סיפורה של מנאל מג'אדלה מבאקה אל־גרבייה הוא סיפור מעורר השראה, לא רק עבור נשים מהחברה הערבית.
מג'אדלה, הצלמת התת־ימית הראשונה בחברה הערבית, עשתה דרך ייחודית ולא שגרתית: היא לא התחתנה כמקובל, גילתה את הצלילה ובהמשך גם את הצילום התת־ימי ולפני חמש שנים עברה לאילת כדי לטפח את שני התחביבים.
לאחרונה הוצגו שלושה תצלומים שלה בתערוכה התת־ימית שנערכה במסגרת פסטיבל הצלילה שהתקיים באילת, ומבחינתה זאת רק ההתחלה. "אני רוצה שאנשים ייחשפו לנושא הצילום מתחת למים, שיכירו את עולם המים והצלילות", היא מציינת.
בגלל השקט
מנאל מג'אדלה (42) גדלה בבית חם ותומך. היא מנהלת חשבונות במקצועה וגם למדה איפור אצל המאפר ירין שחף. "עשיתי כל מיני דברים כדי למלא את הזמן שלי וכדי לרכוש עוד מקצוע לחיים", היא מציינת.
מאז שהייתה ילדה, אהבה מג'אדלה את הים. "הים כל הזמן משך אותי", היא מספרת. "זה היה אתגר בשבילי ללכת לצלול, אבל אני אוהבת אתגרים. אני זוכרת שכילדה נורא פחדתי, לא למדתי שחייה, אבל משך אותי כל הזמן להכיר את הים.
"בתום יום עבודה הגעתי לא מעט לים כדי לשבת ולהירגע, עד שסיפרו לי על צלילות. התחלתי לקרוא על זה והתלהבתי. פניתי למועדון בקיסריה, למדתי לצלול ובאילת עשיתי את כל ההתמחויות בצלילה. עכשיו אני מאסטר דייבר".
לפני כחמש שנים החליטה מג'אדלה לעשות צעד גדול ולעבור לאילת. ההחלטה התקבלה כשהתפטרה ממקום עבודתה לאחר שהודיעו לה על הקטנת אחוזי המשרה שלה.
"חשבתי היטב מה אני עושה", היא מספרת. "החלטתי להגיע לאילת כדי לשלב בין עבודה לתחביב שלי. לקחתי לי חודש ימים כדי לחשוב מה אני רוצה לעשות הלאה כי חיפשתי קצת שקט".
כשהגיעה לאילת החלה מג'אדלה לעבוד ב"זארה" ובמקביל בסניף ארומה, שאותו היא מנהלת היום. המסלול הלא שגרתי שעשתה גרם ללא מעט הרמת גבות סביבה בשלבים הראשונים.
"בהתחלה התגובות לא היו משהו כי אף אחד לא רצה שאני אעבור לאילת, אבל בהמשך הם השתכנעו", היא מספרת על בני משפחתה. "הם יודעים שאני לא ילדה קטנה, באתי לעבוד ואני אדם רציני שלא מחפש לעשות שטויות".
החברה הערבית היא עדיין חברה מסורתית יחסית, בעיקר ביחסה כלפי נשים. אילו תגובות קיבלת?
"כן, לא כולם מקבלים את זה, אבל אנשים מהצפון שונים מאנשים במרכז או בדרום. במגזר הערבי בצפון יש יותר ליברליות בנושא שחרור האישה מאשר בדרום. נכון שעדיין באתי ממקום לא משחרר ואפילו פחדתי לומר למשפחה שלי שאני צוללת, אבל עם הזמן הם ידעו והכל בסדר היום.
"יכול להיות שאם הייתי יותר צעירה זה היה שונה. במשפחה ידעו איפה אני נמצאת ועובדת. אני מדברת מדי יום עם המשפחה ומכבדת את הדת שלנו כמוסלמית, את ההורים ואת המשפחה. אסור לי לפי הדת למשל להביא ילד מחוץ לנישואים ואני מכבדת את זה, מקבלת את הדת שלנו ומשלימה עם זה".
אילו תגובות את מקבלת על היותך לא נשואה?
"לכל אחת יש את המזל שלה ולא היו לי מחשבות על כך שאני צריכה להתחתן. זה מה שהיה וקרה איתי. אני שמחה ומשלימה עם כל מה שקשור לזה, אני חיה את החיים שלי".
מתרגשת מהתגובות
בשבוע שעבר הוצגו לראשונה תצלומיה של מג'אדלה בתערוכה תת־ימית שנערכה במסגרת פסטיבל הצלילה השלישי. "זו הרגשה עילאית לראות את התמונות שלך מתחת למים ועוד בתערוכה כזאת גדולה שבה משתתפים צלמים מוכרים וידועים", היא מספרת בהתרגשות. "לא הייתי מעזה לעשות את הצעד הזה. בועז סמוראי הוא זה שדחף אותי".
