בשעה שלוש לפנות בוקר, כשכל העולם מתהפך על הצד השני, ארז עמיר (16) מתעורר, יושב לכתוב, ולקראת הזריחה, בסביבות השעה חמש, לוקח את המצלמה ויוצא למה שהפך לתרפיה היומית הקבועה שלו.
חיים בעירחיים בעיר
חיים בעיר
(צילום: ארז עמיר)
הוא משוטט בין עמק הצבאים לנחלים נסתרים בפינות החבויות של ירושלים, עד שמשהו טוב נקלט בעדשת המצלמה: שועלים, ציפורים ושאר בעלי חיים שנקרים בדרכו. בשמונה בבוקר הוא כבר מגיע לבית הספר, אבל גם כשפיזית הוא בכיתה, מחשבותיו מתרוצצות בין הצילום הבא לסיפור שיכתוב עליו. את התחביב שהפך למרכז חייו הוא לוקח בימים אלה צעד גדול קדימה, עם "חיים בעיר", ספר של צילומים וסיפורי טבע, שעתיד לראות אור ממש בקרוב.
"הטבע נמצא לידנו, ממש בתוך העיר""הטבע נמצא לידנו, ממש בתוך העיר"
"הטבע נמצא לידנו, ממש בתוך העיר"
(צילום: ארז עמיר)

השועל השיכור

"זה לא עוד ספר צילומי טבע רגיל, יש בו טקסטים שכתבתי בעצמי ו־50 צילומים שמתלווים אליהם, שהם התפאורה", הוא מדגיש. "בניגוד לספרי טבע שמדברים רק על בעלי חיים, אני גם מדבר על בני האדם ועל חיים של אנשים. הקשר בין שני העולמות הוא באותו מישור. בספרים אחרים יש הפרדה ברורה ופה יש דו־קיום".
תסביר.
"למשל, פעם אחת הייתי בחוץ עם חברים, היה מאוחר בלילה וראיתי ינשוף עומד על עמוד תאורה. מיד רצתי הביתה והבאתי את המצלמה. היו שם יותר מעשרים חבר'ה ששיחקו כדורגל, הם חשבו שאני מצלם אותם, אבל אני צילמתי את ההתרחשות כולה, כי הכל מתחבר בחיים שלנו ושל בעלי החיים. זה הקונספט. זאת לא רק התמונה, זה גם הסיפור שיש מאחוריה".
עמיר. יוצא לצלם בחמש לפנות בוקרעמיר. יוצא לצלם בחמש לפנות בוקר
עמיר. יוצא לצלם בחמש לפנות בוקר
(צילום: יואב דודקביץ)
עמיר שב ומזכיר את המונח טבע עירוני. "הטבע נמצא כאן, ממש לידנו, בתוך העיר", הוא אומר. "אנחנו רק צריכים לפקוח את העיניים ולראות אותו".
כל הסיפורים בספר אמיתיים?
"חלקם אמיתיים, חלקם פחות. לעתים אני מפריז ומגזים ומוסיף דברים מהדמיון, אבל הכל בהשראת הדברים שאני רואה בטבע, והרעיונות באים מעצמם. למשל, יום אחד ראיתי שועל רץ בין הגבעות. במהלך מספר שבועות רדפתי אחריו יום אחר יום, ואז צילמתי אותו כשלידו בקבוקי וודקה וחפיסות ריקות של סיגריות. ברור לי שהיו שם אנשים, אלא שאף פעם לא ראיתי אותם".
במהלך השנה האחרונה הצליח עמיר ליצור 50 סיפורים שלכל אחד מהם צילום משלו. "התמונות הן החלק היותר שולי, הסיפור הוא הדבר המרכזי", הוא מבהיר. "שמונת החודשים הראשונים של הכתיבה היו האימון. שום דבר מעשרות אלפי המילים שכתבתי במהלכם לא נכנס לספר, הכל נשאר במגירה. אחר כך התחילו לעלות רעיונות קצת יותר ביזאריים שראויים להיכנס לספר".
"מאחורי כל תמונה יש סיפור""מאחורי כל תמונה יש סיפור"
"מאחורי כל תמונה יש סיפור"
(צילום: ארז עמיר)

