"מה השתנה בחיינו? בעיקר חשבון הבנק שלנו", הכריזה הסטנדאפיסטית אלמוג שור כששאלתי אותה מה השתנה בחייה ובחיי בעלה ועמיתה למקצוע, רועי צברי, בעקבות השתתפותם בדוקו־ריאליטי "מתחילים מאפס".
קראו גם:
ככה זה כשמראיינים שניים מהאנשים המצחיקים בסביבה היום. לפני כל תשובה אמיתית צריך לצלוח בדיחה. והם מצחיקים מאוד, גם כשמדברים על נושאים כואבים כמו האבטלה שכפתה עליהם הקורונה (והפתרון המנצח שהם מצאו) או אישיים כמו הדרך שבה יביאו את ילדיהם לעולם.
"השתנתה התפיסה שלנו לגבי החיים בכלל ולגבי הטלפון שלי, ההתמכרות הכי גדולה בחיי", ממשיכה שור. "פתאום הבנתי שאפשר פשוט להיות נוכחת ברגע, גם בלי לרוץ לתעד אותו באינסטגרם".
אחד הקטעים היפים בסדרה מציב את שור עם חבר טוב ברחוב בתל אביב. "אני עומדת שם ושרה, לבושה בשקית זבל ואנשים חולפים על פניי ומתעלמים ממני כי הראש שלהם במרחב הווירטואלי", היא מספרת. "הם אפילו לא טרחו לספר ש'יש פה אישה שרוקדת בתוך שקית זבל', שלא לדבר על יצירת קשר אישי".
"מתחילים מאפס" היא סדרת דוקו־ריאליטי (משודרת ב"כאן 11" ובדיגיטל) שבוחנת בעזרת ניסוי טלוויזיה ראשון מסוגו בארץ מדוע אנחנו צורכים הרבה יותר ממה שאנחנו זקוקים באמת, עד כמה אנחנו משועבדים לחפצים שלנו, עד כמה הם מגדירים אותנו, ומי אנחנו בכלל בלעדיהם. בני הזוג שור־צברי הם שניים משישה שהסכימו להשתתף בניסוי, לאתגר את עצמם ולהיפרד למשך שבועיים מכל מה שיש ברשותם.
מתחילים מאפס
ביום הראשון של הניסוי מגיעה חברת הובלות לארבעת הבתים של המשתתפים ומרוקנת אותם מכל תכולתם: רהיטים, כלי מטבח, מוצרי טיפוח, טלפונים, מחשבים וכל בגדיהם, גם הבגדים שעל גופם נלקחים מהם. את כל הרכוש שארזו המובילים מעבירים למכולה באזור ביתם של המשתתפים. עכשיו צריך להתחיל מאפס: הם נשארים עירומים בבתיהם הריקים ועליהם להמשיך בשגרת חייהם כרגיל. פעם ביום המשתתפים יכולים לבחור להשיב לעצמם פריט אחד בלבד מחייהם הקודמים. לשם כך עליהם להגיע אל המחסן בלי בגדים, כסף או רכב.
אם הם זקוקים לחפצים אחרים, עליהם לאלתר ולמצוא פתרונות יצירתיים או לעבוד בעבודות מזדמנות תמורת כסף, מוצרים או פריטי יסוד. המשתתפים בסדרה עוברים תהליך מאתגר, אותנטי ורווי קשיים מבחינה רגשית ופיזית, ובסופו הם מגלים מה חשוב להם בחיים. לפי הגילויים האלה הם משנים את אורח חייהם, ולפעמים אלה שינויים של ממש. "יש תוכניות על אנשים שעוברים דירה, אבל זאת תוכנית על דירה שעוברת והאנשים נשארים בתוכה", מנסה צברי להסביר.
