מסעדת הדגים פסקדו מאשדוד צברה במהלך קצת יותר מ־12 שנות פעילות קהל סועדים נאמן שגולש הרבה מעבר לתחומי עיר הנמל, אבל בשבוע שעבר נרשמה עליית מדרגה משמעותית במוניטין של המקום.
4 צפייה בגלריה
יחי זינו וערן זנו. "עצם זה שהזמינו מסעדה קטנה וכשרה מאשדוד לטקס זה הישג ענק"
(צילום: איתיאל ציון)
בתחרות הבינלאומית היוקרתית 50 Best Restaurants, שדירגה את המסעדות הטובות ביותר ב־19 מדינות ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, הפתיעה המסעדה האשדודית כשהתברגה במקום טוב בצמרת: המקום ה־24.
הטקס החגיגי נערך באבו דאבי ומי שזכה לקבל את ההכרה הבינלאומית הם צמד החברים שהקימו את המסעדה, השותפים שמנהלים אותה עד היום - יחי זינו וערן זנו.
קראו גם:
"עצם זה שהזמינו אותנו, מסעדה קטנה וכשרה מאשדוד, להיכלל בטקס של 50 המסעדות הבכירות במזרח התיכון ובצפון אפריקה, זה הישג ענק", אומר זנו. "אין לנו צוות גדול, אין סניפים, אין לנו יח"צ ושיווק. כל מה שיש זה אותי שמנהל את העניינים, יחי שמנהל את המטבח ואת אורית אשתו של יחי שמנהלת את הצוות. זה בלתי נתפס".
"בערב שבו קיבלנו את המייל שאנחנו מוזמנים לתחרות כמעט בכיתי מהתרגשות", קוטע אותו זינו. "רצינו רק לא לסיים במקום ה־50, וסיימנו במקום 24 - שזה פשוט אדיר. שתבין, אנשים פה לא ידעו בכלל מה זה כשרות, וכשהם גילו את זה הם היו המומים שאנחנו עובדים עם כאלו מגבלות ביחס למסעדות אחרות ומצליחים להוציא אוכל ברמה כל כך גבוהה".
"אני חושב שאחד הדברים שעושים את ההבדל זה שהדגים שלנו הם טריים וברמה הגבוהה ביותר", אומר זנו, נצר למשפחת הדייגים האשדודית הידועה - וממהר לפרגן גם למשפחה וגם לשותף: "אנחנו מקבלים דגים למסעדה שלוש פעמים ביום ויחי בוחר אותם אחד אחד, את האיכותיים ביותר".
ים של דגים, ים של גלישה
הסיפור של זינו את זנו מתחיל מזמן, הרבה לפני פסקדו, אבל לפני שנצלול להיסטוריה, בואו נכיר את הנפשות הפועלות. זנו (39), נשוי ואב לשלושה, משמש כמנהל המסעדה וכמי שאחראי על אספקת הדגים למטבח.
משפחתו, כאמור, משויכת לאצולת הדיג האשדודית, הבעלים של חברת "זנו דגים", שבנוסף לדיג מייבאת דגים מ־13 מדינות שונות בעולם ומשווקת אותן למסעדות ובתי מלון רבים בכל המדינה. זנו עצמו צמח לתוך העסק המשפחתי וכבר מגיל צעיר נהג לטפל בספינות הדיג של המשפחה.
זינו (39), נשוי וגם הוא אב לשלושה, משמש כשף של המסעדה וכמי שבוחר במו ידיו את הדגים הטריים והטובים ביותר שהמשפחה של השותף שלו מציעה. בדומה לזנו, גם זינו גדל על הים, אבל אצלו לא מדובר בדיג אלא בתחביבים שגרתיים יותר: גלישה, צלילה והסתובבות בחוף הקשתות.
כשהוא לא היה בחוף - מצאו אותו במטבח, כבר מגיל צעיר, מבשל ומפליא במטעמים, הולך וצובר ניסיון וידע בעזרת ספרים, תוכניות בישול וגלישה באינטרנט (ובהמשך גם לימוד מניסיון של טבחים שלצד עבד במסעדות השונות. השכלה קולינרית פורמלית אין לו).
השניים למדו באותה השכבה בבית ספר היסודי שחר ובמקיף ג', אך מעולם לא היו חברים קרובים. בגיל 23 הם נפגשו במקרה בתחנה המרכזית בריו דה ז'ניירו. שניהם היו אז בטיול הגדול של אחרי הצבא. הרגע הזה, לפני 16 שנה שינה את מסלול חייהם, ואחרי חצי שנה של טיול משותף הפכו לחברים הכי טובים.
