"יש מלחמה באמצע אירופה, הימים שחורים. שיירה בורחת בלי בית מפני הרעים. יש חיידק משוגע שפוגע חסר אבחנה, אבל החדר חמים ונעים ואת ישנה…"
המילים החזקות האלה, של דן תורן לשיר של יהודית רביץ, מתארות באופן מדויק את מה שמתרחש היום בעולם. וכשמלחמה משתוללת באוקראינה והקורונה מסרבת לדעוך, ההורים שואלים את עצמם איך להגן על הילדים, שנבהלים, נלחצים ושואלים שאלות קשות.
קראו גם:
"איפה עובר הגבול בין לתווך לילדים את המצב ללשקר להם?", שאלה אותי השבוע אמא שלא ידעה מה להשיב לבתה בת השבע, שעדיין סוחבת פחדים, עוד מאז מבצע "שומר החומות" במאי אשתקד.
תיווך מותאם גיל הוא שם המשחק
חשוב לתווך לילדים את המציאות, וחשוב לעשות זאת בהתאם לגיל ולמצב הרגשי שלהם. אם אנחנו לא נעשה את זה, יש סיכוי שהם יבנו מציאות בראשם משילוב של חלקי אמיתות ששמעו מחברים, מהחדשות, מהפחדים שלהם, בצירוף השלמות שיעשו מדמיונם הקודח.
עבור ילדים רבים, במקרה כזה, יש סיכוי שהמלחמה באוקראינה תכף תגיע אליהם הביתה וכדאי שהם יתחבאו.
איך זה עובד בפועל?
כל הורה מכיר את הילד שלו ואת היכולת להכיל אירועים. למשל, הילדה בת השבע, שסוחבת פחדים מהמלחמה הקודמת, זקוקה לתשובות אמיתיות וכנות ביחד עם מילים שירגיעו אותה.
הייתי מציעה לא לשקר, ולתווך לה את המצב כמו שהוא: "כן מתוקה, יש מלחמה. את צודקת. שמעת נכון", ויחד עם זאת להרחיק ממנה את המצב ולהרגיע אותה: "המלחמה מאוד רחוקה מפה. היא לא תגיע לישראל. מה שהיה לפני שנה לא יקרה פה עכשיו. אוקראינה מאוווווד רחוקה".
מה בעצם עשינו פה?
תיווכנו, הקשבנו לפחד שלה, נתנו לה תשובה כנה, הבהרנו לה שאנחנו מתייחסים אליה ברצינות וגם הענקנו הרגשה שאנחנו פה, מגינים עליה ושומרים על המקום הבטוח והחמים שלה, שיאפשר לה להמשיך לישון ולהיות רגועה. בדיוק כמו בשיר.
איך יוצרים בבית סביבה רגועה?
זה בסדר להקשיב לחדשות, בעיקר בתקופות לחוצות, אבל לא צריך להגזים עם זה. במרבית הזמן האירוע מסוקר בלופ, בלי הפסקה, תוך התמקדות ברגעים הכי קשים והכי צהובים.
גם אם המעקב אחר החדשות מרתק, ונותן תחושה של הזדהות עם הסובלים, חשוב לא להגזים במינונים. כשהילדים ערים, תשתדלו שזמזום החדשות לא יפעל ברקע.
צפייה במהדורות הממושכות עלולה להשפיע מאוד על האווירה בבית, בעיקר כשהתמונות שמועברות בשידור חי כל כך גרפיות. תמונות של טנקים בעיר, בתים הרוסים וילדים בעגלות בתורים ממושכים זה לא החומר שיוצר שנת לילה נינוחה, ואת זה כדאי שתמנעו מהילדים ככל שאפשר.
תענו על השאלות שהם לא יודעים לשאול
כאשר יש מצב חירום, כדאי לתווך אותו לילדים עוד לפני שהם שואלים, ועוד לפני שהם מגיעים מבית הספר, עם המידע ששמעו מהחברים.
אם תציידו אותם בכלים לשיחות הבאות, הם יגיעו בביטחון וירגישו שהם יודעים מה קורה. כך תיחסך מהם ההיסחפות לתיאורים ולפרשנויות שיפחידו אותם, ולכם, כהורים, תיחסך מלאכת הורדת הפאניקה.
צידה לדרך
לסיכום: המצב בעולם קשה, יש מלחמה, יש מגיפה עולמית וזאת המציאות היומיומית שאיתה ילדינו ואנחנו צריכים להתמודד.
במידה ותענו להם על שאלות, תשתפו אותם ותעזרו להם להגיע עם ידע וביטחון, הם יהיו פחות ניזונים מהמידע שילקטו בחוץ. במקביל, נסו להשאיר בהם את התמימות הילדותית ותנו להם ביטחון שאתם כאן לכל שאלה, וכמובן, שבכל מצב תהיו שם כדי להגן עליהם. זה הדבר העיקרי שהם רוצים לדעת.
נעמה צובל - יועצת זוגית ומדריכת הורים למתבגרים ולגיל הרך, טל. 052-5555339.
