בילדותי, אחד הדברים שהכי אהבתי לעשות היה להתארח אצל סבא וסבתא שלי ביקנעם.
להגיע בשביל לחצר המטופחת, הקסומה והפורחת שלהם, שם יכולתי לחזור ולהרגיש שוב את פעימות הלב ואת הנשימה מסתדרת לקצב הטבעי של הדברים כפי שהם אמורים להיות, כמו שבטבע.
קראו גם:
היינו יושבות איתם בחצר. סבא, עם מגש קילוף הפקאנים על ברכיו, היה נוקש בקצב קבוע עם המפצח ומוציא תחת ידיו המוני חצאי פקאנים שלמים ושמנמנים, שיארזו בצנצנות של מלפפונים חמוצים - אות אהבה לילדיו ולנכדיו האהובים.
את המעטים שנשברו בדרך הוא היה נותן לנו לזלול בשמחה, וסבתא, שהייתה יושבת עם הרעמה הלבנה הזוהרת שלה ועם סכין קילוף מעוקלת בעלת ידית שחורה, הייתה קולפת לנו, תמיד באיבחת סכין אחת מסולסלת וארוכה, תפוח שלגיה אדום וקצת חולי, ופורסת לנו לפרוסות של זהב, ואנחנו היינו זוללות את התפוח, ואז גם את הקליפה.
סבתא וסבא, תפוחים ופקאנים, פעימות ונשימות.
רסק תפוחים עם פקאנים
מה צריך?
תפוחים קלופים ללא ליבות לכל סועד, אפשר ואפילו כדאי לערבב זנים שונים
מיץ לימון
פקאנים קלופים
מה עושים?
טוחנים בבלנדר את התפוחים עם מיץ הלימון שעוזר במניעת החמצון
מגישים מקושט בפקאנים
בתמונה: המפצח האגדי של סבא ותלתל תפוחים מושלם של סבתא. את שניהם קיבלתי בירושה.
ימים יפים!
ענת לשם נטורופתית ND תזונה במעגל החיים
חפשו אותי בפייסבוק
