טרגדיה גדולה התרחשה בשבוע שעבר, כאשר נועה אליהו ז"ל בת ה-16 נמצאה ללא רוח חיים בחדרה, לאחר שככל הנראה נפטרה כתוצאה מסיבוך של התקף אפילפסיה.
הבשורה המרה הכתה בתדהמה ובעצב במשפחתה, חבריה לשבט הצופים "בזק" בו התנדבה, חבריה לספסל הלימודים בבית הספר "אלדד" בנתניה בו למדה ובתושבים, שהכירו את המשפחה היטב. נועה הותירה אחריה אח, אחות ושני הורים.
"נועה הייתה חולת אפילפסיה", מספר אביה רועי אליהו, "בין עשרות אלפי החולים שיש בארץ, יש כמה עשרות שנפטרו בשינה על הבטן, עם הראש על הכרית. זה איזשהו סיבוך של המחלה שלא כל כך מדברים עליו. זה היה ביום רביעי שעבר, בסביבות 14:30 אמא שלה התקשרה אליה, היא לא ענתה. אז היא השאירה לה הודעה קולית, נועה לא ענתה. אמא שלה, מודאגת, התקשרה וביקשה מאחותה שתבדוק מה קורה עם נועה, היא הייתה איתה על הקו. אחותה הזיזה את נועה על המיטה, ואמרה לאמא שלה שהיא חייבת לבוא מהר, שהיא לא נושמת".
קראו גם:
לדברי אביה, רועי, כישוריה החברתיים של נועה בלטו במיוחד כאשר החלה להתנדב בתנועת הצופים העירונית, בשבט "בזק". "היא הייתה ילדה מאוד תמימה. היא הייתה ילדה יפה, רגישה מאוד, היו לה המון חברות ביסודי, ואיך שהיא הגיעה לתיכון, פתאום אף אחד לא תקשר איתה, לא דיבר איתה, כולם התבגרו בקצב שלהם", מספר רועי, "רשמנו אותה לצופים, וזה פתח את האופקים שלה לגמרי. זה היה החיים שלה. בשנה האחרונה היא נהפכה למדריכה שם, היו לה הרבה חברות משם. כל החיים היא גם רקדה בלט והיפ הופ. היא הייתה מדליקה את ה-MTV ומראה לי איך היא רוקדת, הייתה ילדה מאוד מוכשרת".
"היא הייתה נערה שקטה, צנועה, חייכנית, שמעו את השקט אצלה", מספרת רונית שפיגל, ראש שבט "בזק" בו התנדבה נועה, "היא קנתה לעצמה את המקום בשכבה הבוגרת של השבט. יום אחרי הפטירה שלה, הקמנו שולחן עם נרות ותמונות שלה, והנחנו מחברת שכל מיני חבר'ה מהשכבה הבוגרת רשמו בה דברים על נועה. החברים שלה שבורים מזה. הקורונה שוברת את הנוער, והמקרה הזה שבר אותם עוד קצת. זה קשה מאוד להתמודד. לי באופן אישי, רועי זה אבא שהיה מתלווה להמון טיולים בשבט, הוא היה אבא שנתן המון. להרים לו טלפון ולדבר איתו על זה, ולראות אותו בהלוויה, גמר אותי לגמרי".
"אנחנו גרים באותה השכונה, היינו נפגשים בקאנטרי כל הזמן", אומר פודי כלפון, חבר המשפחה, "כל פעם שאני ואבא שלה היינו משחקים שש בש, היא הייתה באה ורוצה מאבא שלה תשומת לב. ילדה חמודה מאוד, מיוחדת. היו לה עיניים גדולות, שקדיות. כולם אומרים עליה שהיא הייתה מתנדבת, ותורמת, בכל מקום שהיא הייתה הולכת אליו. אי אפשר להסביר את המכות הנוראיות האלה. לבי כואב שהמשפחה היא פשוט נהדרת, מלח הארץ. משפחה צנועה וטובה. זה כאב גדול בכל השכונה".
