מחלון דירתו של מאור אשכנזי בבניין החיילים המשוחררים בראשון לציון נשקף עד הקצה נופה של העיר. אבל המבט אל האופק מתגמד אל מול החלומות הרחוקים של אשכנזי (22).
הוא לגמרי סגור על זה שיהיה זמר ענק כמו שלמה ארצי וימלא את קיסריה ודור שלם יכיר את המילים שהוא כותב מדם ליבו. "אני רוצה להיות האמן הכי משפיע בישראל", הוא אומר. "אני רוצה לגעת בכולם, בלי פוזה. לדבר עם הקהל בגובה העיניים ולשיר על הדברים שקורים לכולנו בחיים".
לשחק אותה גנגסטר
כבר מגיל 13 הלב של אשכנזי נשפך ישירות לטקסטים. ימיו המורכבים כנער שרצה להיות "אחד מהחבר'ה" בשכונת רמת אליהו, שימשו לו השראה מצוינת לשירים.
הוריו של אשכנזי התגרשו כשהיה בן שנה, וכל אחד מהם נישא שוב והקים משפחה חדשה. למרות שעד גיל 12 הוא היה ילד טוב ותלמיד מבריק, "שנבחן לכיתות מחוננים והכל בא לו בקלות", משהו חלחל בתוכו בחוסר שקט מציק, בתחושת חוסר שייכות תמידית ובחיפוש אחר אהבה.
"בגיל 13 מצאתי את עצמי מחפש את כל זה מחוץ לבית", הוא מספר. "גרתי בנווה ים אבל כל החברים שלי היו מרמת אליהו, ושם הסתובבנו כל הזמן. הקטע היה לעשות שטויות, לפגוע באנשים, לגנוב, ללכת מכות, להסתובב עם סכינים ולפנצ'ר מכוניות. זה מה שידענו וזה מה שחשבנו שהופך אותנו לגברים. בבית הייתה לי תדמית של ילד גאון, ככה אמא שלי גידלה אותי, אבל בשלב ההוא בית הספר לא עניין אותי בכלל.
"כל מה שהעסיק אותי הייתה השייכות החברתית. הייתי מוכן לעשות כל מבחן אומץ שירים את המעמד שלי בחבורה, שיאפשר לי להרגיש אהוב ומקובל, גם אם זה אומר לשחק אותה גנגסטר ולהראות כמה אני פסיכי".
למרות האקשן והאדרנלין הגבוה, אווירת האלימות נתקעה לאשכנזי בגרון. "המצפון עשה לי רגשות אשמה. הרגשתי נורא", הוא אומר, "וככה נולד השיר הראשון שלי, "טיפשים וצעירים". אני זוכר שישבתי בחדר וחשבתי, החבר'ה בשכונה ישמעו את השיר ויצחקו עליי, יגידו שאני לא גבר, שאין לי ביצים, שאני שקרן, שסתם שיחקתי אותה, שאני לא באמת הדבר הזה שניסיתי להיות".
6 צפייה בגלריה
מאור אשכנזי. "אני רוצה לגעת בכולם בלי פוזה ולשיר על הדברים שקורים לכולנו בחיים"
(צילום: ניר אמיתי)
60 יום בבסיס
השיר "טיפשים וצעירים" שיצא בשנת 2018 והפך לשם האלבום הראשון של אשכנזי, גרף עד היום שני מיליון צפיות ביוטיוב וגם עשה לו סיפתח להתרחקות מהחבורה. "זה לא היה פשוט", הוא מודה. "השנה האחרונה שלי בתיכון הייתה מאוד בודדה. כשאתה מסתובב עם בריונים ומציק לכל השכבה ויום אחד עוזב אותם, אף אחד לא רוצה שתהיה חבר שלו, כי היית חרא כל השנים.
"מצד שני, כשאיבדתי את הכל, גיליתי את המוזיקה. הייתי מקליט שירים ב'ווליום', מקלט ברמת אליהו, התחברתי ללהקה ושם מצאתי את הבית. קיבלתי המון ביטחון, המקום הזה הפך למפלט שלי. התחלתי להכיר מפיקים ולהאמין בעצמי. התחלתי להופיע על כל במה בעיר והבנתי שגיליתי את הייעוד שלי. לאן שלא הלכתי אנשים עפו. בהמשך נרשמתי לקורס היפ־הופ ב'רימון' ושם הכרתי את יואב רוזנברג. הוא היה מפיק מתחיל ואני ראפר מתחיל, ומאז אנחנו יחד".
דווקא כשהתחלת להצליח הגיע הגיוס.
"חיכיתי לגיוס כדי לעשות שינוי. רציתי להיות קרבי, להיות לוחם, והצבא באמת עשה ממני גבר. שירתתי בנח"ל, הייתי חובש פלוגתי, הכרתי אנשים טובים שיחד איתם עברתי טילים, מעצרים, שומר חומות, קו מבצעי. אלה היו סיטואציות לא פשוטות. כל לילה אתה מרגיש שאתה יכול למות".
החוויות שצבר כלוחם הובילו לכתיבת שירים נוספים. "לאורך שלוש שנים הצלחתי לשמור על האש הבוערת", הוא אומר. "בתקופה של הקורונה סגרנו בבסיס 60 יום, ואת השיר הכי מצליח שלי - כבוד - כתבתי במהלך הימים האלה. אני הייתי בצבא – והשיר יצא החוצה והתפוצץ".
