משבר הקורונה פגע קשה בחשפניות.
הרקדניות, שעבדו עד כה במועדונים, מגיעות לאירועים שמתקיימים בבתים פרטיים. שם קשה להן יותר להתפרנס, והן גם סובלות ממקרים של הטרדות.
"כשעבדתי במועדונים הרגשתי בטוחה מבחינה כלכלית. למרות שאת אף פעם את לא יודעת כמה תרוויחי בכל לילה, ידעתי שאם אצטרך כסף כדי לשלם חשבונות אני יכולה לעבוד במשמרת כפולה", מספרת השבוע מישל (28), רווקה ללא ילדים שעבדה במועדונים מוכרים באזור המרכז.
עוד לפני משבר הקורונה נסגרו מועדוני חשפנות בצו בית משפט. הקורונה סגרה את אלה שהמשיכו לפעול. "מאז הקורונה נשארתי ללא פרנסה, לכן פניתי לסקטור הפרטי, למסיבות פרטיות", מסבירה מישל.
"זאת עבודה קשה ויש בה הרבה סימני שאלה: את לא יודעת אם תהיה עבודה בכלל, לאיזה מקום תגיעי ואת מי תפגשי. לפעמים מתקשרים אלייך ותוך 20 דקות את צריכה להיות יפה ומאופרת על עקבים. לוקחים אותך ומחזירים אותך. בעיקרון יש נהג שאחראי על הביטחון שלנו. הוא לוקח את הכסף ושומר שלא נהיה בסכנה, אבל לעיתים יש נהגים שגם איתם אנחנו לא מרגישות בטוחות".
מה החוויות שיש לך מהביקורים בבתים בתקופה הזו?
"במסיבות פרטיות יש לפעמים 20 חבר'ה שלכל אחד את צריכה לתת ריקוד ולעשות הרבה סיבובים כדי לרצות אותם. לקוחות מנסים להוציא את המקסימום, לסחוט אותך ואת לא יכולה לנוח לרגע".
היו מקרים שניסו לגעת בך בניגוד לרצונך?
"תמיד בודקים גבולות בקטע הזה. כשזה קורה במועדון, את עוברת למישהו אחר, אבל תדמייני שאת בבית פרטי עם כמה גברים סביבך. הם יכולים להציק עם הידיים ותמיד את צריכה להיות דרוכה ובכוננות כדי להגן על עצמך. אסור למשל לשתות, אם את שותה את לא שולטת על המרחב ועל עצמך. חשוב להיות צלולה".
ליאת (26) עובדת ארבע שנים כרקדנית במועדוני חשפנות. גם היא נאלצה למצוא אלטרנטיבות. "לפני הקורונה היה לי מספיק כסף ללמוד, לשכור דירה ולטוס לחו"ל. עכשיו, כשאני עובדת במסיבות, אני בקושי מרוויחה ואני חייבת כסף", היא אומרת.
"אני מרגישה לא בטוחה ויש תחושה שיכולים לפגוע בי יותר בקלות. אני חייבת לחדד את הגבולות שאני מציבה".
האם פגעו בך בתקופה האחרונה?
"קרה לי מקרה שמישהו נגע בי בניגוד לרצוני. ידעתי שאם אלך הביתה באמצע האירוע הם לא ישלמו, אז המשכתי לעבוד. אמרתי להם, 'אתם לא נעימים לי' וזה נגמר בסדר".
קורל (26), שרוקדת כבר שש שנים, איננה עובדת מאז החל משבר הקורונה. "המון בנות הלכו לעבוד בפרטי ויש סיפורים מאוד לא נעימים", היא אומרת. "זה לא מוגן ולא מוכר ואני מרגישה הרבה פחות נוח לרקוד באירועים פרטיים. אם לא תהיה לי ברירה אני אעשה את זה".
יש כמה עמותות שמנסות לסייע בשיקומן של נשים שעבדו במועדונים אך נשים רבות בוחרות שלא להיעזר בהן.
"אנחנו לא צריכות שיקום שכולל עבודות בשכר מינימום", אומרת מישל. " התפרנסנו בכבוד ונשמח לקבל עזרה מהעמותות למשל בשכר הדירה או בלימודים. רוב הנשים מפחדות לפנות לעמותות מתוך חשש שהפרטים שלהן יעברו לרווחה".
עידית הראל שמש, ממובילות המאבק בצריכת זנות התייחסה השבוע לטענות ואמרה: "מועדוני החשפנות נסגרו אחד אחרי השני בשל החלטה של בית המשפט. נטען שזה מקום שמתעלל ומחפיץ נשים.
"הן צודקות שלקחנו להן את הפרנסה וליבי איתן. הנרטיב שלהן הוא: 'סגרתם את המקומות ועכשיו הזנות תהיה במחתרת והמצב יהיה קשה יותר'. אבל גם במועדונים הזנות היתה קשה ומזעזעת. גם בעבר הן הגיעו לאירועים פרטיים בבתים.
"העמותות מציעות להן שיקום תעסוקתי ויש כרגע סל גמיש. מי שנמצאת בתהליכי שיקום יכולה לקבל גם סיוע בשכר דירה".
