חופשת הסמסטר נטולת התעסוקה שנחתה הקיץ על הסטודנטים לא מאפשרת לחשבון הבנק, המדולדל ממילא של רובם, להתאושש.
על פי נתוני אולג'ובס, סטודנטים מתחום המחשבים מחפשים עבודה בקיץ הזה הרבה יותר מאשר בקיץ שעבר, וכמותם גם סטודנטים למדעי החברה וסטודנטים לתעשייה וניהול. בעוד הביקוש לעבודות עולה, בעבודות שנחשבות כמתאימות לסטודנטים, הצטמצם ההיצע באופן דרמטי: בעבודות משרדיות נרשמה ירידה של 65 אחוזים בהיצע בהשוואה לשנה שעברה, בשירות לקוחות – ירידה של 63 אחוזים, ובמכירות - ירידה של למעלה מ-50 אחוזים.
"מזל שקראו לי למילואים", אומר עומר גביש, סטודנט למוזיקה בבית ספר "רימון". "עבדתי כמרכז שבט בצופים, וכידוע, תחום החינוך ותנועות הנוער נפגעו. כאן אעשה כנראה יותר כסף מאשר בחוץ. מצאתי עבודה במשלוחים אבל זה לא תמיד מסתדר עם שעות הלימודים, ונוצר פלונטר.
"סטודנטים שמממנים לעצמם את הלימודים נפגעו ישירות, כי עכשיו אין להם אפשרות גם לממן את הלימודים וגם להשקיע בהם. אנחנו בין הפטיש לסדן. המשבר הכלכלי הוביל להמון תגובות שרשרת: אם אני לא יכול לממן את הלימודים אבל שכר הלימוד נשאר בעינו, אאלץ למצוא עבודות חלופיות שלא יאפשרו לי להשקיע בלימודים".
במרבית המוסדות האקדמיים שכר הלימוד נותר בעינו. "לא מקלים עלינו בשכר הלימוד", אומר גביש. "הלימודים קורים בזום ומבחינתם הם סיפקו את המוצר ואת השירות. זה לא מדויק, כי לא לכל המכשולים הטכנולוגיים ניתן מענה. המוסדות הפרטיים ללימודי אמנות גובים שכר לימוד גבוה יותר, וזה מגדיל את כדור השלג.
"יש תחושת תסכול גדולה. העובדה שחלק מהקורסים חזרו להתקיים באופן פרונטלי אפילו מקשה יותר, כי סטודנט שלומד בבאר שבע וחזר לגור אצל ההורים בחיפה כדי לחסוך בהוצאות, צריך עכשיו לנסוע שעות בשביל שעתיים של לימוד פרונטלי.
"אני משלם 27 אלף שקלים בשנה במקום שלא מוכר על ידי המל"ג, ולכן לא יכול להציע תגמול בזכות השירות הצבאי. אני מנסה לשמור על אופטימיות, אבל המצב דורש את עזרת ההורים לצד פתרונות יצירתיים וציפייה שהדברים ישתפרו".
הטיפים התכווצו
חן עופר, סטודנטית לתקשורת חזותית בבצלאל, יצאה לחל"ת מעבודתה כמלצרית באמצע חודש מרץ, ומאז הדברים לא שבו למסלולם. "בתחילת יוני חזרנו לעבוד ונראה שהדברים מסתדרים, אבל אנשים לא באים למסעדות. אני מממנת את עצמי באמצעות מלגות ומלצרות וכרגע יש פחות משמרות, לכן גם הטיפים יורדים.
"אני מגיעה למסעדה ואומרים לי, 'המשמרת התבטלה, לא צריך היום'. המשכורת פחתה בערך ב־70 אחוז, מ־2,500 ל-800 שקלים, אבל צריך להמשיך לשלם ארנונה, שכר דירה, חשמל ומים. ההורים עוזרים קצת, ואני מחפשת כל הזמן עבודה אחרת. הבעיה היא שכרגע גם אנשים שאינם סטודנטים מתמודדים על משרות סטודנט, והדרישות עולות.
"אני מנסה להיות יצירתית, מתכננת לפתוח עם חברה פס ייצור של קונפיטורות וממרחי פסטו ועגבניות שאנחנו מייצרות בבית והחברים מתלהבים מהם. אולי גם אתחיל לעסוק בתקשורת חזותית".
משרות הסטודנטים תפוסות
"משבר הקורונה שינה את האופן שבו מתנהל שוק העבודה - משוק שבו הכוח נמצא אצל העובדים, לשוק שבו למעסיקים יש את המילה האחרונה", אומרת עינב בוימפלד, מנהלת התוכן והמחקר של אולג'ובס. "ביום אחד נוספו למשק מאות אלפי מובטלים, ומצבת המשרות הארצית נחתכה ביותר מחצי בשיא המשבר. וגם עכשיו, למרות ההתאוששות, מצבת המשרות עומדת על 70 אחוז תפוסה בהשוואה לימי טרום המשבר.
"נכון להיום יש יותר מועמדים ממשרות כמעט בכל התחומים, לכן התחרות על כל משרה גדלה. הסיטואציה לא פסחה גם על הסטודנטים. במובן מסוים הם נפגעו אפילו יותר, כיוון שעל משרות שעד עתה נתפסו כמשרות סטודנטים, מתחרים עכשיו גם מי שאיבדו את עבודתם, מחפשים פרנסה ובאים עם יתרון של ניסיון וידע בשוק התעסוקה.
"ישראל נמצאת במקום הרביעי בעולם במדד בעלי ההשכלה הגבוהה (43%), אבל בשוק עבודה שמחשיב ניסיון וכישורים יותר מהשכלה – המספרים האלו אינם מרשימים. בפועל יש נתק בין שוק העבודה לאקדמיה, שמציעה תארים שלא נותנים יתרון תעסוקתי ותוכניות לימוד שאינן עונות על הצרכים הקיימים בשוק העבודה כיום. סטודנטים מסיימים שלוש שנות לימוד ויוצאים אל השוק ללא ניסיון בפועל, כשמולם עומדים אלפי סטודנטים אחרים שנמצאים באותו המצב בדיוק. יש אינפלציה אקדמית, לעומת מחסור בעובדים עם כישורים מתאימים".
מה לעשות?
"להתחבר לשטח, לזהות אילו תפקידים נדרשים בשוק - ורק אז ללכת ללמוד. לחוצים? יש תפקידים שנדרשת להם הכשרה קצרה וממוקדת. וגם: נסו לעבוד כבר בזמן התואר בתחום שבו תרצו לעסוק ואל תתפתו ל"עבודות סטודנטים" שאמנם מציעות גמישות - אבל לא נותנות יתרון מקצועי".
