לפני כמה ימים נסעתי באזור של החרדים בירושלים.
עצר אותי זיסל, בחור חרדי. אמר לי: יש היום הלוויה בשעה 14.00. אני מרכיב לך רמקול עם הקלטה, תסתובב בשכונות החרדיות, שכולם יידעו שהרבנית הלכה לעולמה. תיסע לאט, לאט, כדי שכולם ישמעו.
אמרתי, בסדר.
עכשיו השעה 10.30, הדגיש זיסל. עד שעה 13.30 תסתובב בכל השכונות.
בטח, בטח, אמרתי. אני אסתובב.
קראו גם:
התקנתי את המיקרופון והתחלתי לנסוע תוך כדי שאני שומע את הקלטת המוקלטת, על הרבנית הצדקת, האישה החסודה שהלכה לעולמה, ועוד מיני משפטים ביידיש כבדה.
סגרתי את החלונות כי היה לי קשה עם הרעש. הפעלתי לי מוזיקה וככה הסתובבתי בשכונה.
אחרי חצי שעה מתקשר אלי אויליאם, הלקוח שלי, ושואל: יוסי, אתה עובד?
בטח, מה אתה צריך?
אני לוקח עכשיו את האופנוע שלי לתיקון בתלפיות, תוכל לאסוף אותי משם?
בטח, אני בדרך אליך.
יופי, אני אגיע למוסך תוך 20 דקות.
התחלתי לנסוע ושכחתי שהמיקרופון מחובר לי ברכב. תלפיות זה בצד השני של העיר, ואני נסעתי דרך קטמון וקיצרתי דרך הכפר הערבי בית צפפה שצמוד לתלפיות.
ראיתי במראה של הרכב שרכב משטרתי נוסע אחריי, אבל אצלי הכל טוב: יש אורות, יש חגורה, הכל בסדר.
כשיצאתי מהכפר, בכניסה לתלפיות, השוטר בניידת הבהב וסימן לי לעצור.
עצרתי בצד. זה לא נעים שניידת משטרה מבקשת ממך לעצור. מה כבר עשיתי?
פתחתי את החלון וישר שמעתי את הקלטת שמודיעה על הצדקת, האישה החסודה שהלכה לעולמה, שההלוויה שלה תתקיים היום.
השוטר ניגש אליי. מה זה המיקרופון הזה, הוא שאל.
אמרתי לו שהצדקת נפטרה והיום יש הלוויה וביקשו ממני להסתובב בשכונה כדי שכולם יבואו.
ונראה לך שבכפר בבית צפפה או בקטמון זה מעניין מישהו, שאל השוטר. יאללה, תכבה את זה לפני שאתה מקבל דוח על הפרעה.
בסדר, אדוני השוטר, אמרתי. ניתקתי את החוט, הרעש של הכריזה נפסק ומסביב השתרר שקט.
אחרי שלקחתי את אויליאם התקשר אלי זיסל. נו, איפה אתה, הוא שאל, לא שומעים אותך בשכונה, אתה חייב להסתובב, שאנשים יידעו שהצדקת הגדולה נפטרה והיום ההלוויה.
אל תדאג זיסל, אמרתי לו, אני מבטיח לך שיבואו אנשים מכל המינים, מכל הסוגים וממקומות שאפילו לא העלית בדעתך.
