"כל פעם שאני נוסע מכפר סבא לתל אביב באילון ורואה את הבניינים הגבוהים אני מחסיר פעימה, יורדת לי אפילו דמעה קטנה.
"אני רואה מה עברנו ב-73 שנה ואני מתרגש, אני מת על המדינה שלי, מת על האספלט שיש בכל כביש בה, מת על האנשים ובכלל מת על החיים ולא שוכח להגיד תודה אף פעם", הסטנדאפיסט והשורד בני ברוכים בפרץ של פטריוטיות גואה לקראת יום העצמאות רוצה להכניס את כולנו לפורפורציות:
"בואו נגיד תודה על מה שיש, עזבו צהוב, עזבו מחלוקות, עזבו פוליטיקה, פשוט תודה רבה שיש לנו מדינה שאנחנו יכולים לחיות בה ו-וואלה חיים בה טוב, מדינה שהביאה לי שני ילדים לעולם".
המדינה הביאה לך?
"כן, במקום אחר לא הייתי מצליח להביא ילדים לעולם, כי עברנו, אני ואשתי חגית, טיפולי פוריות קשים וארבע הפלות במהלך שלוש שנים. כולם הרימו ידיים, אבל בזכות בורא עולם והרפואה המתקדמת בישראל הבאנו ילדים לעולם ועוד בלי כסף. לא שילמנו שקל על הטיפולים. תגיד לי, ראית פרסי שמקבל מתנות ועוד הכי גדולות שקיימות בחיים, ולא יגיד תודה על כל רגע?".
מודה אני
בני ברוכים, שבשנה הבאה יסגור 50, הוא קומיקאי, לא רק סטנדאפיסט. ההומור טבוע בו לא רק שהוא על הבמה, אלא גם בחנות המכולת, בבנאליות הכי יומיומית ושגרתית:
"אלוהים עשה איתי חסד גדול שנולדתי כזה", הוא אומר, "איך אומרים, אני בא בטוב למציאות, ומסתכל על הכול בפריזמה של טוב והומור, זו הדרך שלי להתמודד גם עם דברים קשים. אחרת אני לא יודע איך הייתי יוצא מכל מיני סיטואציות שעברתי בחיים.
"גדלתי בדרום תל אביב, אבא שלי היה נהג מונית אמא שלי מנקה חדרי מדרגות ולא הרגשנו מחסור לרגע. תמיד צחקנו, גם כשאחרים אולי לא הבינו על מה יש לצחוק. אני אדם מאוד רגיש בכללי. כואב לי הרבה דברים שאני רואה, בעיקר אם זה קשור לילדים, בין אם זה מחסור, מחלות או חלילה מוות.
"יצא לי מספר פעמים להגיע כסטנדאפיסט לכל מיני ילדים חולים, ואני נקשר ומתחבר אליהם, ואז מקבל טלפון אחרי כמה שבועות שהילד נפטר. עכשיו כזה דבר יכול להפיל אותי, וכנראה אלוהים נתן לי תרופה דרך ההומור לצאת מזה די מהר".
בראיון שחף מכל ציניות וצחוק, ברוכים לא מוכן לתת לעיתונאים את "ליטרת הבשר" שלהם: הוא לא ילכלך על אף אחד מהברנז'ה, לא יתלונן על מה שעבר בחייו ואפילו יכעס כשננסה לבדוק האם יש לו נימת ביקורת על אלו ששמים לו רגליים ומונעים את הפריצה הגדולה שלו: "אתה רציני? אני אומר תודה על כל רגע שאני נמצא איפה שאני נמצא. אני במקום הכי טוב שלי. מה זה פריצה לא פריצה, אתה יודע מה זה להתפרנס מסטנדאפ? אז אכפת לי אם מגיעים להופעה 200 או 50 איש, זה לא מובן מאליו בכלל.
5 צפייה בגלריה
בני ברוכים. "עזבו צהוב, עזבו מחלוקות, עזבו פוליטיקה, פשוט תודה רבה שיש לנו מדינה"
(צילום: יאיר שגיא)
"אני מודה כל יום שאני מתפרנס ממה שאני אוהב. אצל הפרסים אם לא פתחת חנות או עוסק במסחר אתה לא נקרא עובד, בטח לא אחד כזה שיכול לפרנס ואני ברוך ה' יום יום עובד ומתפרנס. כששואלים אותי המבוגרים בעדה הפרסית לעיסוקיי אני תמיד אומר שיש לי חנות לסטנדאפ. הם אולי לא מבינים מה זה סטנדאפ אבל מבינים שיש חנות ואז מבינים שיש פרנסה ונרגעים. אז אפשר לא להודות שאתה מתפרנס ממה שאתה אוהב לעשות?".
"ביום ראשון השבוע עליתי לכותל כדי לציין 16 שנות נישואים עם אשתי חגית, שהיא המשענת של חיי והיא הכול בשבילי. כשיש לי יום הולדת או יום נישואים, אז דבר ראשון שאני עושה זה בבוקר לעלות לירושלים. אני אף פעם לא מבקש משהו בכותל, אני בא רק להגיד מילה אחת: תודה וזהו. תודה על מה שנתת לי, תודה על הכול, ויאללה חוזרים הביתה".
חבלי לידה
כששני ילדיו, נועם הבכורה בת ה-13 ואיתמר בן ה-10, חגים סביבו במהלך השיחה, קשה להשתחרר מהרושם שברוכים הוא הילד השלישי בחבורה: הוא צוחק איתם, הם עליו, הוא עליהם ובהחלט ניתן להבין על מה הוא מדבר.