בום, נגמר הכסף
כשאשכנזי פשט את המדים הוא עזב את הבית והתמקם ב"בית החיילים המשוחררים", שמספק פתרון דיור בעלות סמלית לחיילים קרביים אחרי שחרורם. "מרגע שחזרתי לאזרחות היה לי ברור שאני מתחיל לתת פול גז למוזיקה", הוא אומר.
להיות אמן בישראל זה סיפור יקר.
"אני עדיין מברר עם עצמי איך אני עושה את זה. את האלבום הראשון מימנתי מעבודה כשליח. חייתי מהטיפים ואת כל המשכורת חסכתי. הגעתי ל־100 אלף שקל, הכל הלך לאלבום ולקליפים, ובום, נגמר הכסף. אבל הגעתי להישגים מדהימים שהוכיחו לי למה אני מסוגל: לקליפים שלי יש מיליוני צפיות, אנשים מקעקעים על עצמם מילים מהשירים שלי ובשבוע שעבר 700 איש שילמו על כרטיס להופעה שלי ב'גגרין' בתל אביב, שרו איתי את המילים וגם קנו חולצות שאני מעצב ('אופנת מאור אשכנזי').
אני גם מתנדב בפנימיות בכל הארץ, וכשאני מופיע בפני הצעירים האלה, אי־אפשר לתאר מה הולך שם. הם כותבים לי שהשירים נוגעים בהם, מצילים אותם ונותנים להם תקווה לחיות".
אשכנזי מושקע בעשייה המוזיקלית עד צוואר. הוא עושה הכל בעצמו, וגם בקליפים הוא מתפקד כבמאי, מפיק, מלהק, נהג, שחקן ומה לא. "למדתי איך להוציא את המיטב במימון אפסי", הוא אומר.
"כולם יודעים שאין לי כסף, אז באים לקראתי ועובדים איתי בכסף־לא־כסף. האמת, אני מרגיש כמו סטארטאפיסט שמהמר על המניה שלו. קיבלתי הצעות מחברות תקליטים שרוצות להחתים אותי ולקבל אחוזים, אבל זה יחייב אותי למכור את השירים שלי. יש חלק בתוכי שהכי רוצה לחתום, כי וואו, אני רוצה שכבר יממנו לי את המוזיקה, אבל החלק האחר אומר, תנשום, תנשוך שפתיים, אתה מגיע להישגים, יש לך קהל, יש לך כוח, אתה תצליח להשפיע על העולם בלי שינגסו לך ביצירה וינסו להפוך אותך למשהו פופי. לא בשביל זה באתי לעולם, אני לא בובה על חוט. יש לי מסר ואני רוצה להעביר אותו לפי הערכים שלי ובדרך שלי".
אגב, מה שלום החברים שלך מהשכונה?
"לחלקם הסמים שברו את הצורה, חלקם לא בחיים, חלקם הפכו לעבריינים ותקועים עדיין באותו לופ של התיכון, עם באנגים ומסיבות טבע בדיונות של רמת אליהו".
יש סיכוי שהם (ואנחנו) נראה אותך יום אחד ב"כוכב נולד?"
"תוכניות ריאליטי זה לזמרים, אני יוצר. אני לא בנוי לקאברים ולהצלחות מהירות שנעלמות מהר. לי יש מנטאליות אחרת. אני לא צריך שום כוכב נולד שישפוט את השירים שלי. אני אמן שכותב ושר מהלב".
קטטות וגניבות במצעד הקליפים
הקליפים של אשכנזי מחברים בין הדמיון למציאות בשכונה. בשיר "רמת אליהו" הוא מספר על הקטטות, הנרגילות, האלכוהול והחברים שאבדו ברחוב. בשיר "שוד" יוצאים שני צעירים לפעולה, אחד מהם מהסס וחושש להיתפס, השני נחוש ומדרבן בתוקפנות.
קליפ נוסף, מושקע ושובר לב, הוא "אופנוע", ובו מאור מספר־שר איך חסך שקל לשקל כדי לקנות אופנוע, וקצת אחרי שהגשים את החלום הגיע השבר: "ניקיתי אותו ושמרתי עליו / לא פספסתי אף פעם טיפול / עד שבוקר אחד התעוררתי / ובמקום אופנוע היה רק מנעול".
ראיתי את הקליפ ובא לי לבכות.
"גם לי בא לבכות כשזה קרה. הייתי מדוכא רצח, אבל מהדבר הרע הזה יצא משהו מדהים – השיר הזה. הקהל פשוט צורח אותו בהופעות".
טיפשים וצעירים
"מסתבך, רק כדי להרשים את כולם
אבל לבד עם עצמך הביטחון נעלם
וכל מה שניסיתי להראות כלפי חוץ
מרגיש לא נחוץ, כמו להתחתן עם סטוץ
כי אני לא באמת כזה עמוק בפנים אני יודע
הכל זה באשמת הלחץ החברתי
חוזר מלילה רע עומד מול המראה ומשתגע
כי בנשמה שלי ידעתי שזה לא מי שאני
מבקש מאלוהים סליחה מקווה שהוא שומע
מתפלל שהוא יציל אותי מכל החטאים
כשאני עם האחים אין לי גבולות אני יודע
כולם תמיד קוראים לנו טיפשים וצעירים".
קראו גם:
כבוד
"בינתיים אני אף פעם לא מפסיק לעבוד
מכוון למטרה בלי שום דרך חזרה
אצלנו בשכונה כולם חיים לפי הקוד
אין לי כסף במגירה אין לאמא שלי דירה
אז כל החיים אני אמשיך לנדוד
יום אחד תראה שנגיע לפסגה
כל הבני זונות עוד יתנו לנו כבוד"
