"אני מפחדת שאני על סף גירושים. בדרך כלל אני תמיד מתבאסת כשנגמר הסופ"ש, ימי ראשון הם שביזות אצלי, ופתאום בא לי לחזור לעבודה. כל השנה אני מחכה לחופשה המשפחתית שלנו, אז איך זה שעכשיו, כשיש לנו את כל הזמן שבעולם, אנחנו לא מפסיקים לריב? נמאס לנו אחד מהשני ואנחנו מתפוצצים על עצמנו ועל הילדים. מצד אחד אני מתגעגעת למשרד ומצד שני אני מרגישה שהתרגלתי להיות בבית. אין לי מושג איך נחזור לשגרה".
נימת התסכול והבלבול הזאת מייצגת תחושה של רבים בימים אלה. במהלך ימי הקורונה קיימתי שיחות און ליין שכללו דילמות הוריות וזוגיות. חלקן שיקפו היטב את מחנק הימים המשותפים.
איזה יום אמרנו שהיום?
אנחנו נמצאים בתקופה של חוסר ודאות, אכזבה ומועקה. החופשות התבטלו, ארוחות החג צומצמו, הבילויים נעלמו ואפילו האפשרות ליהנות מטיפוח (לק ג'ל מישהו?) הפכה למותרות. מצד שני, פתאום אנחנו נהנים מהדברים הקטנים, מעבירים ימים שלמים בלי לו"ז צפוף ומנסים ללמוד להשתעמם ביחד.
עודף זמן משותף יכול לעיתים להיות גם פחות טוב. הכל עניין של מידה. אם יש משהו שיצא מאיזון בתקופת הקורונה, זאת המידתיות. אנשים רבים נמצאים בבית יותר מדי זמן, קונים בסופר יותר מדי, מבשלים יותר מדי, אוכלים יותר מדי, תקועים מול מסכים יותר מדי. וכן, רבים יותר מדי.
מזעור נזקים
אז איך מחזירים את השעון לשעות "נורמליות"? איך מתרגלים שוב לראות אחד את השני רק לקראת הערב? ומה עושים עם המשקעים שנוצרו?
החדשות הטובות: קצת כמו ג'ט לג
היות והתקופה המוטרפת שנקראת "קורונה" הפתיעה את כולם וגרמה להתרגל לשגרה מסוג שונה, אני מאמינה שאפשר מהר מאוד לחזור להרגלים הישנים. קצת כמו ג'ט לג. כשאנחנו נוסעים לחופשה במקום רחוק, לוקח לנו בדיוק 10 דקות להתרגל לשעון החדש, להתמצא בארץ זרה ולספח לעצמנו את המילים החשובות שנועדו לתקשר. לעומת זאת, כשאנחנו נוחתים בארץ לוקח לנו שבוע להתאפס, להתרגל לשעון החדש ולהבין שהחופשה נגמרה. אני מאמינה שככה יהיה גם עם הקורונה: אחרי השוק הראשוני, נשוב לאט, לאט להרגלים המוכרים.
איך עושים את זה? לוקחים את הזמן וחוזרים לחיים הרגילים, תוך התמקדות בבשורות הקטנות המשמחות - פתיחת בתי הספר והעסקים, מפגשים חברתיים מצומצמים, ניידות ללא מגבלת 100 מטר וחזרה ההדרגתית (מתישהו) של מקומות הבילוי.
הגעגוע וההתרחקות יעשו טוב לזוגיות, ואת הזמן שנותר פנוי כדאי לחלק בין הפעילויות שעושים יחד, לבין אלה שהן של כל אחד בנפרד. בכל מקרה, אל תשכחו להגיד מילה טובה, לחבק מדי פעם וכל הזמן להזכיר זה לזה שכבר עברנו את החלק הקשה, ובסוף זה יעבור.
כשהחדשות פחות טובות
העולם עבר משהו תקדימי. רבים חוו את התקופה הזאת בסולם בין 'נסבל' ל'בלתי נסבל', אבל יש כאלה שחוו משברים אמיתיים, והחזרה לשגרה עבורם נראית בלתי אפשרית. יש זוגות והורים שהתקופה הזאת גרמה להם למשקעים שקשה מדי לגשר עליהם, כולל דברים שנאמרו ונעשו שקשה לקחת בחזרה. מי שמרגיש שהתקופה הזאת מעיקה עליו יותר מהרגיל בצורה רגשית קיצונית, כדאי שיפנה לקבלת עזרה. כי יש דברים שהזמן לא עושה להם טוב.
נעמה צובל - יועצת זוגית, מלווה במציאת זוגיות ומדריכת הורים. טל. 052-5555339. באתר:
http://www.naamatzobel.com בפייסבוק: http://www.facebook.com/naamacounseling