"כדי לעבור מחיים בשגרה להתמודדות עם מצב לא רגיל אנחנו זקוקים רק לכמה שניות, לא יותר", אומרת מאיה שטיין, פסיכותרפיסטית קלינית, מומחית להתמודדות עם משבר וטראומה.
"הנטייה שלנו להגן על עצמנו היא צורך אבולוציוני כמעט אוטומטי, לכן אנחנו מוכנים למלחמה מיד. אזעקות, יירוטים ואיום על הקיום הפיזי הממשי והנפשי שלנו גורמים לנו לפתוח מיד חמ"ל פנימי ולהכין משאבים, אדרנלין ודריכות גבוהה על מנת לשרוד את מצב המלחמה.
קראו גם:
"למצב הישרדותי אנחנו נכנסים במיידי, אבל המעבר ממלחמה לרגיעה ובחזרה לשגרה מתרחש הרבה יותר לאט. נדרש לנו זמן לרוקן מתוכנו את האנרגיה הגבוהה מלאת המתח והלחץ. כל אחד זקוק לזמן שלו כדי לחזור ממצב הישרדותי-מלחמתי למצב של שגרה ורגיעה.
"יש חשיבות עצומה לעיבוד החוויות שעברנו על מנת להתרוקן בהדרגה מהדריכות, מהמתח הגבוה ומהאנרגיות העוצמתיות שהיו בתוכנו.
אז איך עושים את זה?
"צריך בעיקר לשתף את החוויות שעברנו. לא להטמין אותן במזוודות, לא להחביא, לא להדחיק ולא להכחיש אלא לספר, לפתוח, לדבר ולשתף בכל מה שעבר עלינו - מעובדות אובייקטיביות ועד תחושות ומחשבות אישיות שחווינו במהלך התקופה הקשה.
כשמספרים שוב ושוב זה מסייע לנו לרוקן, להסביר לעצמנו מה עבר עלינו, מה חווינו וממה הכי חששנו. כל ניסיון להקטין, לצמצם או להרחיק את התחושות והרגשות עלול לגרום לתסכול, אכזבה וירידה בתחושת הביטחון והאמון באנשים ובעולם כולו.
את הילדים הקטנים חשוב לחבר בחזרה לבני גילם, ל"משחקים של פעם", שדרכם הם יוכלו לעבד פחד, חשש וחרדה.
למתבגרים חשוב לקרוא מה"חדר האטום" שבו הם נוטים להסתגר יותר בתקופה זו, לבקש מהם עזרה בבית, לדובב, לשתף ולראות כיצד התקופה השפיעה עליהם.
גם אותנו כהורים לא נרצה לשכוח ונחבר את עצמנו שוב למשאבי הכוח שלנו בשגרה - פעילות אירובית, תחביבים, טיולים, חברי נפש ועוד.
חשוב להתחבר לשגרה ולמשימות היומיומיות, בד בבד עם עיבוד החוויות שעברו עלינו בכל גיל. ההתרוקנות מאנרגיות המלחמה תתרחש תוך מתן ביטוי רגשי ומילולי. חשוב לשים לב לסימני מצוקה בכל גיל ולדבר על הדאגה והחשש. כל אלו יאפשרו לחזור אט אט לשגרת טרום המלחמה".
חוזרים למסגרת
לדברי נועה שחר, מדריכת הורים לגיל הרך, התגובות ביום שאחרי יכולות להיות שונות ומגוונות. אז מה ההורים צריכים לעשות כש...
כשהילד רוצה להמשיך לישון בממ"ד:
אם הילדים מבקשים להמשיך לישון בממ"ד או פוחדים ללכת לגן או לבית הספר, תזכירו ותסבירו להם שלעולם לא תעשו משהו שיסכן אותם. כמו שהם סמכו עליכם שצריך להישאר בבית ובמרחב מוגן הם יכולים לסמוך עליכם גם עכשיו שזה בטוח לצאת.
כשכל אחד מהאחים מגיב אחרת:
קבלו בהבנה כל רגש שעולה: במשפחות מסוימות ההורים יכולים להרגיש ש"מה שהיה היה ועכשיו אפשר לעבור מיד לשגרה", אבל לילדים יהיה קשה. במשפחות אחרות המצב יכול להיות הפוך. קחו בחשבון שכל ילד, גם באותה משפחה, יכול להגיב אחרת לחזרה לשגרה, וכל תגובה היא לגיטימית.
כשהילדים לא מצליחים להסתגל שוב למסגרת:
לצערנו אנחנו כבר מורגלים להסתגלות שוב ושוב, אז רק תזכורת: תנו להם את הזמן. תעשו לילדי הגן הכנה לקראת הפרידה בבוקר ומה צפוי לקרות ("ניתן שתי נשיקות וחיבוק ואני אלך, נפגש שוב אחרי שתאכל ותשחק בצהרון"). הזכירו להם את הפעמים הקודמות שבהן היה להם קשה, אבל הם הצליחו.
כששעות השינה השתבשו:
נצלו את השהות בבית לפעילויות רגועות והחזירו לאט לאט את שעות השינה למסלול, כל יום עוד קצת. היו סבלניים וזכרו שגם התקופה הזאת תעבור. עם זאת, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית אם אתם מרגישים שיש בכך צורך.
