סינגלס ראן (singles run) בנמל ת"א. רצתי במקצה 5 ק"מ. מה כבר יכול להיות מטורף? אפילו התוצאה שלי לא הייתה משהו ביחס לעצמי, שרצה 5 ק"מ 3 פעמים בשבוע, בד"כ ב-32 דקות כזה (ולפעמים אפילו קצת פחות) והפעם לקח לי 33. בהתחשב בתנאי המירוץ - לא נורא. מקום 61 מתוך 321 נשים במקצה ומקום 310 מתוך 735 מכלל למקצה ויש לי מדליית השתתפות גנרית. אבל ממש לא על זה רציתי לכתוב.
המירוץ הזה מתרחש פעם בשנה, בסביבות ראש השנה. לכאורה אמורים להכיר בו, והוא מלווה במתחם ספידייט, הופעות ופעילויות שונות לפני ואחרי. בשנה שעברה זה קרה בפעם הראשונה. ראיתי רק פרסומים ולא באמת הייתי בלופ - גם הייתי בזוגיות וגם מאז שהזוגיות הזו התחילה בערך (שנה ו-3 חודשים לפני), לא רצתי.
לפני המירוץ לא באמת היה זמן למשהו, גם אחרי שההזנקות של שני המקצים (5 ו-10 ק"מ) עוכבו. אחרי המירוץ, שם מתרחש סיפורינו, פגשתי את עידו, חבר שרץ במקצה של ה-10. הסתובבנו במתחם, הצטלמנו ועשינו צחוקים כשני צעירים פוחזים. הספידייט, כך הסתבר, דרש הרשמה מראש - בדיוק כמו המירוץ עצמו וזה איכשהו התפספס לי. וואלה לא הרגשתי הפסד גדול.
קראו גם:
באמצע כלשהו של הערב, בעודנו מסתובבים במתחם, עלו לבמת ההופעות פול טראנק. גם לפני ראש השנה העברי הקודם, הייתי בהופעה של פול טראנק. עם האקס. עם המומנטים המדהימים והמרגשים שהיו לנו שם יחד , מי בכלל העלה על דעתו שתהיה זו שירת הברבור שלנו. לתחושתי, הוא כבר ידע שהוא הולך לעזוב אותי ורצה רגעי שמופי אחרונים יחד.
ואכן כך היה. 5 ימים לאחר אותה הופעה, ב' בתשרי תשפ"ג, אקסוש (כך יכונה כאן מעתה) בא להיפרד ממני, לראשונה בחיי. עד אותה פרידה, זו שסיימה את הקשרים הארוכים שלי הייתה אני. גם התמונה האחרונה שלנו צולמה בהופעה ההיא - מנושקים, מחובקים והו כה מתוקים, לובשים חולצות באותו צבע (בלי תיאום מראש). ורוד עתיק, לשואלים ולסקרניות.
צפו המון רגשות למשמע השירים של פול טראנק, שרקדנו לצליליהם יחד ובשקטים יותר זכיתי למה שסוגשל חיכיתי לו כל השנה ורבע שלנו יחד - הוא חיבק אותי מאחורה והחזיק לי את התיק. איך שנה אחורה מהרגע הזה בדיוק, גבר שאוהב אותי מחבק אותי ומחזיק לי את התיק, והשנה אני רצה במירוץ הסינגלס, לבד, לצלילי אותו פסקול? כן, עם חבר מצחיקול ועוד המון רווקים ורווקות, שהם לא גבר שאוהב ומחבק ומחזיק לי את התיק, אבל היי, אני רצה. ואני לגמרי fierce.
עם כל הכאב שהביא המפגש עם פול טראנק, בטיימינג הזה של השנה, אין יותר סימבולי - אני במירוץ הסינגלס, רצה לבד, קדימה ליעלי הכי טובה ולאהבה חדשה, בשנה החדשה. נכון, אני כבר חצי שנה רצה קדימה לאהבה חדשה וליעלי הכי טובה, אבל הטיימינג והריצה הממשית, נו... סימבולי. אם זו לא סגירת מעגל, אני לא יודעת מה כן. אפילו הצלחתי להראות לעידו את התמונה שלי עם אקסוש, מנושקים בחולצות ורודות עתיקות. ולהראות תמונה עם האקס ככה באהלן אהלן, מהאלבום שלנו שנמצא ב-hide בטלפון? עכשיו, זה הישג.
ואם בסגירת מעגלים ויקומים שעושים את שלהם עסקינן, נראה לי שקיבלתי צ'ופר, כלשהו. היה אמור להיות טור בנושא (נדחה כי סיבות ויפורסם בקרוב), אבל אני מאוד אוהבת להתעסק עם מידג'רני. הבינה המלאכותית הזו שיוצרת תמונות לפי ניסוחים שנותנים לה. באחת (או כמה) מהתעסקויות המידג'רני שלי, ניסיתי לברוא את גבר חלומותיי. עד שהסיפור המלא יפורסם, אספר שחתיך גרוש עם ילדים וכסוף בלורית שיצרתי, התגלה לפניי במתחם ההופעות. אמנם התגלה כגרוש ללא, אבל לא כל יום את פוגשת באמצע החיים גבר שנראה בדיוק כמו חלום שיצרת בפלטפורמת בינה מלאכותית.
בסיוע הומניטרי מצד עידו שתפקד כ"ווינגמן" לעילא ולעילא, בהלם קל (קשה), הלכתי להתחיל עם הפלא שהופיע פתאום כאילו מתוך התמונה.
אני: "היי, אפשר דקה מזמנך?"
הוא: "כן בטח"
אני: "יצרתי אותך במידג'רני!"
החתיך שלא הבין ממש מה קורה סביבו נדרש להסבר, והייתה לנו שיחונת חמודה על מידג'רני ואיך זה עובד. הראתי לו את התמונה, ועכשיו הגיע תורו להיות בהלם קל (קשה) מהדמיון שלו לתמונה - "יוווו! אני חייב לצלם את זה רגע, אפשר?"
כמובן שאפשרתי לו, הראתי לו את קבוצת הפייסבוק הישראלית של מידג'רני, ועל הדרך הוספתי אותי לפייסבוק שלו, באישורו כמובן. שאלתי אם אוכל לדבר איתו, והוא ענה שבכיף וישמח. כתבתי לו חג שמח ושנדבר אחרי החג, ענה לי, והכדור בידיים שלי. מודה שאני קצת בהילוך איטי עם זה כדי לא להתבלבל בין הדייטים כי יש לי, לשם שינוי, מוצלחים.
תכלה שנה וריצותיה, תחל שנה וניצחונותיה.
