"היא היתה אישה צנועה וביישנית, כל כך עדינה, שקטה וטובת לב. רק מי שהכיר אותה יכול להעיד איזו אבידה גדולה אנחנו חווים", כך העידה השבוע שרית דנינו בוזלי, אם לילד שמתחנך בגן שבמרכז קהילתי בן גוריון בחולון, בו עבדה מאסטוואל (מזל) מאנדפרו, שנרצחה בערב יום העצמאות בידי בעלה, ברחוב הערבה שבשכונת ג'סי כהן בעיר.
"היא קיבלה את פניו של בני בחום ואהבה בכל בוקר, תמיד חייכה אליו, גם כשהיה לו קשה להסתגל היא קיבלה אותו כל בוקר והכילה אותו. הוא היה מאוד מחובר אליה.
"היא תמיד סייעה לכולם ואהבה לעזור. גם כשהייתי באה לאסוף את בני בסוף היום, אחרי יום ארוך של עבודה, הפנים שלה עדיין היו מאירות וחייכניות. למרות קשיי השפה, הכל התנהל מולה באווירה טובה ונעימה. היא סיפרה על ילדיה שהיו כל עולמה והיא היתה מאוד גאה בהם".
ניסיונות לשלום בית
מאסטוואל מאנדפרו (31) אם לשני ילדים, תושבת שכונת ג'סי כהן, נרצחה בדקירות סכין בידי בעלה, אלאזה, שרק לאחרונה שוחרר ממאסר בגין תקיפתה של אשתו. הוא הודה במעשה ואף שיחזר את ליל הרצח. למרות שמאנדפרו עצמה שהתה תקופה במעון לנשים מוכות בצפון, וגורמי הרווחה התריעו כי נשקפת סכנה למשפחה (ראו מסגרת), רבים ממכריה לא ידעו על מצבה.
הורים לילדים קטנים וקולגות מהמעון בו עבדה הכירו אותה בשם מזל. כששמעו על הרצח התקשו לעכל כי האישה שהכירו הסתירה מאחורי החיוך שלה חיים קשים ופחד מתמשך. "זאת תחושה איומה לחשוב שאולי פספסנו משהו", סיפרה קולגה ממסגרת חינוכית שבה עבדה מאנדפרו. "היא היתה מאוד שקטה, יש כאלו שיגידו שדווקא זה מעיד על משהו אבל נראה שזה היה האופי שלה. יש הרבה נשים ביישניות שלא משתפות. הלב שלי נשבר מלחשוב מה היא הסתירה בפנים, המחשבה של 'מה היה יכול לקרות אם...' לא עוזבת אותי".
הנהלת המעון ידעה על מצבה של מאנדפרו ואף ליוותה אותה. בתמיכה של חברותיה היא אזרה אומץ ועזבה, כאמור, למעון לנשים מוכות. דנינו בוזלי מספרת כי להורי הילדים לא היה מושג לאן היא נעלמה: "לא ידענו כלום. זה היה לקראת סוף השנה, לילדי הגן זה היה טבעי כי ממילא הסתיימה השנה והם לא הרגישו שהיא נעלמה להם. אני בעצמי התייתמתי בגיל 11, אני יודעת מה זה לקום בוקר אחד ולהבין שאין לך אמא ושאתה לעולם לא תרגיש חיבוק של אמא. היא כל כך רצתה להיות שם בשבילם ועכשיו היא איננה".
משפחתה של המנוחה אימצה לחיקה את שני ילדיה ובשלב זה נראה כי הם יישארו עימם כיוון שאינם נמצאים בקשר קרוב עם משפחת האב.
"אני רוצה לראות את הפרצופים שלהם עכשיו", אומרת חברה של המנוחה משכונת ג'סי כהן. "אם הם כל כך רצו שלום בית, למה הם לא לקחו את הבעל, אלאזה, אליהם? הוא לא קיבל שום טיפול, לא ניסה לשקם את עצמו. אני חושבת שהוא אפילו לא עבד.
"מדובר באישה עדינה, תמיד מחייכת ומנומסת ובחיים לא חיפשה צרות. אני מעריכה שהסיבה היחידה שהיא הסכימה לנסות שלום בית היא הנושא הכלכלי. כשיש מחסור מקבלים החלטות לא טובות, החלטות שנגמרות ברצח. למה לא כפו עליו שיקום? למה לא הוציאו לו צו הרחקה? נמאס כבר מכל הגורמים שרק מדברים ולא עושים. ברור לי שבקרוב נשכח ממנה ונדבר על הקורבן הבא, ככה זה במדינה שלנו".
