"הבת שלי עולה לי"ב ואמורה לנסוע בסוף השבוע עם חברה לאילת. הן מתכננות את זה כבר חצי שנה, וחשבתי שאני בסדר עם הרעיון, אבל מאז האונס הנורא שהתרחש בשבוע שעבר אני לא מצליחה לעצום עין. מצד אחד היא ילדה אחראית ובוגרת, ובעוד שנה מתגייסת. מצד שני, אני ממש מפחדת!
מה לעשות? האם אני יכולה בגילה לאסור עליה לנסוע?".
האם להרשות לילדים לנסוע לבד לאילת? האם לאפשר להם ללכת לבד למסיבה בתל אביב?
האם הם מספיק בוגרים כדי לחזור הביתה בשתיים לפנות בוקר? האם הם יידעו לשים את הגבולות כשישתו אלכוהול?
לא פעם אני שומעת מהורים את השאלות האלה, ואין להן תשובה חד משמעית. השאלות המנחות שאני מפנה אליהם יכולות לשמש ככלי עזר, שיסייע לברר מה מתאים להם כמשפחה.
אז הנה השאלות שכדאי שתשאלו את עצמכם:
האם הילד או הילדה בקשר טוב אתכם?
האם יש באפשרותכם לקיים איתם שיחה פתוחה על אלכוהול, מין וסוגיות בעייתיות בחברה?
האם הם חולקים אתכם את המצוקות שלהם?
האם הם מתכננים לנסוע עם חברים טובים שאתם סומכים עליהם?
האם תוכלו לעשות איתם הסכם שישלחו לכם הודעה מספר פעמים ביום?
האם הם בוגרים לדעתכם ויכולים להסתדר במקרה של תקלה או בעיה?
משחררים את החבל
במידה וההורים מגיעים למסקנה שהילד שלהם בוגר, בקשר טוב איתם, אחראי, שומר על קשר ובאופן כללי מפעיל שיקול דעת טוב, בגיל מסוים אפשר בהחלט לנסות "לשחרר את החבל" תוך מתן דגשים לזיהוי של נורות אזהרה במידה ונתקלים בהן.
הדגש הוא לא על ה"מותר" או ה"אסור", אלא על יצירת ערוצים של תקשורת בבית, על אחת כמה וכמה לקראת הגיוס לצבא, כשלוקחים בחשבון שהילד ייאלץ בקרוב לקחת אחריות לא רק על עצמו אלא על אחרים.
ומה עושים כשמדובר בילדים אשר מסיבות אלה ואחרות פחות אפשר לסמוך עליהם? אולי האופי שלהם עלול לסבך אותם בצרות כי הם מגזימים עם השתייה ולא ממש משתפים פעולה? במקרה כזה צריך לעבוד קודם כל על התקשורת עם הנער או הנערה, בעיקר כי להגיד "אתם לא נוסעים וזהו", לא ממש יפתור את הבעיות.
אנחנו, כהורים, צריכים ללמד את הילדים שלנו להיזהר, אבל לא רק. התפקיד שלנו הוא גם ללמד אותם להיות ילדים טובים שיגדלו להיות אנשים טובים.
כדי להצליח לעשות את זה יש שני דברים שחשוב שנקפיד עליהם:
תקשורת פתוחה גם כשמדובר בנושאים רגישים (או מה שילדים בעצם מגדירים כ"חפירה").
והכי חשוב: דוגמה אישית בבית.
אני ממליצה שנושאים כמו מין, התנהגות לחברים, כבוד הדדי וחובותינו בחברה יהיו חלק מהשיח היומיומי בכל משפחה, בצורה מותאמת גיל כמובן. פשוט לדבר על זה. להציף את מה שקורה בחדשות. להגיד להם בקול רם מה דעתכם. ולבקש לשמוע את שלהם.
כשהילדים שלנו קטנים אין לנו שום בעיה להסביר להם שלא חוטפים צעצוע, שמדברים יפה אחד לשני ושנמנעים מכל אלימות. בגיל ההתבגרות (שמתחיל היום בסביבות גיל תשע!) אתם בהחלט יכולים להסביר להם שהכתבה שהם ראו בטלוויזיה מדברת על אנשים מבוגרים שנגעו בגוף של אישה בלי שהיא הסכימה, ועכשיו הם כנראה ייכנסו לכלא.
ובגיל 15? אז כבר אפשר בהחלט לוותר על הצנזורה.
אל תתנו לתגובה "אויש, נווווו אמא! באמת. נראה לך שאני מדבר איתך על נושאים כאלה?", לרפות את ידיכם.
בהחלט כן.
