אם תיכנסו לאתר של בריאן ווילסון, ללשונית של ה-Tour הנוכחי, תוכלו לראות שהביקור שלו בישראל, מגיע אחרי סיבוב ארוך באירופה - ושמכאן הוא קופץ שוב לבריטניה - וממנה לעוד עשרות ערים בארצות הברית - במסע שנמשך עד סוף דצמבר.
כשכבים האורות בהיכל התרבות ובריאן ווילסון עולה אל הבמה, אי אפשר שלא לתהות מאיפה הוא שואב את הכח. בגיל 76, עם הסטוריה רפואית לא פשוטה, בריאן ווילסון עושה במאמץ ניכר את המטרים הבודדים המפרידים בינו לבין פסנתר הכנף הלבן בקדמת הבמה. כשהוא נתמך על ידי שני עוזרים ונעזר בהליכון, בריאן ווילסון מתישב בכבדות על השרפרף לקול מחיאות כפיים ושריקות של אלפיים איש הקמים על רגליהם לכבודו.
הלוואי והייתי יכול לספר שכאשר התישב בריאן ווילסון על יד הפסנתר, הוא הפך באחת למלא מרץ וחיות עם זיק בעיניים אבל זהו, שלא. אני מלא הערכה לכוח הרצון ולדבקות שלו בהופעות חיות בגילו - ובמצבו הנוכחי, אבל ההופעה שלו היא חוויה מתסכלת. כשהוא מוקף בלא פחות מאשר עשרה נגנים, בריאן ווילסון מנסה לשחזר את התהילה - והסאונד של הביץ' בויז, אבל במקרה הטוב החבורה המוכשרת שאתו מצליחה לגרום להופעה להיראות כמו הופעת מחווה מקצועית לנערי החוף.
אז כן, אל ג'רדין ובלונדי צ'פלין הוותיקים מהימים ההם עדיין נמצאים אתו, אבל גם הם לא מצליחים למנוע מהערב הזה להישמע כמו הופעה של להקת קאברים משופשפת. למרבה הצער, קולו של הגאון המוזיקלי כבר לא במתניו, ובמהלך הערה גם בלע חלק מהמילים והתקשה לשיר בטון המתבקש.
אז כן, כל השירים הנכונים היו שם: California girls, I get around, Little deuce coupe, Sail on sailor, Dance dancedanceGood Vibrations ,Sail on,Help me Ronda, Barbara Ann,Surfin' USA- והלהקה סיפקה הרמוניות קוליות שהזכירו נשכחות - אבל לאורך כל ההופעה אי אפשר היה שלא לחוש מבוכה מסוימת. מה גם שלהופעה במתכונת הנוכחית שלה, יש גם בטן רכה בדמות כמה שירים בביצוע אל ג'רדין ובלונדי צ'פלין, שכנראה החוזה אתם מחייב לתת להם להתחמם באור הזרקורים. האחרון גם התעקש לשחק תפקיד של גיבור גיטרה ולהתחרע עם מטר של צלילים צורמים, למרות שהביץ' בויז אף פעם לא היו להקת רוק גיטרטת והוא עצמו מעולם לא נחשב לאשף הגיטרה.
לקראת סוף ההופעה עלה לבמה דני סנדרסון, (שההפקה צירפה למופע ברגע האחרון כדי לנסות ולהציל א תמכירת הכרטיסים בהיכל הספורט- אבל נאלצה להעבירו להיכל התרבות כדי למנוע פיאסקו דומה לזה שהתרחש בהופעתו השנייה של רינגו סטאר בארץ) - שהתקבל בהתלהבות על ידי הקהל. אלא שהתוספת של סנדרסון לא העלתה ולא הורידה. אם לפחות היה שר את "רק אני והגלשן שלי" הליווי הלהקה- זה היה יכול להיות בונוס אמיתי.
אי אפשר לקחת מבריאן ווילסון את הגאונות, היצירה והחשיבות שלו למוזיקה הפופולרי. אבל אמש בהיכל התרבות, היו וויברציות טובות בהליכון.