שיחות עם ציפורים

החיבור של עמיר לבעלי החיים התחיל מינקות. מאז שהוא זוכר את עצמו הטבע הוא חלק ממנו. את המצלמה הראשונה קנה כשהיה בן עשר. "הקטע שלי עם חיות התחיל מגיל צעיר מאוד", הוא מספר. "הייתי יוצא עם ההורים לטבע ומתלהב. אחר כך התחלתי להיכנס לזה באופן יותר רציני, עד שזה הפך לתחביב יומיומי. בכל בוקר לפני הזריחה, בסביבות חמש לפנות בוקר, אני יוצא לטבע, אבל כבר בשלוש לפנות בוקר אני מתעורר ומתחיל לכתוב".
את המחסור בשעות שינה הוא משלים כשהוא חוזר מבית הספר. "יוצא לי לישון ארבע שעות בלילה וארבע שעות נוספות אחר הצהריים. אם אני מתמיד בזה לאורך זמן, כנראה שזה באמת מאוד מעניין אותי".
על המפגש עם כוכבי התמונות שלו הוא מספר: "בעמק הצבאים יש עופות מים שבכל קיץ יש להם אפרוחים. אני מגיע ושוכב באגם, מחכה שיתקרבו כשלושה מטרים ומצלם. יש גם את הר הרצל, שגיליתי שהוא הרבה יותר מבית עלמין צבאי. בחורף יש שם המון ציפורים ומדי פעם גם שועלים. השועל תמיד בורח, אז אני מחכה במסתור שיתקרב, או שאני מנסה להגיע אליו בזהירות. צריך סבלנות. לפני צילום השועל שלי, בהתחלה הבחנתי בגור שועל ישן על סלע. בימים הראשונים הוא ברח ממני. רק אחרי כמה ימים הוא התחיל להתרגל אליי ונשאר במקומו. ככה יכולתי לצלם אותו".
50 צילומים שהם תפאורה לסיפורים50 צילומים שהם תפאורה לסיפורים
50 צילומים שהם תפאורה לסיפורים
(צילום: ארז עמיר)
מה הצילום או הסיפור האהוב עליך?
"לכולם יש אצלי פינה חמה בלב וכל צילום הוא משהו אחר. את אחד הסיפורים שלי כתבתי אחרי שראיתי ציפור והתבוננתי בה במשך שעה וחצי. צילמתי תמונה אחת ואז התחילה לזרוח השמש. שמעתי רעש ופתאום ראיתי מעליה נץ. כך נולדה לי תמונה עם סיפור די מצחיק, שמתאר איך אני כאילו מדבר איתה. הטבע לא מפסיק להפתיע ולרגש אותי בכל פעם מחדש. כשמסתכלים על התנהגות החיות אפשר ללמוד גם על בני האדם".
מתוך הספר "חיים בעיר"מתוך הספר "חיים בעיר"
מתוך הספר "חיים בעיר"
(צילום: ארז עמיר)

223 תומכים וינשוף אחד

את הינשוף שעל כריכת הספר הוא צילם בשטח פתוח ליד נחל כוס שבאיזור מלחה. בכל צילום וטקסט הוא משקיע שעות של עבודה, לא עושה לעצמו הנחות עד שהכל מלוטש, החל מזווית הצילום והתאורה ועד אחרונת המילים. הכישרון וההתמדה הובילו אותו לפני שנה להציג את עבודותיו באחת הגלריות הנחשבות בעיר, בתיאטרון ירושלים.
"החלטתי לחשוף את הפרויקט בהדסטארט בסכום של 7,500 שקלים, ואנשים תמכו, בעיקר חברים ובני משפחה", הוא מספר. "במקביל חיפשתי גלריה קטנה ופניתי לתיאטרון. האוצרת התלהבה והתערוכה הוצגה שם במשך חודשיים. קיבלתי תגובות טובות ואנשים הגיעו להשקה, כולל מנהל בית הספר, המורות והחברים לכיתה".
בחודש פברואר השיק עמיר פרויקט מימון המונים נוסף לספר, הפעם בסכום של 49 אלף שקלים. השבוע הצליח לכבוש תחנה נוספת בדרך ליעד וגייס את הסכום כולו בעזרת 223 תומכים. "בתמיכת הציבור אצליח להוציא את הספר. את כל השאר אני עושה לבד", הוא אומר, "החל מפנייה למו"ל וכלה בתהליך השיווק. אם אצליח למכור כמה אלפי עותקים זה יהיה עבורי הישג. לא בגלל הכסף - זה לא חשוב לי. חשוב לי שיותר ויותר אנשים יתוודעו לספר ויידעו שקיים כזה דבר, טבע עירוני".