לפעמים אתה רוצה לקנות מתנה לאשתך ולא יודע מאיפה להתחיל. ואז הפתרון מגיע מכיוון לא צפוי.
למשל, כמו שקרה לי לפני ימי הקורונה, כשעוד היו טיסות והיו לי נסיעות לשדה התעופה.
הכל התחיל כשלקוחה סיפרה לי שבעלה נוסע הרבה לחו"ל וביקשה שאקח אותו לנתב"ג. התפלאתי למה רק עכשיו היא נזכרה, אבל כמו שהפתגם אומר: עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
אספתי אותו והתחלנו לדבר. באמת אחלה גבר, זורם והכל. בדרך הוא דיבר עם מישהי והבנתי מהשיחה שהיא עובדת איתו והם טסים ביחד.
ככה המשכתי להיות הנהג הקבוע שלו (עד שהתחילה הקורונה ועצרה הכל). תמיד בדרך לשדה הוא היה מדבר עם אותה אישה ואומר לה איפה אנחנו. כשהם חזרו לארץ השיחות ביניהם היו בקודים. הבנתי שיש פה משהו שהוא מעבר לעבודה, או שהיא בכלל לא קשורה לעבודה.
בוקר אחד, בזמן שחיפשתי מתנה לאשתי בקניון, התקשרה הלקוחה שלי. "הערב אתה אוסף את בעלי משדה התעופה?", היא שאלה.
"כן, בטח", אמרתי לה.
"אז אני רוצה לנסוע איתך ולעשות לו הפתעה. אני אחכה לו בפנים. אפשר?".
"כן, אני אשמח", אמרתי וחשבתי לעצמי, היא בטח תוסיף לי כסף על הנסיעה. לרגע חלפה לי בראש המחשבה, ומה יהיה אם היא תראה את האישה האלמונית בשדה התעופה? יש לי הרגשה שהיא לא מכירה אותה.
לא לקחתי צ’אנס. התקשרתי ללקוח ליידע אותו שאשתו מחכה לו במתחם קבלת הפנים בשדה התעופה. הנייד שלו היה כבוי. שלחתי לו הודעה בתקווה שיראה אותה מיד כשיירד מהמטוס. האמת, הייתי במתח. האינסטינקט שלי אמר שהסיפור בינו לבין הבחורה המסתורית זה משהו סודי.
הגענו לשדה. האישה הלכה להפתיע אותו בפנים, ואחרי חצי שעה של מתח שניהם באו לקראתי. האישה נראתה מאושרת והבחור עם פרצוף סיד, כאילו עברה עליו רכבת.
נכנסו לרכב, הכנסתי את המזוודות וראיתי שמשהו לא טוב עובר עליו. זה לא אותו איש חייכן וצוחק שאני מכיר. פתאום נזכרתי שהוא נסע עם מזוודה אחת, ועכשיו יש לו תיק נוסף. משהו עם התיק הזה נראה לי חשוד. אולי הוא שייך לאישה שאיתה הוא נוסע?
אחרי נסיעה של רבע שעה שאלתי אותו: "תגיד, יצא לך להביא לי את המתנה לאשתי?".
הוא קפץ מאחורה. ״כן, כן, הבאתי לה. כשנרד אתן לך אותה".
מאותו רגע הצבע חזר ללחיים שלו ונשימתו שבה למקומה. "תודה רבה, אני מקווה שזאת לא היתה טרחה גדולה", אמרתי.
"מה פתאום, בשמחה", הוא ענה.
הגענו לבית שלהם והוצאתי את המזוודה. אבי נתן לי את התיק ואיחל לי מזל טוב. השבתי בתודה.
כשהם נכנסו הביתה פתחתי את התיק וראיתי שני בשמים, קרמים ומארז תחתונים. בקיצור, המתנה המושלמת לאשתי.
בערב הענקתי לה אותה והיא התלהבה מההשקעה.
אני הייתי מאושר, אשתי היתה מאושרת וגם הנוסע שלי היה מאושר.
ביום שלמחרת הוא התקשר ואמר: "תקפוץ אליי כשיהיה לך זמן כדי להחזיר לי את התיק".
"איזה תיק?", שאלתי, "נתתי אותו במתנה לאשתי".
שקט השתרר מעבר לקו ואז הוא אמר: "האמת, מגיע לך".
