לפני כחצי שנה, ימים ספורים לפני שמרפאת "קשת" לשינוי מגדרי נפתחה בבית חולים וולפסון, התכנס הצוות והעלה תהייה בסיסית: האם במדינת ישראל הקטנה יש בכלל צורך במרפאה כזאת?
התשובה הגיעה מאליה: תוך ימים ספורים הצטרפו למרפאה עשרות שמות של מטופלים שביקשו להגיע למרפאה החדשה. מי שקידמה את פניהם היא מאיה עוראבי־עזרא (28) מחולון, האחות האחראית, שקיבלה אותם בחיבוק של הזדהות והצליחה להבין אותם הכי טוב. בעיקר משום שהיא חברה בקהילה הטרנסג'נדרית, וכבר עברה בעצמה את התהליך.
חיבוק ששובר את הקרח
עוראבי־עזרא שוברת בערך כל סטיגמה אפשרית. היא ערבייה מוסלמית, נשואה מזה שנתיים לגבר יהודי, אחות במקצועה מזה חמש שנים, בעלת תואר ראשון בסיעוד, סטודנטית לתואר שני במינהל מערכות בריאות ובקרוב תתחיל קורס מתקדם בטיפול נמרץ.
קראו גם:
"יצאתי מהארון מול המשפחה לפני ארבע שנים והם לא קיבלו את זה", היא מספרת. "זה לא היה פשוט אבל היה לי יותר קל בגלל האישיות שלי ובגלל הביטחון הכלכלי והתעסוקתי שהיה לי. טרנסים רבים נותרים ללא כל תמיכה, לכן חלקם מגיעים לזנות, סמים ואלכוהול. בגלל זה חשוב לי לתת השראה לאחרים, להראות שאפשר אחרת.
"הורים צריכים לפקוח עיניים ולהבין שהילד שלהם נשאר אותו אדם, את מי שאתה אף אחד לא יכול לשנות. אני אותה מאיה, ההבדל היחיד הוא שמה שהיה מוסתר לכולם כבר לא מכוסה".
3 צפייה בגלריה
עוראבי־עזרא, השבוע במרפאה. "כל עוד אני לא נכנסת למיטה שלכם, מה אכפת לכם מה הנטייה שלי?"
(צילום: יובל חן)
לפני ארבע שנים היא החלה בתהליך להתאמה מגדרית. הודות לתפקידה בוועדה להתאמה מגדרית במשרד הבריאות היא התמודדה עם זמני המתנה קצרים יחסית, אבל היא יודעת שזה לא המצב אצל שאר האנשים.
"המרפאה שלנו קמה מתוך רצון לסייע לקהילה הטרנסג'נדרית, לקצר תורים ולהציל חיים", אומרת עוראבי־עזרא. "אדם שיוצא מהארון מאבד הכל, ואם הוא לא מתחיל את התהליך באופן מיידי, זה ממש כמו גזר דין מוות עבורו. במציאות שלנו אנשים ממתינים לפחות שנה לטיפול הורמונלי.
"אני התחלתי בטיפול רק אחרי חצי שנה, אבל קיבלתי תור לניתוח תחתון יחסית במהירות. יש אנשים שממתינים חמש שנים. זה מצב שבו הם כבר הגיעו להחלטה, הקריבו הכל ולרוב גם איבדו הכל, ועדיין לא קיבלו את מה שהם זקוקים לו: גוף שתואם למגדר שלהם".
כיצד המטופלים מגיבים אלייך?
"אני חושבת שזה מחזק אותם. כשמטופל מגיע לפגישה ראשונה אני קודם כל מעניקה לו חיבוק של הזדהות, חמלה והבנה וכבר הקרח נשבר. הם יודעים שכל מה שאני אומרת זה נטו לטובתם, כי אני עברתי את זה. אני חושבת שהזהות שלי במרפאה שונה מכל אחות אחרת מהשורה, כי אני מדברת בגובה העיניים, מהבטן.
"אני יודעת מה המשמעות של כל מילה וטיפול. יש מטופלים רבים ממזרח ירושלים וחלקם כלל לא מדברים עברית. אני מגשרת על פערי השפה ועוזרת להם להבין את התהליך. הם רואים אותי ואני באמת הצלחתי נגד כל הסיכויים. אחרי כל מה שעברתי יכולתי ליפול למקומות אפלים, לסמים, לזנות ולחיים ללא ערכים.
"אבל הייתי חזקה, המשכתי, למדתי, התחתנתי ואני מתקדמת בקריירה ובאקדמיה. אני מנהלת מרפאה ומצליחה להגשים את עצמי. אני יודעת ששברתי הרבה סטיגמות, ועם כל הצניעות, אני מורידה בפני עצמי את הכובע".
