחון את התקציב בעיניים מגדריות, ולפחות בהתחלה לעשות 'העדפה מתקנת' כלפי הנשים.
"לפחות בהתחלה, כדי לצמצמם את השוויון, אנחנו צריכות 'קביים', אנחנו צריכות שיתמכו וישקיעו בספורט הנשי".
יש בכלל דרך להגדיל את התמיכות במציאות הכלכלית של העירייה? "אני נמצאת בסך הכל שנה כמנהלת האגף, ועודני לומדת את הדרך. אני מאמינה שבשנים הבאות יחול שיפור. ללא תקציב קשה להחזיק מעמד בספורט".
לבנת, 56, נולדה ועודנה מתגוררת בחולון. מזה 33 שנה היא עובדת בעירייה. "התחלתי כמורה לחינוך גופני בבית ספר 'הראשונים' וניהלתי גם מועדון ספורט מאוד גדול בבית הספר, עד שנת 2002", היא משחזרת.
בשנה זו היא גם עברה לעירייה לאחר שזכתה במכרז לתפקיד מנהלת מדור חינוך גופני, ובשנת 2005 מינה אותה שלומי לחיאני ליועצת ראש העירייה למעמד האישה. ב־2014 זכתה שוב במכרז, הפעם לתפקיד יו"ר איגוד המועצות למעמד האישה ומאז היא שם. ב־2017 מונתה לסגנית מנהלת אגף הספורט.
אז מהיכן מתחילים לבסס בעיר כמו בת ים העדפה מתקנת? "אני חושבת שבכל דבר שאנחנו רוצות לשנות, צריך להתחיל בחינוך. אלו תהליכים חיוניים: חינוך גופני מודע, מגדר, וכדומה. אני מאמינה שצריך להתחיל מבית הספר, להבהיר לבנות שהכל פתוח.
זו התמודדת עם הבניות חברתיות לא פשוטות כמו שקשה לבנים ללכת לרקוד כי יכול להיות שיהפכו לבדיחה. הסטריאוטיפים החברתיים מקבעים את ההסללות וההסללות מקבעות את המצב. זהו תהליך ותהליך לוקח זמן. צריך להקנות לגיטימציה בתוכנית הלימודים, לא להשאיר את זה כ'איקס' ו'וי'".
כלומר? "אין שום סיבה שאישה לא תתעסק בפעילות גופנית, אלא אם כן מווסתים את זה מגיל צעיר. מספר הנשים בספורט הישראלי התחרותי קטן מאוד. מדובר בנשים בודדות. הפונקציות שיכולות להביא לשינוי אלו מוסדות החינוך ומורי החינוך הגופני. קודם כל שהמערכת תהיה מודעת להסללה שבה היא נמצאת. אנשים במערכת צריכים לאפשר ולתת יכולת בחירה לבנים ולבנות במגוון תחומי הספורט".
לבינתיים פעילות ה'מאמאנט', בשל היותה חובבנית וקהילתית, בעיקר מנציחה את המעמד של האישה בספורט. זה לא נכון. אין בנות שנמצאות שם בשביל השואו. מי שב'מאמאנט' ובאיגוד ה'כדורשת' הן נשים ספורטיביות שאוהבות את המסגרת. זה בריאות, זאת דיאטה, וכל מי שרוצה מוזמנת לשחק. במאמאנט יש קבוצות מעורבות, לא רק לאמהות, ולאו דווקא מאותה מסגרת או בית ספר. מדובר בספורט עממי לבריאות, לנפש, ולחברותה.
מאמאנט יצרה אחוות אמהות, שגם מבלות יחד. יש לזה השפעה. אם ילד יראה את אמו עושה ספורט, זה ישפיע על הדרך שבה הוא יתפוס נשים. אמו הופכת למודל גם במושגים של ספורט והוא שואב ממנה השראה".
רק מלהביט באמו משחקת? "תראי, מאז שהתמניתי ליו"ר איגוד היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות, יכולתי לראות איך הספורט תורם לקידום מעמד האישה ומה הוא תורם לו.
בספורט יש כלי העצמה לנשים והמון מיומנויות כמו מנהיגות, עבודת צוות, חינוך גופני שמוסיף לדימוי ולביטחון העצמי, 'נטוורקינג', לדעת להפסיד בכבוד. 'נכשלתי היום, מחר אקום', זה כמו בחיים. אלה כלים המיועדים להעצמת נערות ונשים".
לבנת גם משתתפת בהובלת התוכנית 'סודקות את תקרת הזכוכית' - יוזמה ייחודית שהחלה לפעול משנת 2011, ומאפשרת לנערות ללמוד מקצועות מדעיים, שגם בהם הדומיננטיות הגברית בולטת.
"בתחום המדעים ההסללה עדיין קיימת, אבל נשחקה באופן משמעותי", מסכמת לבנת. "לעומת זאת בתחום הספורט היא עדיין דומיננטית וזה מנחם לראות מגמה המעודדת במסגרתה נערות בבת ים שעוסקות בתחום ההתעמלות".