צוחק מי שצוחק אחרון. הסיפור של רועי חיגשי, המוכר למיליוני ילדים והורים בישראל כ"רועיקי מצחיקי", הוא לא עוד סיפור על הצלחה מהירה. זהו מסע מרתק של אדם שהתמודד עם קשיים, ספקות ודלתות שנסגרו, עד שהחליט להמציא לעצמו את הדרך, ולהפוך למאמן הלאומי של ילדי ישראל, בגוף ובנפש. בגיל 46 (או-טו-טו 47), רועי מביט לאחור על הדרך המפותלת שהביאה אותו אל במת ההצגות הגדולה, ומאמין שכל קושי הוא הזדמנות להפוך לאנשים חזקים יותר.
אולי יעניין אתכם:
הילדות: "חשבתי שאני כישלון"
במהלך לימודיו בבית הספר, רועי חיגשי היה תלמיד חלש מאוד. בכיתה י' הוא קיבל 10 ציונים שליליים מתוך 12 מקצועות. רק בלשון ובחינוך גופני הוא הצליח. "חשבתי שאני כישלון, שאיכזבתי את הוריי", הוא מספר בראיון חושפני, "בדיעבד, הבנתי שהלימודים פשוט לא עניינו אותי". כילד הוא היה נער שובב שחיפש תשומת לב, ואת הצורך להצחיק הוא גילה כבר מגיל צעיר, וזכה לכינוי "הבדחן של החבר'ה". בעת שירותו הצבאי בחיל האוויר שימש כטכנאי קשר וניווט במשך חמש שנים, ומספר שזיהו אצלו את ההומור, ולכן גויס מספר פעמים לפרויקטים בידוריים, מה שבסופו של דבר חשף אותו לתחום.
עם סיום תקופת הקבע בצה"ל, רועי עבד בצוות בידור באילת ובהמשך לימד קפוארה במשך 20 שנה. הוא פנה ללימודים באקדמיה, וכאן החלה התפנית המדהימה בחייו. בניגוד לכישלונות בתיכון, הוא גילה את עצמו מחדש: "כשנרשמתי לתואר הראשון, אחרי שנה כבר קידמו אותי לתוכנית מצטיינים וקיצרו לי את התואר בשנה", הוא משתף בהתלהבות. הוא מצא את עצמו מצטיין גם במתמטיקה ובסטטיסטיקה, מקצועות שלא היה מאמין שהיה אפילו מקבל ציון עובר, ומה שהעניק לו "דרייב אדיר" היה כאשר סטודנטים אחרים ביקשו את עזרתו. הוא הבין ש"אם אני עוזר לאחרים, אני גם מחזק את עצמי", וכך החל לפתח שיטות יצירתיות כדי לזכור חומרים למבחנים, מה שעזר לו רבות.
הבמה הראשונה: "אני קומיקאי בנשמה"
לצד האתגרים בלימודים, רועי חיגשי שאב השראה מהוריו: "את המוטיבציה להצלחה שאבתי משניהם", הוא מספר. "מצד אחד רציתי לגרום לאמי להתגאות בי, ומצד אחר ניסיתי להוכיח לאבי שאני הרבה יותר מוצלח ממה שחשב באותה תקופה".
אמו נפטרה מסרטן בגיל צעיר, והייתה עבורו "היהלום" ואור השמחה בחייו. לעומתה, אביו היה "טיפוס נרגן וקשה, שתמיד איתגר אותי. גם כשהצלחתי, זה אף פעם לא היה מספיק". המוטיבציה הכפולה הזו, של רצון לגרום גאווה ורצון להוכיח, הפכה לדלק המניע שלו לכוון תמיד הכי גבוה שאפשר.
הרעיון לדמות "רועיקי מצחיקי" נולד במקרה לחלוטין. בגיל 34, במהלך חוג אתלטיקה שהעביר, העוזרת שלו קראה לו "רועיקי מצחיקי". הילדים שלימד התגלגלו מצחוק מהכינוי, ורועי הרגיש "שנולד שם משהו גדול... זה התחיל בגדר בדיחה פנימית, אך עם הזמן הבנתי שהכינוי הזה הוא למעשה דמות שמשלבת את כל מה שאני אוהב לעשות: להצחיק, לרקוד, ללמד ולחנך". הוא מספר כי "רועיקי מצחיקי" הפך לכלי דרכו הוא מצליח להעביר לילדים מסרים חשובים על תנועה, בריאות והתמודדות, והכל דרך שירים, הומור וחוויה.
"הייחוד שלי הוא השילוב", הוא מספר, "מצד אחד אני מגיע עם רקע מקצועי: תואר ראשון ושני, שנים של הוראה, פיתוח תוכניות חינוכיות למשרד הבריאות. מצד אחר אני קומיקאי בנשמה". הוא עשה מחקר וראה שאין אף אמן ילדים בישראל שמשלב בתכנים שלו בריאות ופעילות גופנית. הוא זיהה את הצורך והחליט לקחת את המשימה על עצמו: "השפה שלי היא שפה של משחק, הומור ושיר, אבל מאחוריה עומד חזון ברור: לגרום לדור שלם לגדול בריא יותר, לאכול בריא יותר, לעשות ספורט ולהתאמן, וכך בעצם גם להיות שמח יותר".