נשמע אידיאלי, האם את באמת חיה בעולם נטול טרנספובים?
"פיתחתי עור של פיל, היום שום דבר לא מזיז לי. אני לא בקשר עם המשפחה שלי ועם המשפחה של בעלי, זה בעיקר 'שלום שלום'. אני מצטערת עבור אנשים חלשים יותר שנאלצים להתמודד עם זה. אנשים צריכים להניח את הדעות הקדומות בצד, להניח את ההטפות הדתיות בחוץ ולראות את הבן אדם שממול.
"כל עוד אני לא נכנסת למיטה שלכם, מה אכפת לכם מה הנטייה שלי? לאורך השנים אני מעניקה לאנשים טיפול רפואי וסיעודי מכובד, אין שום סיבה שהם לא יתנו לי את אותו היחס. אנשים חוששים מהשפעה אבל אף אחד לא יכול להפוך אדם אחר לטרנסג'נדר, זה משהו שנולדים איתו ושום השפעה לא תשנה את זה.
"אני מעבירה הרצאות, מגשימה את עצמי ומאושרת. החלום האחרון שלי ושל בעלי זה ילד. כרגע המכשול הוא בעיקר כסף, אבל אני חולמת להיות אמא".
להיצמד לטבע, בלי סיליקון
אור חן אליזארוב (24) עברה ניתוח להתאמה מגדרית של החזה בחודש פברואר. בניגוד לניתוחים דומים, הפעם הדרישה היתה להיצמד לטבע.
"מאוד חשוב לי להיראות אישה טבעית, הייתי האישה הראשונה בעולם שעברה ניתוח לשיוף הגרוגרת ללא צלקת", היא מספרת. "לא רציתי סיליקון כי זה תמיד נראה לא טבעי ואני לא אוהבת דברים מוחצנים. השאיפה היתה למשוך שומן מהגוף אבל לא הצלחתי לעלות במשקל. מאוד חששתי, אבל הם עשו עבודה מדהימה. הרעיון של מרפאה שמיועדת נטו לזה, נותן הרבה ביטחון".
כמו מרבית המטופלים, גם אליזארוב התמודדה בחייה עם לא מעט סטיגמות ואתגרים. היא בת לאם חד־הורית קווקאזית ומגיעה ממשפחה שמרנית. היא יצאה מהארון בנוכחות צוות שלם מהוסטל "אבני דרך", מחשש שאמה תנדה אותה, אך בסופו של דבר השתיים מצאו את דרך המלך. לפני כשנה וחצי הותקפה על ידי מספר נערים שראו אותה באוטובוס, עקבו אחריה, פצעו אותה עם אולרים והיכו אותה בחוזקה.
"אני עוסקת בחינוך, מרצה לחיילים ובני נוער ומקרים כאלו מראים כמה חשוב להנחיל לדור הצעיר ערכים אחרים", היא אומרת. "הם אלו שיחנכו את הדור הבא וחשוב לי שהם יגדלו על מסרים של קבלת האחר".
יש להניח שהמסרים שאליזארוב מנחילה יסייעו לשאר מטופלי המרפאה בניסיונם להיטמע בחברה, אך כמאמר הקלישאה, "השינוי מתחיל מבפנים". לכן במרפאת "קשת" מתחילים את התהליך קודם כל עם המטופלים עצמם.
"יש לנו למעלה מ־50 מטופלים ובגלל אופי המרפאה אין תרחיש של מטופל שמסיים את התהליך", מסבירה ד"ר דפנה שוחט, מומחית ברפואה פנימית ובאנדוקרינולוגיה (חקר ההורמונים).
"הצורך במרפאה עלה קודם כל מהקהילה. מטופלים טרנסג'נדרים סיפרו שאין תורים ושהם זקוקים למעטפת שלמה של טיפול. למרות שהרפואה מאוד מתפתחת, עדיין כל רופא מתמחה בתחומו וברגע שיש אבחנה קצת שונה, לא כל רופא יודע להתמודד איתה. מטופל שמבקש לשנות את הזהות המגדרית שלו מתמודד עם מגוון קשיים במגוון תחומים. אם אנחנו יכולים להקל עליו לפחות בפן הרפואי, אנחנו רוצים לסייע לו להרגיש כמה שיותר בנוח בגוף שלו".
מי מגיע למרפאה שלכם?
