בעוד ההשפעה של הזוועה שממש לא ביקשנו אבל קיבלנו לא פוסחת על העורף, יותר כמו נותנת לו אחורית כזאת עם הצד המעליב, אנוכי ושלל הרווקים והרווקות בארצנו הקטנטונת רק מרגישים יותר רווקים.
עכשיו יותר מתמיד, כולם מחפשים את המכסה. את עוד סיר (או מחבת או סוטאז' או ווק) על מדף כלי המטבח נטולי המכסה. וכן, תמיד יהיו את אלה שיחפשו רק ניילון נצמד לשים על הפסטה היבשה משבוע שעבר שיש בנשמה שלהם/ן ולזרוק למחרת, שיעמידו פני מחפשי מכסים ויוציאו למחפשים האמיתיים את כל הרוח מהמפרשים, כאילו הם לא מיואשים מספיק. אגב, יכולה להישבע שיש לא פחות גברים מיואשים ובטוח שיש גם נשים שרוצות רק ניילון נצמד ומייאשות את הבשלים לזוגיות, לכן ניסיתי כמה שפחות לנקוב במגדר.
די כבר, מה דפוק איתי?
בפייסבוק יש איזה 200% יותר פוסטים בקבוצות ההיכרויות, ויותר מזה, בכל קבוצה אפשרית אחרת - קבוצות מקומיות, טיולים, כלבים, חתולים ומה לא - כולן הפכו לקבוצת היכרויות. אולי זהו זמן להודות לטיימינג: פוסט ההיכרות הפומבי שאיתו יצאתי למבצע קיוט בוי בזרוע נטויה נשאר די זמן יציב במערכה. אם היה יוצא בתקופה האחרונה, כנראה שהיה טובע לו בין מלנטלפים כלי מטבח נוספים.
האמת, מרגיש לי שהפוסט ההוא צריך לקבל צורה חדשה ולשכתב את עצמו בין כותלי הקבוצות הרלוונטיות יותר ופחות. כולם בדודא לזוגיות בצל הרקטות והמילואים, אז למה דווקא הפוסט שלי יבלוט מכל השאר? אך מאחר ואמרתי לעצמי כבר לפני מספר חודשים שאחדול מחיפוש אקטיבי ו-וואלה אני די חדלה, אני עכשיו בצד הפסיבי.
אם יש פוסט היכרות שבא לי להגיב לו, אני אגיב אבל פה זה נגמר. לא עושה שום דבר אקטיבי ולא מבלבלת אותי, כי למרות שאני לא מחפשת הלכה למעשה, מוצאים אותי.
בטח כשאני עדיין חיה בפחד התהומי הזה של מה יגידו, כי הכרזתי לפני אי אלו חודשים על מבצע קיוט בוי ומה לעזאזל קורה (או לא קורה) שאני עדיין רווקה, בעוד יש סוטאז'ים ופינג'נים שלקחו ממני השראה, פרסמו את מבצע קיוט בוי/קיוט גירל שלהם, קיבלו פי 10 פחות חשיפה ועשו פי 20 פחות טררם, ומצאו מכסה?! די כבר, מה דפוק איתי?
לא סגורה אם שאלתם את עצמכם מה באשר לכל הפוטנציאלים שהיו לפני המלחמה. אז הם סיפקו דייטים מוצלחים נוספים לרזומה, והתגלו כפחות מתאימים. עם כל היותם חמודים ונפלאים. שני הצדדים הסכימו על כך בחיבוק.
אזעקה בדייט ראשון
אם כבר הגענו לדייטים, איך בכלל יוצאים לדייטים תחת שמיים עטורי יירוטים, שבואו, קצת פחות רומנטיים משמיים עטורי כוכבים? זה ייתכן, זה אפשרי. לא מזמן זכיתי לאזעקה בזמן דייט ראשון. העיקר שאמרתי "איזה כיף, האזעקות לא תופסות אותי במקלחת, לא באימון, לא בדרכים, לא שם ולא פה", וכן בדייט.
האמת? זו הייתה חוויה. כל יושבי הפאב פשוט נכנסו למקלט בבניין הכי קרוב וגיליתי שמקלט בגודל 25 מ"ר בלחץ יכול לאכלס עשרות אנשים ועוד כמה כלבים, כולל אחד ג'ינג'י חמוד שגונב את ההצגה. ישבנו מרחק הליכה ממני כרגיל, ב"פאב הדייטים שלי" שזכה לכינוי עוד לפני שהתרווקתי, כי גם אני ואקסוש היינו אוהבים ללכת לשם לפעמים, ובד"כ היינו עם חברים נוספים, ונהגנו לקרוא לזה "דייטים עם קהל".
קראו גם:
אולי בגלל שזה היה דייט ראשון ואולי בגלל שזה היה במגרש הביתי שלי, לא הרגשתי אקסטרא מוגנת כמו שאני ושאר הסירים והסירות נטולי המכסים והמכסות מייחלים להרגיש בזמן האזעקות. גם אם הייתה יושבת איתי חברה, הייתי פועלת באותה צורה. אפרופו, בזמן ההמתנה במקלט חברה סימסה ועניתי לה: "כן, אני בדיוק בדייט ויש אזעקה". היא שאלה אם הוא לקח אותי למקום מבטחים, ובצחקוק קליל עניתי: "אני לקחתי אותו".
אוקטובר האבוד
זוכרים את הזמן הרנדומלי ההוא שזרקו לי לגבי מתי קיוטי יגיע? ספטמבר-אוקטובר. אחרי השבת הארורה 7.10.2023, לא באמת היה פה אוקטובר. היה בו רק שבוע אחד שפוי לרפואה. מידברן - גם חוזלש לי כידוע, כצפוי וכמאוד הגיוני. לחתונה של אחותי - עדיין אין תאריך, הכל נדחה. מה שהופך את כל ציר הזמן מתחילת המלחמה לאמורפי ושום תאריך לא באמת בתוקף, אז הדד ליינים שהמצאתי לי ומכים בי חזור ושנה, בעצם כבר לא שם, ויאללה אני אסתדר כבר עד שיהיו לדברים שוב תאריכים אמיתיים יותר.
שרק נרגיש מוגנים יותר, גם באזעקות, עד שנמצא את המכסה.
