ב-28 ליולי ייפתח הפסטיבל הבינלאומי ה-24 לתיאטרון בובות בחולון.
בין ההצגות והמופעים תוצג גם תערוכת הצילומים Que Bella של הצלם פיני סילוק, שתיעד את הבובנאית הבת ימית בלה שקאטוב עם בובותיה במצבים בלתי רגילים.
שקאטוב היא אם לבן ובת, סבתא לשלושה נכדים ולאחרונה חגגה יום הולדת 75 ו-50 שנות עשייה בתחום.
קראו גם:
"נולדתי בשנת 1947 באוקראינה, באותם ימים לא ידעתי מה זה להיות דור שני לניצולי שואה, אלו מושגים שהכרנו רק כשעלינו לישראל", היא מספרת.
"כילדה גדלתי בבית סגור בו לא הרבו ללטף או לומר מילים חמות, ואני חיפשתי את היחס האנושי. בזמנו החוגים היו בחינם וכילדה עברתי מחוג לחוג, התחברתי לכל חוג בו מצאתי את החיבור האנושי - שירה, ריקוד ותיאטרון בובות. כשסיפרתי למשפחה שאני רוצה לעסוק בתחום הזה הם הרימו גבה, העדיפו שאבחר במקצוע יותר מעשי".
למרות חוסר ההתלהבות מצד המשפחה, שקאטוב לא אמרה נואש. בסיום לימודיה היא התקבלה לעבודה בתיאטרון הממלכתי בעיר דונייצק, שהיום נמצאת בלב הקרבות באוקראינה. למרות הסיפוק היא התקשתה לשפר את השכר שלה. גם מחוץ לתיאטרון האנטישמיות הורגשה היטב, ולכן היא ובעלה ויקטור החליטו לעלות לישראל.
בארץ עבדה שקאטוב בתחום הבובנאות במגוון מקומות. היא הופיעה בישראל ובחו"ל ואף הקימה עם חבריה תיאטרון עצמאי בשם "תיאטרון פטרושקה", שהעלה מגוון הצגות, ביניהן "הארנב מרחוב גזר", "ספר הפלאים של פטרושקה", "בן השמש", "הרפתקאות הדובונים", ו"במבי".
"כמעט בכל ההצגות השתמשנו בבובות מוט בעלות מנגנון מורכב, המאפשר לבובה לא רק ללכת, להתהפך ולקפוץ, אלא גם לפתוח ולסגור את הפה בצורת דיבור ואף להניע עיניים. זה היה מנגנון ייחודי שלא היה קיים אז בארץ ופותח ברוסיה".
בשנים האחרונות של הלהקה, במקביל להצגות, שקאטוב התחילה ללמד ועד היום, היא מלמדת בבתי ספר לתיאטרון בובות ומכשירה דורות חדשים להמשיך את המקצוע הייחודי. "הרגשתי צורך ורציתי את זה. יש לי כל כך הרבה מה לתת פה לאנשים, בייחוד מכיוון שאין כאן מוסדות להכשרת תיאטרון בובות כמו ברוסיה -שם מלמדים את התחום ביסודיות, לעומק ולרוחב. יש לי הרבה סטודנטים ואני מאמינה שהאומנות לעולם לא תמות, היא תמיד תמשיך כי אין לה גבולות, במיוחד אמנות תיאטרון הבובות".
מה המיוחד בה?
"זה למעשה התיאטרון הראשון בחייו של אדם, התיאטרון הראשון שכל ילד נחשף אליו, שם החלומות שלו מתגשמים ומשם הוא למד להמשיך ולצרוך תיאטרון ותרבות".
לצורך הצילומים נדרשה שקאטוב לביצועים מורכבים כמו להיקשר לתקרה כמריונטה בדמות הליצן פיירו, להפעיל בובות כשהיא ניצבת נטועה בתוך שיח צפוף, לשכב ברחוב בדמות הומלסית, לגלם זמרת שיכורה כשהראש הוא ראשה אבל הגוף הוא גוף בובה ועוד.
התוצאה היא עשרה דימויים שחלקם מבוססים על המשמעות של הבובות עבור שקאטוב או על פרקים בביוגרפיה שלה, חלקם מחוות לאמני בובות ידועים, חלקם מופרכים וכולם חושפים את היכולות הדרמטיות והקומיות שלה.