"תשכחו מקלישאות, יש כאן אנשים מכל קשת האוכלוסייה, טרנסג'נדרים צעירים שנפלו לזנות ואנשים בעלי משפחות ומשרות מכובדות במשק. יש כאן יותר חרדים מאשר בכל מרפאה אחרת שראיתי וגם לא מעט אנשים שטרם יצאו מהארון אבל לא מסוגלים להסתכל במראה. חלקם מגיעים במצוקה אמיתית, אלו אנשים שמפחדים מהיום שיזרקו אותם מהבית או מהחברה שבה הם חיים.
"חלקם מגיעים עם מלווים שמנסים לתמוך, גם אם זה מורכב עבורם. כשמגיעים הורים הם בדרך כלל שואלים המון שאלות על קביעות ההליכים ועל הנזקים העלולים להיגרם. הרבה פעמים הם לא מצליחים לפנות לילד שלהם בלשון המגדר שלו, כי פשוט קשה להם להפנים שהילד שלהם הופך למשהו אחר".
הרופאות שהביאו את תחום השינוי המגדרי לארץ באיכילוב הן פרופ' יונה גרינמן וד"ר איריס יעיש. התהליך מתחיל בשלב הראשון, ההורמונים, שנמשך לפחות שנה.
"הורמונים זה תהליך הדרגתי וכך גם השינוי, יותר איטי וכמובן הפיך, אם כי מעולם לא פגשתי טרנסג'נדר שהתחרט", אומרת ד"ר שוחט, "אבל עדיין חשוב לנו לראות איך הם מגיבים לזהות החדשה שלהם ולעבור איתם תהליך מפוקח ורגיש. במקביל אנחנו מסייעים להם עם בעיות רפואיות שצצות, לדוגמה, טיפול גינקולוגי בגברים טרנסג'נדרים זה דבר שלא ניתן לקבל במרפאה רגילה.
"כאן אנחנו מכירים את הסוגיות - שימור פוריות, יובש בנרתיק, התאמת אמצעי מניעה וכו'. רק אחרי שנה מתחילים לבחון אופציות של ניתוח עליון, שמתבצע על ידי הפלסטיקאי, ד"ר יעקב פרנד. זה אומר התאמת החזה למגדר (הסרת חזה או הגדלת חזה), אם כי הרבה פעמים ההורמונים עושים עבודה מצוינת ואין בכלל צורך בשתלים. יש גם ניתוחים לשינוי הפנים ולעידון התווים, שנעשים על ידי מומחה פה ולסת, ד"ר יניב דגן. בארץ אין ניתוח להפיכת פנים לגבריות יותר, אלא משתמשים בהליכים אחרים כמו שתלים קטנים".
השורה התחתונה
כששואלים את ד"ר שוחט מתי עוברים המטופלים את הניתוח הסופי, היא משיבה בהומור: "את מדברת על השורה התחתונה?".
מתברר שמדובר בשאלה שכיחה במיוחד. "זה תמיד מה שמעניין את כולם", היא אומרת, "אבל תתפלאי לשמוע: טרנסג'נדרים רבים כלל לא מעוניינים לעבור את הניתוח, אלו אנחנו שאובססיביים למגדר, לא הם. חלקם לא מבצעים את השינוי כי איבר המין שלהם תואם את הנטייה המינית שלהם וחלקם כי זה מה שגורם להם להרגיש בנוח.
"להתעסק בשינוי איבר המין זה הגדרות שלנו, לטרנסג'נדרים הרבה פעמים יש צורך לא להגדיר את עצמם. הרי כשאתה קובע אם אתה גבר או אישה אתה מקבל על עצמך מכלול שלם של הגדרות שהחברה כופה עליך - מה ללבוש, כיצד להתנהג ובמה לעבוד. רבים מהם פשוט מסרבים להיכנס לתבניות האלו.
"יש לי מטופל חרדי שסיפר שבחברה החרדית ההפרדה אפילו יותר משמעותית, כי כילדה הוא נחשב לטום בוי. בעולם הלא חרדי זה נתפס כילדה שמשחקת כדורגל אבל בעולם שהוא מגיע ממנו הוא נחשב כטום בוי רק כי ביקש לרכוש השכלה. אלו בדיוק ההגדרות שהם מבקשים לברוח מהן, לכן שינוי האיבר הוא הרבה פעמים לא אישיו עבורם.
"בכל מקרה, את הניתוח הזה עוברים רק בבית חולים תל השומר ורק אחרי שעומדים בדרישות המדינה ועוברים ועדה, אם כי עד היום אין פרוצדורה של בניית פין בישראל. בשורה התחתונה, התפקיד שלנו זה לסייע להם להרגיש בנוח בגוף שלהם. זאת לגמרי הבחירה שלהם איך הוא ייראה".