למרות המחמאות על התצלומים, מג'אדלה שומרת על צניעות. "אני לא רגילה לכל המחמאות שקיבלתי, אני מתביישת ולפעמים זה מביך אותי כשמחמיאים לי", היא אומרת. "אנשים מגיעים אליי לפעמים למקום העבודה, אומרים מילים טובות על הדברים שאני עושה ועל הצעד שעשיתי בחיים שלי".
יצא לך לשתף פעולה עם צלמים תת־ימיים אחרים?
"עם נועם קורטלר עדיין לא היה לי הכבוד לצלול, אבל צללתי עם בועז סמוראי ורן מור. הספקתי להכיר לא מעט אנשים גם מהמגזר היהודי והערבי שמחזיקים במצלמות בשביל הפאן ואנחנו יורדים לצלול יחד וזה כיף.
"אף אחד לא יבין אותך כשאתה יורד לצלם מתחת למים חוץ מצלם שמחזיק כמוך במצלמה. זה לא כמו לרדת למים עם מישהו שלא מחזיק במצלמה, אין לו סבלנות לחכות לך, הוא רוצה להמשיך בצלילה שלו ולפעמים לוקח זמן להשיג את התמונה שרצית. לכן הכי כיף לצאת לצלול עם צלם או צלמת".
עולם אחר
בחמש השנים שהיא גרה באילת, מג'אדלה בנתה לעצמה כאן בית והכירה לא מעט אנשים אשר חולקים איתה את האהבה לצלילה ולצילום התת־ימי.
"אילת היא המקום שפתח לי את עולם הצלילה והצילום מתחת למים", היא אומרת ומוסיפה, "אני אוהבת את העיר הזו יותר בחורף. בקיץ קצת קשה לי. 37 שנים הייתי בבאקה אל־גרבייה והיום יש לי עולם אחר ואפשרויות להתקדם. דרך הצלילה הכרתי אנשים שנכנסו לי לנשמה ואני צוללת איתם. הם מבינים אותי ואני אותם".
את מתכננת להישאר באילת?
"אני לא יודעת בשלב זה, כי אני גרה באילת לבד ואני מתגעגעת לפעמים למשפחה שלי, ובעיקר לאמא ולאוכל שלה".
מה את הכי אוהבת בצילום התת־ימי?
"זה העולם השקט. את מרגישה שאת נמצאת בחלל, אין רעשים וזה מרגיע. לפעמים, כדי למצוא את הצילום שמחפשים, אפשר לחכות מתחת למים אפילו 50 דקות וזו האהבה שלי, לרדת לים ולצלם. זה השקט שעושה לי טוב אחרי יום עבודה".
אף שכאישה ערבייה מג'אדלה נחשבת ליוצאת דופן בעולם הצילום התת־ימי, היא מדגישה שהיום יש יותר ויותר נשים שפונות לתחום. "היום אני כבר לא שונה, יש מדריכת צלילה מהמגזר הערבי ויש נשים מהמגזר שצוללות, אני מכירה כמה כאלה וצללתי עם חלקן", היא מציינת.
בכלל, מג'אדלה מזהה שינוי בחברה הערבית ובאפשרויות שהיא מציעה לנשים. "נשים ערביות כבר לא יושבות בבית, הן לומדות בחו"ל. אנחנו כבר לא באותו מקום. העולם השתנה ואנשים כבר יותר מבינים את זה. עם הזמן נתקדם עוד ועוד, אבל אולי זה ייקח זמן".
למרות זאת, מדגישה מג'אדלה, חשוב לה שלא לעודד נשים למרוד בנורמות. "אני רוצה לשמש דוגמה טובה לנשים, לא רוצה שיחשבו חלילה שאני מעודדת לצאת נגד הנורמות במגזר. מי שרוצה לעשות משהו בהסכמת המשפחה שלה, שתעשה את זה, למה לא".
קראו גם:
אילו עצות יש לך לנשים שרוצות להתקדם בתחום הצלילה והצילום?
"כל אישה ששואפת להתקדם בכל תחום שהוא, תצליח. גם לי לקח זמן להגיע לצילום מתחת למים ועד שלא עברתי 70 צלילות לא החזקתי מצלמה. אחרי 200 צלילות החזקתי מצלמה גדולה. רק אחרי 500 צלילות החזקתי את המצלמה שלי כשהבנתי שאני מאוזנת במים ויכולה לצלם בלי לפגוע במשהו".
מה החלום שלך?
"מבחינת החיים עצמם, מה הזמן מכין לי ומה מחכה לי, אני עדיין לא יודעת, אבל אני תמיד שואפת להתקדם בחיים וללמוד דברים חדשים. אני חולמת לצלול ולצלם במקסיקו ובפיליפינים, לראות ולהכיר את העולם. השאיפה שלי היא שהתמונות שלי יגיעו לכל העולם".
