"יש לי את המקצוע הכי טוב בעולם," אומרת ד"ר פיש בחיוך, "זאת זכות להשפיע על ילדים ועל המשפחות שלהם. בכל מפגש במרפאה אני מרגישה את זה." השנה האחרונה הביאה עמה אתגרים בלתי צפויים בעקבות אירועי 7 באוקטובר וגם המפגשים היום-יומיים במרפאה בגלל נזלת ושיעול הפכו למורכבים יותר, בעיקר ריגשית עבור הילדים ולא פעם גם עבור ההורים. "כל אחד הרגיש שהוא צריך לתת ולתרום מה שהוא יכול לאירוע הזה," מסבירה ד"ר פיש. "אני מרגישה שאנחנו הרופאים נהיינו יותר מכילים, סבלניים, אמפתיים. אנחנו יודעים שמאחורי כל אחד יש סיפור, כל אחד סוחב איתו תיק חדש שצריך ללמוד להתמודד איתו".
באמצע הג'ונגל: סיפורי שורדי הנובה
לפני מספר חודשים היא ראתה מודעה על משלחת ייחודית שיוצאת לטנזניה שבאפריקה מטעם רשת מרכזי הצעירים וכוללת שמונה שורדי פסטיבל הנובה. "כשראיתי את המודעה שמחפשים רופאה שתצטרף ותלווה את שורדי ושורדות נובה, היה לי ברור שאני נוסעת לשם," היא משחזרת. חברי המשלחת, שנפגשו בפעם הראשונה בשדה התעופה, הפכו במהרה לבלתי נפרדים. "אחרי יום אחד כבר הפכנו למשפחה, יחד חווינו חוויה שרק מי שהיה שם יכול להבין אותה".
"עבור שורדי הנובה, המסע היה חלק מתהליך ההחלמה שלהם. טראומות מורכבות כפי שהם חוו כמובן מצריכות טיפול. ההתמודדות מאוד קשה בשגרת היום-יום," מסבירה ד"ר פיש. "יש משהו אחר בנסיעה למקום מרוחק כדי להתחיל ולהתמודד עם הקשיים שהם חוו. מקום הזה פתח את כולנו. ישבנו באמצע ג'ונגל ושמענו את החבר'ה הצעירים המדהימים האלו מספרים את סיפור הבריחה שלהם. קיבלתי פרופורציות שלא קיבלתי באף מקום אחר".
אין להם כלום אבל יש להם הכל
"לפני שיצאתי למשלחת היו בי חששות, בין היתר בנוגע לתקשורת עם הילדים האפריקאים. הם ילדים יתומים מאמא ואבא, חלקם עברו חוויות מאוד לא נעימות לפני שהגיעו לבית היתומים. האמון שלהם באנשים נפגע לא מעט. חששתי שיהיה להם קשה להיפתח אלי, שאני לא אצליח להגיע אליהם. הנחתי שיהיה להם קשה להתמסר.
כשהגעתי לשם, בשנייה הראשונה החששות נעלמו לגמרי. גיליתי שאני יכולה לתקשר עם ילדים בכל הגילאים בלי שום בעיה, גם מבלי להבין את השפה. זה נתן לי הרבה כוח וביטחון בהבנה שכדי להגיע לילד לא צריך יותר ממבט עיניים וחיוך אמיתי.
בבית היתומים בטנזניה, המשלחת פגשה מציאות לא פשוטה ונחשפה לחיים בעוני קיצוני. "אין להם כלום אבל יש להם הכל," מתארת ד"ר פיש. "אין להם חשמל או מים זורמים - אבל הם הילדים הכי מאושרים ושמחים שפגשתי".
על אף שהגיעה כרופאה מלווה למקרה חירום, ד"ר פיש מצאה את עצמה מקימה מרפאה מאולתרת. "זה לא היה מתוכנן אבל הצלחנו להקים בבית היתומים מרפאה של ממש עם ציוד רפואי שהבאתי מהארץ. לימדתי את המדריכות של הילדים עזרה ראשונה בסיסית והסברתי איך ומתי להשתמש בתרופות. המתנדבים שהיו איתי ציירו שם ציורי קיר מדהימים ושיפצו את המקום. מחדר חשוך וריק הקמנו מרפאה קטנה, אמנם די דלת אמצעים, אבל עשינו את זה". מספרת בהתרגשות.
אבחנה מצילת חיים בלב אפריקה
רגע מכונן נוסף היה כשזיהתה ד"ר פיש שני אחים עם מראה המתאים לתסמונת נדירה. "המראה החיצוני התאים לתסמונת רפואית מסוימת, וכשבדקתי אותם גיליתי גם עיכוב התפתחותי משמעותי ועוד ממצאים המתאימים לתסמונת. "המורה שלהם אמרה שהיא לא שמעה מעולם על התסמונת וכי הם לא נבדקו מעולם. היא סיפרה להם כי הם בני 13 ואני ראיתי ילדים שנראו כמו שני ילדים בבני 5". בזכות התעקשותה ויחד עם עזרת המשלחת, הילדים נלקחו לבית חולים פרטי שם עברו בדיקות שיכולות לשנות את חייהם".
הצעירות במשלחת לקחו על עצמן משימה שנועדה לסייע לבנות המתבגרות והצעירות "שוחחנו עם הנערות המתבגרות בבית היתומים על העצמה נשית, חלומות לעתיד, חשיבות של היגיינה אישית והכנה לחייהן כנשים בוגרות".
הקבוצה, שחזרה לפני כחודש לארץ, ממשיכה לשמור על קשר הדוק, הם נפגשים באופן רציף מאז שובם לישראל ומתכננים ריטריט משותף. "אנחנו כמו חברים מהצבא," היא אומרת, "קשר שאי אפשר להסביר".
איך המסע השפיע על העבודה שלך במרפאה?
"זה פוגש אותי בשגרת היום יום שלי במרפאה. רפואת ילדים זה הרבה יותר מלאבחן מחלות ולתת תרופות. זה ליצור אמון ביני לבין הילד, לתת לו הרגשה שאני רואה אותו, שיש לו מקום. לגרום לו לסמוך עלי ולדעת שאני רוצה בטובתו".
__________________
המספרים שמדברים בעד עצמם
72% מהעובדות והעובדים במרפאות הקהילה ובבתי חולים של כללית הן נשים.
70% מכלל המנהלים והמנהלות הן נשים.
45% מהרופאים והרופאות בכללית הן נשים ו-85% מהצוות הסיעודי.
42% מהמרפאות בקהילה מנוהלות על ידי נשים.
למעלה מ-7,000 מהעובדות הן בעלות תואר שני שלישי ותארים מתקדמים נוספים.
הגיל המומצע של עובדות כללית הוא 43
השם הנפוץ ביניהן הוא מיכל.
בשיתוף כללית
