בעידן שבו כמעט לכל ילד יש סמארטפון, וכשהבית כולו מרושת באינספור מסכים, לילדים קשה להתנתק ולהיגמל מהם.
לעיתים הצורך משתלט עליהם עד כדי פגיעה בבריאותם, בחייהם החברתיים וביכולת לפתח קשרים בינאישיים.
הורים רבים, שנכנעו לצו השעה בימי הקורונה, מודאגים ממה שהפך להתמכרות של ממש.
אז איך מתחילים להרחיק את הילדים ממסכים ולצקת אל תוך סדר יומם תכנים נוספים?
קראו גם:
לדבריה, יש חמישה דברים שההורים יכולים לעשות בתור התחלה:
תנו דוגמא אישית
"יש קשר מאוד חזק בין התמכרות ההורה למסכים לבין ההתמכרות של הילד. הילד לוקח מההורה דוגמא אישית כי הורה הוא המודל לחיקוי. הורה מכור משפיע על הרצון של הילד להיות מול המסכים.
"אם אחד ההורים מכור למסכים והוא לא רוצה שזה ישפיע על הילד שלו, עדיף שייקח בעצמו סדנת גמילה ממסכים.
ממה מתחילים? מ"זמן מת": שלוש דקות שבהן פשוט לא עושים כלום. לא משחקים עם הנייד, לא מעבירים תחנות בטלוויזיה, רק מאפשרים לעצמם זמן איכות עם עצמכם".
הפנתר הוורוד עדיף על הפאוור ריינג'רס
"ככל שהתוכן המשודר על המסך יותר מהיר, צבעוני וחדשני, כך המוח מופעל בצורה אקטיבית יותר, ומשחרר דופמין (הורמון ההנאה) היוצר התמכרות - קושי להתנתק מהמסך.
אז אם אתם צריכים לצאת עם הילדים לאירוע בעוד עשר דקות, תנו להם לצפות בתכנית רכה יותר, למשל בפנתר הוורוד ולא בפאוור ריינג'רס. כך יהיה לילד קל יותר להתנתק מהמסך".
רחוק מהעין רחוק מהלב
"אם הילד רואה את הטלוויזיה פתוחה מולו ברגע שהוא מתעורר או את הטלפון מונח על השולחן או על המיטה - יהיה להורים מאוד קשה לנתק את הילד מהטכנולוגיה.
לכן מומלץ "להסתיר" את הטכנולוגיה ולכל הפחות לוודא שהילד לא יראה את המכשירים מולו ברגע שהוא חוזר מבית הספר או קם מהשינה. כך יש יותר סבירות שהוא ימשיך לפעילות לא 'מסכית'".
חברים
"ילדים מעדיפים חברים טובים על פני מסכים. לכן מומלץ לקבוע מראש כמה שיותר מפגשים עם חברים ולעודד את הילד להיפגש עם חברים. לפעמים אפילו כדאי לסייע לו בהתנהלות החברתית. זה נכון גם לגבי מפגש קבוצתי וגם לגבי מפגש אישי (שני חברים או יותר).
"כשהילדים נפגשים מומלץ להשגיח (לפי הגיל) שהבילוי לא יהיה ישיבה מול המסכים. במידה ונוצר מצב שהם בכל זאת מול המסכים, עדיף שיהיו ביחד באותו מסך במקום שכל ילד יבלה במסך שלו.
"זה לא מספיק לומר לילד "צא לשחק" או "בגילך אני הייתי כל הזמן ברחוב". מדובר בדור שונה, ולילד קשה יותר ליהנות ממה שנראה להורים כפשטות נהדרת.
עניין של הרגל
המסכים הם הרגל מאוד סבוך. כשהילד נכנס הביתה יהיה לו הרגל אוטומטי: לגשת למסך. או לא.
אם ההרגל שפיתח לעצמו הוא לגשת מיד למסך - ניתן למנוע זאת באמצעות פעילות דחיינית, למשל: ללכת לחברים, לפארק או לפעילות משפחתית – וכל זאת מבלי לעבור בבית. מדובר בשבירת הרגל, כמו מעשנים ששוברים את הרגל העישון.
יעל מן שחר, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בייעוץ ארגוני, פיתחה טכניקות בתחום הקשב העוזרות להתקדם בחיים האישיים והמקצועיים בעולם של צפצופים והתמכרות למסכים.
לאחרונה פיתחה ומנחה סדנה דיגיטלית לשימוש נכון במסכים ושליטה בטכנולוגיה עם חברת הגמילה ״אלן קאר״. שלושת הפרקים הראשונים – חינמיים.