למה נבחרו דווקא השניים האלה? מלבד היותם משעשעים רועי מתואר בסדרה כאגרן קיצוני, ואלמוג מכורה לטלפון ולבגדים ולנעליים ורצוי שיהיו צבעוניים ככל האפשר. "אגרנות ועומס ושפע של צריכה", מפרט צברי, "הפורמט הזה רץ בכמה מדינות ולא היה בית שהמובילים יצאו ממנו עם יותר קרטונים מאשר מהדירה שלנו בפלורנטין. אני כבר דור שני לאגרנות. אבא שלי אגרן וזבלן וזה בא ממנו".
רועי צברי נולד בכפר סבא. "כל החיים אני סביב הצחוק, זה משהו מולד", הוא מספר. "ההורים לא רצו לשלוח אותי לחוגים אז עשיתי משהו אחר. בכיתה י' הפסקתי ללמוד. מערכת החינוך לא הייתה בשבילי. מתייחסים שם רק למי שטוב ומצליח ומתעלמים ממי שקשה לו".
רק כשהיה בן 24, אחרי שירות צבאי, אחרי שהשתתף בצוות בידור באילת שבועות אחדים והתגורר בארצות הברית, הוא עלה בפעם הראשונה על במה בפאב בעיר הולדתו, במסגרת ליין סטנדאפיסטים שהוא עצמו הנחה. "מאז זאת לא רק הפרנסה שלי, זה מה שאני עושה", הוא אומר.
אלמוג שור נולדה בכפר מרדכי ("אין אצלנו כוורות", היא מבקשת להדגיש, "זה לא יד מרדכי") שבמועצה האזורית גדרות. "לא חשבתי מעולם על סטנד־אפ, המסלול שלי היה שונה", היא מודה. "היום זה נראה רחוק ממני, אבל אין ברירה, צריך להודות – הייתי ילדת טקסים. שרתי ושיחקתי".
את הסטנד־אפ גילתה במקרה. "ובהרבה מזל", היא מוסיפה. "כשהייתי בת 21 הלכתי ללמוד משחק אצל יורם לווינשטיין, וזוהר שטראוס לימד שיעור על יצירות אישיות. בתרגיל עשיתי דקה של סטנד־אפ והכיתה צחקה. זוהר ניגש אליי ואמר שזה מה שאני צריכה לעשות".
אחר כך עזבה אלמוג את בית הספר למשחק. "נכנסתי לדיכאון עמוק ויום אחד הרגשתי שבא לי לנסות ולעשות סטנד־אפ", היא אומרת, "והבנתי שלשם אני שייכת".
היא התחילה את דרכה על במה פתוחה ב"קאמל קומדי קלאב" והזינוק הגדול הגיע בעקבות השתתפותה בסדרת הרשת "הישראליות". "לא האמנתי כמה שזה יתפוס", היא מודה. "זה מטורף כמה אנשים במדינה הזאת היו זקוקים לקול נשים מצחיק שאומר הכול בפנים".
תופעה מתפשטת
מה גרם להם להשתתף בסדרה? צברי אומר שהם קיבלו "כסף ולקחו את הארנק והאשראי כך שאין סיכוי שנבזבז. סתם, זה לא נכון. אולי קצת. אבל בעיקר בגלל שאנחנו קומיקאים, עושים טלוויזיה כשאפשר וזה סקרן אותנו. יש פה קונספט ברמה טלוויזיונית גבוהה ומאתגרת. אתה יודע מה זה אומר לאלמוג להיפטר מהבגדים, מהנעליים ומהצבעים? סקרן אותנו. אנחנו גם החלוצים, הבית שלנו היה הראשון שפונה".
אלמוג: "רועי אוהב להיות חלוץ. לא היו לנו התלבטויות. הייתה הרגשה טובה, שזה משהו איכותי ולא ריאליטי טראש".
צברי: "זה פרויקט כל כך מסקרן שגם הצוות המקסים, שבאמת התעניין באנשים, במסע ובתהליך, גם הוא עסק כל הזמן בשאלה 'האם הייתי מסוגל שיקחו לי את הכול?' זה ליווה אותם ואני חושב שזה מלווה כל אחד שיצפה בסדרה".
