חי את החלום וצוחק על הכל: פלג חיבה הוא אחד השמות המוכרים ביותר בתעשיית הסטנד-אפ בארץ. לקראת הראיון הוא שולח את לו"ז ההופעות שלו לחודש הקרוב ונראה שאין יום שבו הוא לא ממלא אולם או סוגר אירוע, אם זה פאב מוכר, חתונה, בר מצווה, מרכז קהילתי, מסיבת רווקות, חברת היי-טק, בסיס חיילים הצמוד לעזה ועד בית ציוני אמריקה בתל-אביב.
חיבה, בן 28, נולד בראשון לציון, גדל בנס ציונה, ומזה תקופה מתגורר בחולון על גבול בת ים, כאן למעשה הקים את אולפן ההקלטות שלו, שבו הוא גם שר ומקליט אלבום חדש, ומנחה פודקאסט בו הוא מארח את מיטב אמני ישראל.
"אני ילד סנדוויץ' קלאסי", מספר חיבה על מסלול החיים בו בחר. "אבי עובד בתחום המחשבים ואמי בבנק. למעשה בכל המשפחה הצרה או המורחבת - אני היחידי שבחר במקצוע שאינו ריאלי והוא יותר הומאני, ועוד יותר מכך - בתחום הבידור".
הבמה הראשונה
עולם הבמה אולי לא הגיע מהוריו, אבל בהחלט זורם לו בדם: "כבר בגיל שלוש עליתי על במה באירוע משפחתי, תפסתי מיקרופון והתחלתי לשיר". בגיל 12 הוא כבר כתב ושר את השיר המקורי הראשון שלו, ובגיל 14 כבר החל להתעסק בתחום השירה וכתיבת מוזיקת הראפ: "סטנד-אפ זה משהו שאני עושה מסוף החטיבה, תחילת התיכון. למעשה, עליתי על הבמה כדי לשיר, ואז סיפרתי איזו בדיחה - ראיתי שזה סוחף את הקהל, אז החלטתי שאני אספר עוד אחת ועוד אחת, ומשם זה המשיך".
הוא למד במגמת תקשורת ורדיו בתיכון בן גוריון בנס ציונה, ובמקביל התחיל לנסות את כוחו בבמות פתוחות בפאבים באיזור. "להורים לקח מעט זמן להבין שזו העבודה שלי, ושזה מה שאני רוצה לעשות בחיי", הוא משחזר, "אבל אני חייב גם להודות לאמא שלי - האישה מספר אחת, שפרגנה לי עוד מתחילת הדרך. אגב, את הכסף הראשון שעשיתי מהתחום היא נתנה לי - 200 שקל כשהייתי בן 16 כדי להופיע ביום ההולדת של אחי הקטן".
איך שאר בני המשפחה קיבלו את העיסוק שלך?
"זה לא סימפטי שילד בן 16 מסתובב בברים בתל אביב בלילות כדי להתפרנס, אבל עם הזמן הם הבינו שזה החלום שלי, ושאני לאט-לאט גם קוטף את הפירות".
לקראת הגיוס לצה"ל ביקש חיבה מסלול במסגרתו יוכל להתפתח מקצועית: "רציתי לשרת בבסיס קרוב לבית, כדי שאוכל להמשיך עם הסטנד-אפ, ובזמן השירות שלי כ'ג'ובניק', זכיתי להופיע במעל 50 בסיסים בכל שנה. היה לי חשוב לתרום כמה שיכולתי, הלוחמים והחיילים העריכו את זה".
עם השחרור, בגיל 21, חיבה כבר פרץ לתודעה הארצית והחל להופיע במופעי סטנד-אפ מוכרים, ואף כתב מופע באנגלית לטובת משלחות של סטודנטים בארץ: "החבר'ה ב'תגלית' צמאים במיוחד לדעת על ישראל ועל ישראליות, כי אנחנו כל הזמן בתודעה שלהם, בגלל התקשורת. חלקם חושבים שהם באים למדינה של מדבר ומלחמה ומופתעים לטובה. אני מסביר את הישראליות דרך המופע".
עם חצרוני על הגג
כיוון שההופעות מתקיימות לרוב בשעות הערב, חיבה גם יודע לנצל את שעות היום: "אני מעביר בבת ים ובראשון לציון סדנאות סטנד-אפ ותיאטרון – החל מגיל גן ועד גילאי בית ספר. יש לי אולפן הקלטות משוכלל, ואני גם מפיק לחברים אחרים מהענף: ממש בימים האחרונים הבאתי את נתי חסיד (המנהל המוזיקלי של 'נבסו' וראפר מוערך בתחום), הופעתי בעבר עם ירון ברלד, ואני מתכוון להביא פיצ'רים מעניינים נוספים".
למה בחרת להתגורר ולפתוח את האולפן דווקא בחולון?
"כל שנות העשרים גרתי בתל אביב, אבל בדיוק כמו כולם - יוקר המחייה גרם לי לעזוב את העיר הגדולה, ופה יש לי דירה גדולה עם גג גדול. לאחרונה עשיתי פה מסיבת יום הולדת גדולה וכל המי ומי הגיע".
במסיבה היה לך סכסוך תקשורתי עם פרופ' אמיר חצרוני?