מרופא משפחה לאורתופד
כשחזרו לארץ, כל אחד מהם פנה לדרכו. זנו עשה תואר ראשון במשפטים ועבד בעסק המשפחתי, זינו התחיל לקחת את הבישול בצורה רצינית יותר והלך לעבוד במטבחים של קפה פאזל באשדוד ומסעדת טרין ביבנה.
ב־2009, במהלך עוד פגישת חברים שגרתית בחוף הקשתות, ההשראה קפצה לביקור והשניים החליטו לאחד כוחות ולשלב בין כישורי המטבח של זינו לעסקי הדגים של זנו ולהקים מסעדה.
4 צפייה בגלריה
יחי זינו וערן זנו. "עצם זה שהזמינו מסעדה קטנה וכשרה מאשדוד לטקס זה הישג ענק"
(צילום פרטי)
"לי יש גישה לדגים הכי טובים שיש ואת יכולות הניהול העסקי, והוא מוכשר בצורה יוצאת דופן בתחום הבישו. אנחנו פשוט משלימים אחד את השני", אומר זנו בחיוך רחב, שכאילו נמרח מאבו דאבי עד חוף הקשתות.
"להיות שותף של מישהו זה הדבר הכי קשה שיש, אבל עם בן אדם כמו יחי זה קלי קלות. הוא צנוע, ישר ומה שמעניין אותו זה לא כסף אלא לעשות את מה שהוא אוהב ויודע בצורה הטובה ביותר. אני ראיתי את זה אצלו כשהיינו בטיול. היינו משכירים דירות והוא היה מבשל לנו, היינו מסתובבים בשווקים והעיניים שלו היו יוצאות למאכלים המקומיים".
"האמת שבאותה התקופה עמדתי לעשות שינוי מהותי בחיים שלי", נזכר זינו. "הגשתי קורות חיים כדי לעבוד במסעדה בסן סבסטיאן בספרד, אבל ברגע שעלה הרעיון עם ערן, החלטתי להישאר בארץ וללכת על זה".
זינו מספר שהוא עצמו אינו שומר כשרות או שבת ולפני כן לא הייתה לו שום בעיה לעבוד במסעדות שאינן כשרות, אך עבור זנו, שהוא ירא שמיים שלומד דף גמרא בכל יום, מדובר היה בתנאי בסיסי: אם הולכים על זה חייבים לעשות הכל תוך שמירה על כשרות. וכך היה.
בשנתיים הראשונות המסעדה הגישה מנות בשריות ומנות דגים עד שיום אחד החליט השף זינו להוציא את הבשר מהתפריט, למעט מנה ייצוגית של סטייק אנטרקוט למי שממש חייב בקר. "החלטתי להפוך מרופא משפחה לאורתופד", הוא מעיד על עצמו בהומור בריא. "להתמחות אך ורק בדגים".
בלי סניפים, בלי חגיגות
והמהלך הזה, כך נראה, הצדיק את עצמו בגדול. עם השנים, מפה לאוזן, המסעדה הפכה לשם דבר ומשכה אליה מבקרים רבים מהדרום, מהמרכז ואפילו מהצפון - ועכשיו היא כבר נהנית ממוניטין בינלאומי עם תעודות.
אז מה עכשיו? מתרחבים? פותחים סניף בתל אביב ועושים מכה?
"חס וחלילה", מזדעק זינו. "העיקר עבורי זה להמשיך ליהנות מהעבודה ומהחיים ולהתרכז בלהעניק ללקוחות את החוויה הטובה ביותר במסעדה. אני לא רודף אחרי כסף וכרגע טוב לי ככה. אני רוצה להמשיך לעבוד במטבח ולא להיות מנהל גדול".
"לתחזק מסעדה בישראל זו עבודה מאוד קשה, בטח ברמה הזו, זה מצריך הרבה", מוסיף זנו. "האמת היא שאני הייתי שמח לפתוח משהו קטן וכשר גם בחו"ל, אבל דבר כזה מצריך מיחי יותר מדי, ולעולם לא אפתח מסעדה עם שף אחר. כל עוד אין לי עשרה יחי זינו, אז לא אפתח עשרה סניפים של פסקדו".
איך חוגגים כזה הישג?
זינו: "אנחנו לא כוכבי טלוויזיה או זמרים ואנחנו חייבים להמשיך לעבוד ולא לערוך חגיגות, המסיבה מתרחשת אצלנו בלב. אני חש גאווה גדולה בשם מערכת שלמה שעובדת כבר 13 שנה, ולכל אחד יש חלק בפרס הזה, החל מהמארחות והמלצרים ועד לשוטפי הכלים.
"אני מאמין שבטח נרים אירוע לצוות שכל כך מגיע לו פרגון, ונזמין גם את עובדי העבר, אבל לא שום דבר מעבר לזה".
