אם מסתכלים על קורות החיים של עטרה פריש רואים ליד כל פרק בחיים שלה וי קטן. מיטיבי ראות מצליחים לראות שמתחת לכל וי מופיעה מילה אחת: בהצטיינות.
3 צפייה בגלריה
כוכבות הסדרה. מימין לשמאל: נועה אסטנג'לוב, עלמה קיני, אלונה סער, מיה לנדסמן וכרמל בין
( צילום: ורד אדיר)
פריש האחרונה שתנדב את המשקפיים למתבונן הלא מיומן. היא לא מחלקת לעצמה סופרלטיבים בכזאת קלות, אבל ההצטיינות הזאת הולכת איתה מתחנה לתחנה, מאתגר לאתגר.
עכשיו שתיהן עומדות יחד בפרק הנושא את השם "המפקדת" - הסדרה המצליחה המשודרת מאז יום העצמאות בכאן 11.
וכשהסדרה מטיילת בכל הארץ, מגיעה לכל כך הרבה לבבות, מתחבבת על מבקרים, עיתונאים, וגם צופים בלי טייטלים מחייבים, פשוט ישראלים שחיים כאן, ומתחברים למה שהם רואים על המסך, עטרה פריש, היוצרת והבמאית של הסדרה, יושבת בבית שלה בקיבוץ מזרע בעמק יזרעאל, מתרגשת (מאוד), אבל לא בקלות מסכימה לעבור לצד שהזרקורים מופנים אליו.
לעסוק ביצירה
פריש (34) נשואה ואם לשניים, נולדה וגדלה בקיבוץ רשפים בעמק בית שאן. מתישהו בילדות עברה עם אמה למגדל העמק. בתיכון למדה בכלל מוזיקה ותיאטרון ואת ההחלטה לעבור לקולנוע קיבלה רק לאחר סיום שירותה הצבאי.
"לא באמת יכולתי לצפות שאעסוק בקולנוע בסוף", היא אומרת השבוע. "בתיכון הרחבתי בכלל מוזיקה ותיאטרון והייתי בטוחה שאמצא את עצמי אחרי הצבא בבית ספר למשחק או באקדמיה למוזיקה. אבל כשהשתחררתי כבר הייתי בן אדם אחר ולא הרגשתי שהמקום שלי הוא על הבמה.
"ההחלטה ללכת ללמוד קולנוע הייתה אולי קצת פשטנית בהסתכלות לאחור. היה ברור לי שאעסוק ביצירה, ואמרתי לעצמי, טוב - קולנוע יש בו גם משחק, גם מוזיקה וגם בימוי, אז נלך על זה".
מאז שהחליטה פריש כי היא מתמקדת בעשייה קולנועית, הקריירה שלה נסקה במהירות. היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש. במהלך התואר הפיקה סרטים קצרים רבים ביניהם "רסן", שהשתתף בתחרות הסינפונדסיון בפסטיבל קאן 2012 ו"הומור", שהשתתף בפסטיבל הקולנוע העצמאי ברומא 2014.
בנוסף, ביימה וכתבה שני סרטים קצרים: "אחותי היפה" שהוקרן בפסטיבלים שונים ברחבי העולם, ו"מכתב אהבה למ"מ שלי" עליו מבוססת הסדרה "המפקדת".
מי הבמאי שהכי השפיע עלייך?
"מכיוון שלא באתי מרקע קולנועי היו חסרות לי בלימודים המון שעות של סרטי איכות. החלפתי די הרבה במאים נערצים במהלך הלימודים. גמעתי בשקיקה את גודאר ואת פליני, הייתי פריקית של סרטים רומניים ורוסיים, אבל לאט לאט, ככל שהתרחקתי מהאוניברסיטה, חזרתי והתחברתי לטראש שקודם אולי התביישתי שאהבתי אותו, אבל הפעם ממקום הרבה יותר מורכב ובוגר.
קראו גם:
"היום אני לגמרי נושאת את עיניי לבמאי ויוצרי טלוויזיה עכשוויים כמו סם לוינסון ('אופוריה') או מיקיילה קול שכתבה וביימה את 'להרוס אותך', שמצליחים לייצר טלוויזיה שהיא כמו קולנוע, מורכבת, איכותית אבל גם כיפית ומהנה".
בסיס מהחלומות
על "המפקדת" חתומה פריש יחד עם שותפה ניר ברגר. הם כתבו אותה יחד. את הבימוי כבר עשתה לבדה. עלילת הסדרה מתרחשת בבסיס טירונות נשים נידח ומתארת התמודדות של סגל מפקדות, שבראשן עומדת אלונה סער (או בשמה בסדרה נועה לויתן) המנסה להתמודד עם מחזור גיוס טרי של בנות המגיעות מרקע סוציאלי מורכב. כי מורכב זה תמיד יהיה שם המשחק אצל פריש.
פריש מסכימה לאבחנה. "שירתי במערך מג"ל. זה מערך של הכשרת הטירונים. הייתי מ"כית, מ"מ, סמ"פ מ"פ, ורק אז, אחרי חמש שנים, השתחררתי. לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות את הסדרה הזאת אם לא הייתי מגיעה ממש מתוך העולם הזה. זה נכון גם לגבי ניר".
קאסט השחקניות הראשיות בסדרה הוא גם עניין. רובו לא מוכר מאוד (מיה לנדסמן, נועה אוסטנג'לוב, כרמל בין, עלמה קיני, דור הררי, ליר כץ ועוד). פריש: "זו הייתה בחירה מכוונת. רצינו מאוד לחזק את התחושה של האותנטיות, שהכול ייראה אמין מאוד. ליהוק אנונימי מאפשר לצופה להתחבר באופן מאוד נקי לסיפור המסופר מבלי להתעסק מאיפה הוא מזהה את השחקן או איפה הוא שיחק לפני כן".
באיזה בסיס צולמה הסדרה?
"אז כאן אולי מחכה הפתעה כלשהי כי למעשה, ולצערי הרב, צה"ל לא היה מוכן לשתף איתנו פעולה ולכן נאלצנו להקים את הכל מאפס. לדעתי בהצלחה מרובה אם שאלת את השאלה הזו, לא ככה?".
למה לדעתך הסדרה זוכה לפופולריות כל כך גדולה?
"אני חושבת שהדבר הברור מאליו הוא לייחס את ההצלחה לכך שהסדרה עוסקת בחוויה מאוד שגורה במסלול החיים שלנו - הטירונות. ויש בזה גם מן האמת אני מניחה, טירונות היא שלב שכולנו עברנו וכולנו יכולים לראות את עצמנו בו דרך הסדרה.
"אבל מה שאני יותר מאמינה בו, זה שהחוויה האנושית והנשית היא זו שמחברת אנשים לסדרה. הדמויות בסדרה הן דמויות של נשים עגולות, עם רצונות ושאיפות, מגרעות ומעלות ולא נעים לומר, אבל אלו ייצוגים שמאוד חסרים על המסך שלנו כיום. אני באמת חושבת שאנשים נשארים ואוהבים את הסדרה בגלל הדרמה האנושית שבה, ולא בגלל העטיפה הצה"לית שהיא מתרחשת בתוכה".
פריש מקבלת המון תגובות מאנשים, שהסדרה גרמה להם להיזכר בתקופת הצבא שלהם, ולעשות איתה שלום. שלום עם עצמם של פעם, עם החיילים שהם היו. "גם העבודה שלי על הסדרה הייתה סוג של טיפול עצמי", היא אומרת. "יכולתי דרך הכתיבה להתפייס, לסלוח ואפילו לאהוב את החיילת המורעלת שפעם הייתי".