"פרופ' חצרוני ואני יצרנו בעבר תסכית משעשע, שהתפרסם ברשתות החברתיות, ונוצרה סוג של ידידות בינינו. מאוחר יותר גם חצרוני הזמין אותי לתסכית בפודקאסט האישי שלו. אבל באיזה שלב הוא נעלב שהזמנתי אותו למסיבת הסילבסטר שארגנתי אצלי בבית השנה ודרשתי שישלם כמו כולם סכום צנוע של 30 שקל כניסה. הוא הוציא עליי הודעות גינוי לכלי התקשורת ואמר שלא יעז להגיע למסיבה בחולון. בסופו של דבר הוא הגיע בהפתעה, והיה לנו 'באטל (קרב) ראפ' על הגג מול כל המוזמנים, ירדנו אחד על השני בחרוזים. חצרוני נתן בראש, ואני לא מתבייש להגיד שהפסדתי".
חשבת לצאת איתו לסיבוב הופעות?
"האמת שאחרי שהופעתי עם ברלד בשנת 2019, רציתי למכור מופע משותף גם עם חצרוני לפאבים ברחבי הארץ. אבל בכל מקום שהצעתי - אמרו לי 'נקבל אותך, אבל בלי חצרוני'".
הגבול של הצחוק
לחיבה יש גם פודקאסט שהקים בשם 'דוגרי ללא עוררין', שם הוא מארח אנשים מהתחום. "אני אוהב למצוא את הדרך החופפת לאיך שאנחנו קשורים", הוא אומר. "תמיד מתחילים לסקר חדשות טובות, והוא משודר פעם בשבוע. הפרק עם חצרוני למשל קיבל 4,000 צפיות ביו-טיוב, אבל זו יוזמה לא פשוטה להביא הרבה מאזינים לפודקאסט בעברית".
קראו גם:
יש משהו שלא תדבר עליו בסטנד-אפ שלך?
"הופעתי כבר לפני כולם: צעירים, מבוגרים, חיילים, ערבים, רק נשים, הכל. במהלך המופע אני מדבר עם הקהל וגם צוחק עם אנשים. אני מרגיש שבסטנד-אפ אי אפשר להיעלב. אתמול הופעתי מול קבוצת חיילים בוגרי בה"ד 1. היה בחור נמוך, חנון עם משקפיים. פתאום הוא אומר לי שהשם שלו 'פדידה', וצחקנו יחד שהשם שלו לא מתאים למראה. ככה, אני לא לועג לאנשים, ולכן זה לא עניין של מה אומרים, אלא איך. אותו הדבר לגבי גסויות - יש הופעות שאני בהחלט הולך עד הסוף, ויש גם הופעות שאני מגיש מופע כשר".
מה המקור של שם המשפחה חיבה?
"סבא שלי הגיע עם השם חבה מבגדד, אבל בארץ זה השתנה לחיבה, ובהופעות קוראים לי לפי האזור שבו אני מופיע: אם זה בתל אביב - זה יהיה חיבה (במלעיל, כמו אהבה, ש.ש.), אבל אם אופיע בדרום אשדוד זה יהיה חי-בה (במילרע). זה בדיוק כמו שבתל אביב משתמשים לעוגה בסוכר, אבל באש-דוד משתמשים בסו-כר".
אפקט המלחמה
כמו רבים מחבריו בענף, המלחמה פגעה כלכלית. "בהתחלה הופעתי בהתנדבות באינספור בסיסים, אבל פתאום הגיע הראשון בחודש, וזה הגיע כמכה ענקית, כך שנוצרו אינספור החזרי הוצאות - כל יום עולה כסף: השכירות, החשבונות, הציוד, הדלק להגיע לכל מקום ועוד. כנראה שהדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שאנחנו במדינה רוויות אסונות - מלחמה, קורונה ואירועים אחרים, חייבים תמיד למצוא גיבוי כלכלי לעולם הבידור. היום אנחנו במציאות אחרת, אז גם חזרנו למלא אולמות".
מה האולם הכי גדול שהופעת בו?
"בגיל 23 צילמתי ספיישל ראשון בבית ציוני אמריקה, אליו הגיעו 450 איש. מאז, המטרה שלי לעלות בכמות הנוכחים ממופע למופע. כרגע אני גם מתכוון לצלם את המופע הבא, ואני חושב שיקראו לו 'הבל הבלים' - בדיוק כמו שאמר המלך שלמה. אני גם מתכוון להקליט את האלבום השני שלי, ויש לי כבר עשרה שירים מוכנים. אפילו תכננתי לעשות את הספיישל השלישי שלי עד גיל 30".
מה החלום שלך?
"בא לי לפתוח 'לופט' ולהזמין אליו אנשים לאירועים ולייצר לעצמי הופעות. אבל אחרי שכבר הופעתי בפורטוגל, יוון וספרד, אני חושב שהחלום של כל סטנד-אפיסט הוא לסגור אולמות במלונות בלאס וגאס בארצות הברית - שם אתה מסודר לכל החיים.
"כרגע אני ממשיך, רץ ומופיע עם האלבום שלי "פלגמט" בכל הארץ, שבו אני שר שירים של סטנד-אפ. החלום שלי תמיד היה להופיע על הבמות עם מה שאני עושה, ולמעשה - אני חי את החלום".