ומעבר לשאלות הפילוסופיות, הסדרה מתחילה, ואתם בעירום מלא.
שור: "העירום? מעניין לי את התחת החשוף. או שלא מעניין. זה אותו דבר. אני מסתובבת עירומה על הגג ויעידו על כך השכנים שלנו. זה עניין כל כך מזערי בסיפור. עשו מזה רעש 'עירום בשידור הציבורי', אבל זה היה חיוני לתהליך – להתפשט מכל מה שחומרי. קראתי טוקבקים שטענו שהיו צריכים לאפשר לנו לקחת עשרה סטים של בגדים. זה היה מאבד את היצירתיות. מה גם שאפילו העורכים קיבלו את החומרים מפוקסלים".
צברי: "ויתרנו על כל מה שמגדיר אותנו – נפשי, פיזי וחומרי. הכול נשאר בצד ובוא נראה מי אתה באמת".
מה בנוגע לאתגר של הזוגיות?
שור: "כשאתה שלם עם מי שאתה ובזוגיות שלך, אין לך שום בעיה, להפך. הגדלנו את האתגרים. רועי החליט לא לעשן ואני לא לקחתי בגדים בכלל, הסתפקתי בשקיות זבל שמצאתי ברחוב. מה גם שאנחנו באמת כמעט לא רבים. בסוף פרק שלוש רועי רצה לעשן ואמרתי שאני לא סומכת עליו. זה היה ריב נדיר. אנשים אמרו לנו, 'הלוואי עלינו לריב ככה'. אני שמחה שנחשפנו ככה ושלמה עם כל מה שיוצא".
רגע אחר של מחלוקת בין השניים תועד כששוחחו (ויש שיאמרו התווכחו) על נושא הילדים. רועי סיפר שהוא רוצה מאוד להביא ילדים לעולם. שור אמרה ש"רועי רוצה ומוכן. היה לו זמן לעבור את מה שאני עוד לא עברתי. גם אני רוצה ילדים, אבל אני מתמודדת עם חרדה אמיתית מהיריון ומלידה. זה נקרא טוקופוביה, ונשים רבות נמנעות לחלוטין מהעניין בגללה. זה לא פחד של 'רק שלא תהיה לי בחילה', זה משהו הרבה יותר עמוק. בתוכנית עלה בי הרצון לעזור לילד שאין לו. לאמץ. יש ילדים שצריכים לגנוב סנדוויץ' כדי לאכול. כואב לי על הילדים האלה שאין מי שיילחם למענם. אין להם אף אחד".
השניים טוענים כי בשבועיים של הצילומים לא נאלצו להתמודד עם רגעים של קושי אמיתי. "כלום לא היה קשה", אומר צברי. "אנחנו זוג שנהנה. תפציץ את תל אביב בטילים ונמצא איך לצחוק. אנחנו באמת מאושרים. כיף לנו".
שור: "גילינו שיש בנו יכולות סתגלניות".
צברי: "ועוד מילים גבוהות".
איך נראה הבית שלכם אחרי הסדרה?
שור משוויצה: "רועי דילל הרבה חפצים".
צברי: "אלמוג דיללה אותי".
גב תפוס
שור את צברי הם סטנדאפיסטים מצליחים שעלו על כל הבמות הנחשבות בתחום וכבר הצחיקו המוני ישראלים. הם גם הכירו במועדון כזה, אבל מחוץ לבמה. "הגעתי לבמה פתוחה, זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות שאזרתי אומץ לעלות על במה", היא מספרת. "רועי מנוסה, כך שלא היה לו מה לחפש שם. למזלנו, באותו היום נגמרה לו השתייה בבית והוא הגיע למועדון לשתות משהו. הוא ראה אותי ונדלק מיד. הכוונה – מייד אחרי שהתחיל עם שש בנות אחרות ולא הלך לו".