חשש מהרצח הבא
והרצח הבא אכן היכה שוב. ארבעה ימים לאחר הרצח של מאסטוואל, התרחש רצח נוסף של אשה בידי בעלה, הפעם ברחוב יוספטל בבת ים: טטיאנה חייקין, אם לשני ילדים. פרטי המקרה נמצאים בחקירה, אך מי שדיווח על הרצח, על פי המשטרה, היה הבעל והחשוד ברצח, איגור צ'פיקוב. כבר למחרת, הבעל חזר בו מהודאתו במעשה, אותו הגדירו במשטרה "קשה ומזעזע".
עורכת דינו של החשוד, עו"ד יעל פינקלמן־ניסן מהסנגוריה הציבורית, אמרה השבוע כי מרשה לא זוכר דבר מהאירוע, בין היתר כי היה בגילופין. תושבים המתגוררים באיזור בניין המגורים שבו התרחש האירוע סיפרו כי לא היו עדים לאירועים חריגים בין בני הזוג. "היו פה ושם צעקות", מודים חלק מהשכנים, "אבל זה לא נראה חריג וחבל באמת שזה נגמר כמו שזה נגמר".
בעקבות המקרה התקיימה ביום שני השבוע הפגנה במחאה לאלימות נגד נשים. למעלה ממאה משתתפים, רובם הגדול נשים, נטלו חלק בעצרת שהתקיימה מול הבניין בו אירע הרצח. משם צעדו המפגינים בשיירה אל תחנת המשטרה העירונית, ברחוב דוד רזיאל, שנמצאת במרחק הליכה מהמקום, כשהם מניפים שלטים בגנות מעשי הרצח.
"הופתענו מאוד מכמות הנשים והגברים שהגיעו וזה באמת מרגש", אומרת רון מרקס שביחד עם חברתה איה שחר, היו ממובילות המהלך. "יש פה כוח עצום וחזק. אנו מוחים נגד הרצח המיותר של טטיאנה ושל מאסטוואל. אנו קוראים למשטרה ולרשויות האכיפה להגביר את את השמירה על נשים מאוימות, ולעשות ככל הניתן על מנת למנוע מקרים נוספים של רצח נשים בידי בני זוגן".
"קשה לקבוע את הגורם בשלב זה, אולם ייתכן שיש קשר לתקופה הקשה והמורכבת שכולנו חווים", אומר גורם משטרתי במרחב איילון. "אנחנו מקווים גם כי מדובר בצירוף מקרים וכי האירוע בבת ים לא התבצע 'בהשראת' האירוע בחולון. התמונה תתבהר בתוך מספר ימים".
קולגה במעון בו מאנדפרו עבדה: "זאת תחושה איומה לחשוב שאולי פספסנו משהו. היא היתה מאוד שקטה, יש כאלו שיגידו שדווקא זה מעיד על משהו אבל נראה שזה היה האופי שלה"
הרווחה: "הסברנו למנדפרו שהיא בסכנה"
כמו תמיד, גם ברציחות האחרונות קשה להימנע מהקלישאה שהכתובת אכן היתה על הקיר. ראש צוות לחוק נוער במחלקת הרווחה בעיריית חולון, זיוה כהן פורת, לא מנסה להסתיר את התסכול שהמצב גורם לה: "העובדת הסוציאלית שטיפלה במשפחה בחולון לקחה את זה מאוד קשה, זאת ממש חוויה של אובדן עבורנו.
"מדובר במשפחה שמוכרת לנו עוד מ־2012 עקב צרכים אחרים. רק באוגוסט 2019 המנוחה דיווחה על אלימות במשפחה ואכן סייענו לה לעבור עם ילדיה למעון לנשים מוכות בצפון. אחרי שבועיים היא החליטה לשוב לביתה למרות שהפצרנו בה שתישאר. כשנודע לנו שהוא משתחרר, מיד יצרנו עימה קשר, הסברנו לה שהיא בסכנה. היא התעקשה שהיא מרגישה בטוחה".
יש משהו שאפשר לעשות כדי למנוע את הרצח הבא?
"יש לנו המון תוכניות וטיפולים לנשים ולגברים, אבל השינוי חייב להיות מהיסוד. קודם כל טיפול שיקומי, במקום לשלוח את האישה המוכה למעון, שיטפלו בבעל. חייבים לשנות את החקיקה כדי לזרז הליכים. יש לנו אישה בהריון עם תינוקת שבעלה נעצר עד תום ההליכים, ובזמן הזה אין שום שיקום.
"רק בשבת היה מקרה של אישה שצו ההרחקה של בעלה עמד להסתיים וביקשה לעבור למעון, אבל היא התחרטה. אין ספק שיש קשר ישיר בין הקורונה למצב, מצבן של המשפחות החמיר - אובדן ההכנסה, המצב הנפשי והעובדה שהמשפחה נצורה בבית, גורמים לעלייה באלימות".
