משה (שם בדוי) פנה אלי לטיפול לאחר שברגע אחד איבד את מקום עבודתו.
אחרי שנים בתחום התיירות שלחו אותו הביתה לחל"ת בלי צפי של חזרה לעבודה.
במהלך השיחות הוא הודה בביישנות שכבר שנים הוא חולם לעסוק בתחום האפייה. כולם אומרים לו שהוא אלוף בסושי וקינוחים אבל הוא לא עשה עם זה שום דבר.
הוא הודה שהחשש מכישלון, מ'מה יגידו' או מביקורת שלילית משתק אותו ומונע ממנו לנקוט יוזמה.
קראו גם:
משה הוא אחד מרבים בימים אלה. כמוהו יש עוד אלפים שתקועים בתבניות, מפחדים משינויים, חוששים לפרוץ את החומות ולא באמת מאמינים שיוכלו לשנות את חייהם לטובה.
ימי הקורונה אילצו רבים לחשב מסלול מחדש, לאמץ תחביב חדש, לצאת להתנדב ולשנות את מקור הפרנסה.
השבת הסמוכה לט"ו בשבט נקראת "שבת שירה", על שם שירת הים שקוראים בה בפרשת "בשלח". היא גדושה בפוטנציאל ובמסוגלוּת של כל אחד מאתנו לבקיעת ים סוף.
עם ישראל עומד מול ים סוף, סביבו מדבר, מאחוריו פרעה, חילו ופרשיו. ומה עושים בני ישראל? צועקים ומתפללים. והבורא אומר: "מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – וְיִסָּעוּ! עכשיו זה לא עת להאריך בתפילה, כשישראל נתונים בצרה", רש"י מבאר. "עשו מעשה! וזכרו: עלי הדבר תלוי ולא עליך".
נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב היה נשיא שבט יהודה על פי מסורת חז"ל. ביציאת מצרים הוא היה הראשון שקפץ לים סוף בטרם נקרע הים לשניים, ובכך הוכיח את אמונתו באלוקים.
המעשה האמיץ שלו הפך את שמו לסמל של גבורה ואומץ. הוא ידע לעשות את הדבר הנכון גם כשהחוקים לא מחייבים זאת.
כשאנחנו מרגישים שהמצב תקוע, צריך להתחיל דרך. לעשות מעשה. לצאת מאזור הנוחות. בעזרת כוחה של העשייה נוכל לשנות דברים. לשנע מהלכים. גם כשהכל נראה קשה.
צריך לזכור שאנחנו חייבים לפעול ולא להמתין ולצפות, להיכנס לעשייה ממוקדת ומכוּונת. למסוּגלוּת כלשהי.
הסברתי למשה שאנחנו אלה שנקבע את חוקי המשחק ולא המשחק יקבע את החוקים לנו. יש גישה ב- N.L.P לפיה תמיד יש אפשרויות נוספות. חזרתיות היא אם כל המיומנויות, לכן עם קצת אימון הוא יצליח.
כשמשה קיבל אומץ הוא פתח עסק. תוך זמן קצר הצליח לבנות מערך עבודה מסודר ופורה.
היום אנחנו בסגר השלישי ובניגוד לחבריו המובטלים הוא עובד וכבר מתכנן פיתוח עסקי שכלל לא קשור לתיירות.
אל העולם הזה, שאותו עזב, אין לו כל כוונה לחזור.
בת אל בן דוד, מטפלת N.L.P מאסטר // [email protected]
