"אני לא מבינה איך אנחנו אמורים לשעשע אותם באינטנסיביות כזאת", אמרה לי אמא מודאגת, "זה פשוט לא הגיוני. מרגע שהם מתעוררים עד שהם הולכים לישון, מרחף באוויר המשפט "משעמם לי", ואני נלחצת מהמחשבה שהתפקיד שלי הוא למלא להם את הזמן".
השנה, עם מגבלות הקורונה, סגירת השמיים והקושי הכלכלי, החופש הגדול הפך למשימה מאתגרת יותר מתמיד.
הורים רבים מרגישים צורך לנהל סדר יום מתוכנן ומדוקדק של ימי החופש, שנראה הרבה פעמים כמו חמ"ל שעובד שעות נוספות. הם מנסים לבנות לו"ז שמחולק לבוקר, צהריים וערב וממלא את כל ה"חורים", ממש כמו במשימה צבאית, כשהמטרה היא "להעביר את החופש".
אז על מה ולמה הלחץ?
מסתבר שהורים נלחצים כשהילד אומר "משעמם לי". פחד נוסף שלהם הוא מפני הפספוס: למה שהילד שלי יהיה בבית כשילדים אחרים מבלים? לזה מצטרף הקושי להפסיד ימי עבודה נוספים אחרי כל טלטלות הקורונה. תוסיפו לזה את חוסר הסבלנות המצטבר מפאת החודשים האחרונים, שהפכו לחופש גדול בלתי נגמר, והרי לכם ב-ל-גן.
אז לא, אנחנו לא באמת אמורים לשעשע אותם!
מה כן? אנחנו צריכים לדאוג שתהיה להם מסגרת ברורה ונעימה שהם ינהלו בעזרתנו. חשוב שנהיה חלק מהחופש וחשוב שהם ירגישו שאנחנו דואגים להם ולא רק מנסים להעביר להם את הזמן במקרה הטוב או שיירדו מאיתנו במקרה הפחות טוב.
יש דרכים לעזור לילדים ללמוד להעסיק את עצמם, כשאנחנו משתלבים באיזי, מתוך רצון אמיתי ולא כדי לסמן 'וי'.
אפשר לקנות ביחד איתם ספר או שניים (כן, עם דפים אמיתיים, כריכה והכל). אפשר לקנות דברי יצירה ולהתחבר לצד האמנותי שלכם ושלהם. וכן, גם אפשר לבשר להם שיש ימים ושעות שבהם הם צריכים לדאוג לעצמם לפעילות בבית, והכי חשוב: לאשר את הצטרפותו של הכלום למשפחה. כלומר, לשבת עם טאבלט. סתם לבהות. בלי תכלית. בלי סיבה. בלי ללמוד. בלי להפיק מזה כלום.
הילדים מתבטלים? יופי! זה הכיף שלהם וזה הצורך שלהם - לקום מאוחר, לדלג על צחצוח שיניים ולעבור לתוכנית אמנותית לא מורכבת במיוחד: מסכים. גם על זה אפשר לפרגן להם: "כיף שאתם מעסיקים את עצמכם בצורה מהממת וכיף לי שכיף לכם".
ואם הם יתרגלו? לקראת סיום החופש, נקדים תרופה למכה ונסביר להם מבעוד מועד שאנחנו משחררים את החבל רק לזמן החופש אז שינצלו בחוכמה, יהנו ויקחו בחשבון שלקראת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, נאלץ לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לזמן מסך.
את כל זה תעשו תוך שימוש בתבלין הכי חשוב: האכפתיות. חשוב שהילדים ירגישו שאנחנו איתם - פיזית ונפשית. שירגישו שאכפת לנו מהם, שאנחנו רוצים שיהיה להם כיף, שאנחנו ומודעים לאתגר בלהעביר כל כך הרבה זמן .
בשורה התחתונה. עם כל הכבוד ללו"ז, ויש כבוד, החופש הוא הזדמנות טובה שהילדים ילמדו ולהשתעמם ושאנחנו לא נקבל רעידות בגוף מהבחירה שלהם להעביר חלק מהזמן בהשתרעות חסרת מעש על הספה. זה הזמן שלהם, אז שחררו. ותיהנו מזה.