צברי: "אהבה ממבט תשיעי. לנשים יש סיפור כזה שכשפגשו לראשונה את הבעל לעתיד שלהן הוא אמר להן, 'את תהיי אשתי'. הן לא יודעות שלפני זה הוא התחיל עם חצי מועדון".
ובכל זאת, מתעקשת אלמוג, "זאת הייתה אהבה מהירה, ואחרי הלילה הראשון כבר נתן לי מפתח לבית שלו, אחרי שלושה כבר עברתי לגור אצלו", היא נרגשת, וצברי, הרומנטיקן, אומר, "האמת שבדיוק נגמר לי החוזה בדירה וכבר היה כבד לי לשלם אותו לבד, הייתי חייב להכניס שותפה".
אחרי תשעה חודשי היכרות הגיעה הצעת הנישואים. הפעם היא כבר הייתה רומנטית באמת. "הזמנתי את שתי המשפחות לגג שלנו בתירוץ של ארוחת ערב ואז ביקשתי מכולם להיות בשקט, הוצאתי דף, כרעתי ברך ומאז הגב שלי תפוס", הוא מספר.
הם נישאו בחתונה אזרחית במטע פקאנים מאחורי בית הוריה במושב. על החופה היו אמונים חבריהם לחיים ולענף עידו מור (הידוע כגדי וילצ'רסקי) ומני מלכה. אתם יכולים לשער איך נראה האירוע. חפשו "חתונה של סטנדאפיסטים" ביוטיוב והצטרפו ליותר מ־125 אלף שכבר צפו בחופה המשעשעת.
אחר כך הם נישאו בקפריסין ונרשמו גם במשרד הפנים. "אלמוג הפכה את החתונה לחוג", מתבדח צברי, והיא מסבירה: "גם כשהלכנו למשרד הפנים עשינו מזה חתונה. לבשנו חליפות ובגדים מצחיקים. אנחנו כבר חושבים איך תיראה החתונה הבאה".
כשהכירו השניים הייתה שור בת 23 וצברי בן 35. פער השנים והגילים עשוי להשפיע על מערכת היחסים אצל זוגות רבים, אבל לא אצלם. "אבא של אלמוג למד איתי בתיכון, אז הוא זרם", אמר צברי. הוא כמובן לא למד עם אבא של רעייתו בתיכון, וכדי לחדד את הנקודה הוסיף: "היא צעירה ואני טיפש, אז זה מתקזז".
איך מסתדרים בימי הקורונה?
"התחום שלנו מת", אומרת שור. "זאת תקופה קשה מאוד. התרבות חשובה כל כך ואני שמחה שסוף־סוף יש דיבורים אמיתיים לפתוח אותה. בינתיים, מאז שהתירו התקהלויות במספרים מצומצמים, פתחנו על הגג שלנו מקום שבו אנחנו מופיעים מפעם לפעם. שדרגנו את הגג, הבאנו תאורה והגברה. ההופעה מורכבת משנינו יחד וכל אחד לחוג עם זוג שאנחנו מעלים לבמה ספונטנית בקטע מאולתר לחלוטין. הכול יצירתיות של רגע שאולי נולדה אצלנו בזכות "מתחילים מאפס". אנחנו מאושרים בטירוף כי הנשמה שלנו הייתה זקוקה לצחוק של הקהל".
והתגובות?
"הקהל מתפרק מצחוק. ניכר שקיים צורך בלתי נשלט להתפרק בתקופה הזאת. לפעמים אנחנו מופיעים לפני 20 איש. הם מסתובבים לנו בבית ומשתינים בשירותים שלנו. האנשים האפורים שמקבלים החלטות מזלזלים בתרבות, אבל מי שפותח את הראש ונשאר חיובי מצליח למצוא את עצמו".