ההומור, הוא מסביר, הוא כלי רב עוצמה. "הומור פותח את הדלת ללב הילדים", עת חקר את הנושא לעומק בעבודת המאסטר שלו, שנקראה: "הומור ככלי להגברת מוטיבציה בקרב ילדים". ההוכחה לכך מגיעה גם מהשטח: "אני מקבל פידבקים מהורים לילדים עם צרכים מיוחדים שסיפרו לי שההומור והשירים הצליחו לחבר את הילד שלהם לפעילות גופנית בפעם הראשונה, וזה מרגש אותי עד דמעות".
רועי מתגורר בשכונת קרית שרת בחולון עם שלושת ילדיו (הראל בן 15, דנה בת 12 ואליה בת 10), ומספר שהם הקורבנות כאשר הוא בודק את איכות החומרים החדשים וההומור: "ניסיתי לא מעט חומרים עליהם, וזה היה מאתגר במיוחד, כי תמיד הייתי חייב לחדש. ועדיין, חלק מהתכנים שלי בהחלט נולדו מתוך הרצון 'להדליק' אותם".
אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורו התרחש בתקופת הקורונה, כשהופיע מול מצלמה ללא קהל. למחרת, הוא קיבל מאות סרטונים של ילדים רוקדים בסלון. זה גרם לו להבין שהמסר שלו עובר גם מרחוק, גם אם אין קשר פיזי. מקרה נוסף שריגש אותו היה של ילדה בת ארבע, שמתמודדת עם מחלה קשה, והתאמנה איתו מול המסך בעודה מחוברת לצינורות בבית החולים: "כל כך התרגשתי שהגעתי לבית החולים, וביקרתי את הילדה ונתתי לה חיבוק".
המשימה: ילדים בריאים
מעבר להצלחה המקצועית, חלומו הגדול של רועי הוא להשפיע על בריאות הציבור: "המטרה הכי חשובה מבחינתי - לראות את אחוזי ההשמנה אצל ילדים יורדים, ובשורה תחתונה את מדדי הבריאות עולים בקרב ילדים וילדות ולדעת שהיה לי חלק קטן בשינוי הזה". הוא מאמין שהמאבק בהשמנת ילדים הוא לא רק עניין אישי של כל משפחה, אלא "אחריות לאומית".
הוא קורא למערכת החינוך להשקיע יותר בתכניות חינוך לבריאות כבר מגיל הגן, להכשיר מורים, ולתת כלים אמיתיים לבתי הספר. "כמו שיש שיעורי אזרחות ובטיחות בדרכים, כך צריך להיות חינוך קבוע לבריאות ותנועה", ובזמנו הפנוי אף פיתח מספר יוזמות בנושא, כמו אתר האימונים "אימון רועיקי" ומשחק הקלפים "צלחת מנצחת".
המסר שלו להורים פשוט וברור: "תהיו דוגמה, תהפכו תנועה לחוויה משפחתית. במקום להילחם במסכים – השתמשו בהם לטובה. תנצלו אותם, ותכניסו לשגרה רגעי תנועה, כמו ריקוד משותף או אתגר משפחתי קטן". הוא בעצמו מתאמן ועושה ספורט מדי יום, ומשתדל להשקיע יותר באימוני חיזוק בסופי שבוע.
המסע של רועי חיגשי, מהילד החלש שחשב שהוא כישלון ועד כוכב ילדים שמעורר השראה, הוא הוכחה חיה לכוחה של האמונה העצמית.
אם היית יכול להגיד משהו לרועי הילד מה היית אומר לו?
"תמשיך בכל הכוח! אל תפחד מהכישלונות. גם אם המורים או האנשים הכי קרובים אליך אומרים שאתה לא מסוגל - תאמין בעצמך. יום אחד תעמוד מול אלפי ילדים ותגרום להם לרקוד, לצחוק ולהאמין בעצמם".
ההצגה החדשה: "כל אחד יכול"
בימים אלו, עולה על הבמה ההצגה החדשה של רועיקי מצחיקי, "הקושי תמיד קיים", המבוססת על האמונה הבלתי מעורערת שלו בחשיבות ההתמודדות עם אתגרים. העלילה מספרת על חן הסוכן, מאמן נבחרת חיות, שמתכונן לאולימפיאדת החיות השנתית המתקיימת השנה בישראל. רגע לפני התחרות הכול משתבש - סניקי הנחש מודיע על התפתחות מפתיעה, וחן פונה ל־ Chat GPT שממליץ לו לקרוא לעזרתו של רועיקי. רועיקי מצטרף ומוביל את החיות למסע שבו הן לומדות שהקושי תמיד קיים, אבל הבחירה היא שלנו: להתמודד ולהתחזק, או לוותר ולהתמוטט.
בהצגה, הוא מציג דמויות של חיות שמתמודדות עם אתגרים שונים: פיל שמרגיש גדול מדי, תמנון שלא מוצא את המינון הנכון ותרנגול שמתקשה להתארגן. יחד, הם לומדים שכל אחד יכול למצוא את הכוח שבו. ההצגה, בבימויו של עידן עמית, נועדה להטמיע בילדים ובמשפחותיהם אהבה לפעילות גופנית, אורח חיים בריא וחשיבה חיובית.
לאחרונה נודע לו כי גם הגשים חלום שלו, ויצטרף לראשונה להפקת הענק של חנוכה 2025: "מותק".
