יוסי ועירית (שמות בדויים) נשואים כבר עשר שנים והורים לילד בן תשע. בתחילת נישואיהם, הבדיחות על אהדתם לקבוצות כדורגל יריבות חיזקו את הקשר, אך עם הזמן, התחרותיות הפכה לנושא רגיש ומתוח.
יוסי, אוהד מושבע של קבוצה אחת, ועירית, אוהדת שרופה של הקבוצה היריבה, מצאו את עצמם מתווכחים בצורה חריפה יותר ויותר על כל משחק גדול. הפיצוץ הגיע כאשר הבן שלהם החל להביע אהדה גלויה לקבוצה של עירית, מה שגרם ליוסי להרגיש נבגד ולשבור את הכלים.
בעקבות עימות נוסף לאחר משחק מכריע, פנו אליי בני הזוג וטענו שהחליטו להתגרש. אבל מיד הבנתי שלא מדובר כאן בחוסר אהבה אלא בקונפליקט שהפך משמעותי מהצפוי ויצר 'גרורות'. הצעתי לבני הזוג לנסות הליך גישור. בשיחות הגישור הם דיברו לראשונה בצורה רגועה על המתח סביב הנאמנות שלהם, שהפכה לסוגיה עמוקה וחלחלה למקומות נוספים.
כדורגל במגרש, אהבה בבית
במהלך המפגשים הצעתי להם פתרון יצירתי ומעט הומוריסטי: לחתום על "הסכם אוהדים". על פי ההסכם, כל אחד מהם יתחייב לצפות במשחקי קבוצתו רק עם חברים, מחוץ לבית המשפחה. בנוסף, פעם בחודש ילבש כל אחד מהם את צבעי הקבוצה של בן זוגו, ויחד יבחרו משחק ניטרלי לצפייה משותפת כפעילות זוגית.
קראו גם:
ההסכם עבד. ברגע שהשניים הצליחו לצחוק על זה הם התחברו מחדש והודו שהמשבר היה יותר פגיעה באגו מאשר באהדה. מה שנראה בהתחלה כפתרון מגוחך הפך למקור לקרבה. עם הזמן, יוסי ועירית התחילו לחוש את ההקלה במתח. הם גילו מחדש את תחושת החברות והחיבור דרך חוויות משעשעות כמו לבישת חולצות יריבות וצפייה במשחקים ניטרליים.
כשבני הזוג הסכימו להשאיר את הכדורגל ביציעים, האהבה חזרה למגרש הזוגיות. הליך הגישור סייע להם להבין שהמריבות לא היו באמת על קבוצות הכדורגל, אלא על רגשות שנצברו עם הזמן וצמחו למימדים מפלצתיים. ההסכם הצליח להחזיר דברים לפרופורציות ולהשיב את הכבוד ההדדי שנזנח לאורך השנים.
