הסביבון שקיבלה אלקה אברמוביץ מאביה, בשלהי מלחמת העולם השנייה, היווה עבורה, כמו גם עבור אביה ואחיה, סמל לנס חנוכה על אדמת אוקראינה, בדרך להישרדות למרות אימת השואה, במהלכה איבדה עשרות מבני משפחתה.
קראו גם >>>
אלקה (88) תושבת חולון, נולדה בשנת 1932 ברומניה. כשמלאו לה תשע שנים נשלחה משפחתה למחנה ריכוז באוקראינה ואחרי שנה בלבד אמה נפטרה. "בעיר שלי, נובוסליצה, חיו 10,000 יהודים ורק 500 שרדו", היא משחזרת, "אלפים מתו מרעב ומחלות. כשהגטו נפתח היו בו 480 אנשים ואחרי שנה נותרנו רק 70. אבי שמעון ריינס מאוד שמר עלי ועל אחותי ואחי הגדולים, הוא היה איש של אמונה ונצר למשפחת הרבנים ריינס. הוא היה מאוד מיוחד, ולמרות שלא יכולנו לחגוג הוא תמיד הקפיד לכתוב את תאריכי החגים ולציין אותם".
בשלב מסוים קיבלה המשפחה הזדמנות פז והאב ניצל אותה לשיפור מצבם. "גייסו הרבה תושבים לצבא והיה חסר כוח אדם לקצור את השדות אז נתנו ליהודים הזדמנות לעבוד מחוץ לגטו עבור מזון. באחד מימי העבודה אבא הבין שהמלחמה לקראת סיום והציע לאחד התושבים שהיתה לו חווה, שישכור את שירותיו עבור טיפול בסוסים, אבא היה רצען, אדם שמטפל ברגלי הסוסים, ומאחר שזה היה מקצוע מבוקש אישרו לו החיילים לצאת מהגטו ולגור בחווה של אותו אדם".
אלקה כבר הייתה בת 11 אבל היא ואחיה היו במצב גרוע, ואביה סחב את השניים על גבו לביתו של האיש.
"זה היה בשנת 1943, וכשחנוכה הגיע אבא הצליח להשיג רצועה וענף קטן וחרט עליהם נ.ג.ה.פ, שזה אומר נס גדול היה פה. בהתחלה הופתענו, כי הרי בחו"ל נהגו לכתוב נ.ג.ה.ש, 'נס גדול היה שם'. אבל אבא אמר שהנס קורה לנו עכשיו, שיש לנו סביבון ואנחנו מציינים את חג החנוכה".
כיצד הגעתם לישראל?
"לאמא היתה אחות בארצות הברית ששלחה לנו מסמכים כדי שנבוא אליה, אבל אני רציתי להישאר עם משפחתי ואבא רצה לעלות לישראל. היום אני מאוד שמחה על ההחלטה שלו".
לאלקה יש היום שלושה ילדים, עשרה נכדים, עשרה נינים ועוד אחד בדרך. "זה הרכוש הכי גדול שאדם יכול להחזיק ברשותו ואני זכיתי בו".
כל העדכונים - מיינט בת ים