ארבע הפלות עברו הוא ואשתו חגית עד שהביאו ילד לעולם: "אשתי ואני זכינו בילדים שלנו אחרי שנים של טיפולי פוריות", הוא מספר, "היום אני צוחק על זה בהופעות, וכל כך כיף שאני כבר יכול לצחוק על זה. זה הכי מרגש בעולם. במהלך הטיפולים אשתי נכנסה להיריון ארבע פעמים, אך איבדנו את ההריון שוב ושוב.
"אחרי ההפלה הרביעית נכנסתי לפרופסור, ושאלתי למה אשתי מפילה שוב ושוב. בשלב הזה הוא מאוד הפתיע אותי. הרופא אמר לנו שמעכשיו נותר רק להתפלל. שמעכשיו הוא לא יכול לעזור לנו יותר. שאין לו עוד מה לעשות. ואכן כך היה. התפללתי מעומק הלב. בכוונה גדולה. בטיפול שהיה אחרי המקרה הזה, ברוך ה', אשתי נכנסה להיריון, וגם ילדה בשעה טובה ומוצלחת.
"אגב, שהיינו בטיפולי פוריות היו שם כמה כאלו ישראלים יורדים מארצות הברית או מאירופה שהיו באים לעשות טיפולים. שאלתי אותם למה אתם מגיעים עד לפה? אז הם אמרו לי שבישראל זה בחינם, הם אומרים בחינם ומבינים כמה הארץ הזו טובה ואחרי שנקלטים להריון חוזרים לחו"ל. אז בטח שאני אוהב את המדינה שלי ויודע להכיר את הטוב שיש בה".
פרופורציות
גם על תוכנית הריאליטי "הישרדות" בה השתתף והפך לאחת הדמויות הבולטות בה בעונה האחרונה יש לו רק מילים טובות: "הייתי בצבא פרופיל 31 בצריפין, כי יש לי מחלת כליות, מי היה מאמין שאני אעבור את הישרדות.
בימים הראשונים הייתי בכאוס עצום, פיזיולוגית וגם נפשית. ובנוסף, מאוד התגעגעתי לחגית ולילדים, ואז הייתה לי שיחת טלפון מהבית וקיבלתי עוצמות מאשתי ומהילדים שמאז אני יכול להזיז הר, גיליתי עוצמות שלא היו קיימות בי. אני כל הזמן לומד מדברים שקורים לי.
מאז שחזר הוא זוכה לאהדה רחבה בציבור. "היום מכירים אותי ילדים מגיל שש עד 80", הוא אומר.
מלבד מחלות הכליות הנדירה שכיום הוא מתפקד בה ללא טיפול, ברוכים מרכיב גם מכשיר שמיעה שקוף: "שנים התכחשתי לעובדה שאני לא שומע טוב, זה היה מביא הרבה פעמים לתוצאות קומיות גם בזמן ההופעות. היו פעמים שאנשים היו קוראים לי ברחוב ולא הייתי שומע, עד שאשתי הכריחה אותי לשים מכשיר, ואני לא מבין היום איך לא חשבתי על זה קודם. אבל לומדים מכל דבר בחיים כמו שאמרתי.
"כשאבא שלי נפטר זו הייתה מכה קשה עבורי, כי הייתי מאוד מחובר אליו, גם הוא היה מצחיק מאוד. עד אז כשהייתי הולך ללוויות זה היה זר לי, כלומר היה כואב מאוד אבל לא נוגע, כשחזרתי מהלוויה של אבא שלי אמרתי לעצמי 'מה, זהו, הוא כבר לא פה יותר, זה הסיפור של החיים בעולם - כמה שנים וזהו זה נגמר, סוף הסרט?
"אז החלטתי שאם זה הסרט אז בוא אני אשחק בו בצורה שאני לפחות יהנה מכל פריים שיש בו, וזה נתן לי שינוי אדיר להסתכל על החיים, למדתי מזה המון על פורפורציות ולמדתי שכל הזמן אסור לשכוח מי השחקנים הראשיים. אז החלטתי להפוך לאבא יותר טוב, בעל יותר טוב, שכן יותר טוב ולקחת הכול בקלילות כי כל הזמן צריך לזכור שטבוע לנו בכל נקודה בגוף תאריך פג תוקף".
על הבמה
לא הרבה יודעים שהרזומה של ברוכים מתחיל הרחק מאוד בילדות, בגיל שש ליתר דיוק, אז התחיל לשחק בהצגות ילדים, כאשר בגיל 15 לוהק לסרט האמריקאי The Beast ול"רמבו 3" בתפקידי משנה. שנה לאחר מכן, הוריו התגרשו והוא נותר לגור עם אמו, התגייס כאמור בפרופיל 31 בשל מחלת הכליות, ועם השחרור הלך ללמוד בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין:
"הייתי חייב פרנסה, ואז לא היו הרבה קופצים", הוא מסביר, "אז החלטתי שאעבוד עם אחי באינסטלציה. הייתי אינסטלטור והרבה מהחומרים שלי לקוחים מהחוויות שעברתי אז".
אבל אהבת המשחק והסטנדאפ בערה בו ובגיל 26 הוא החליט, במקביל לעבודתו באינסטלציה, לחזור ולהופיע. הוא שיחק בכמה סרטים, השתתף בסדרות נוער ("הפיג'מות", "אלישע") ובסדרות למבוגרים ("אהבה זה כואב", "נויורק", "חשודה" ועוד). בינתיים ההופעות התחילו לזרום ולפני כשמונה שנים החליט ברוכים שהגיע הזמן להתפרנס רק מסטנדאפ ומשחק.
ברקע כל אלו נחשף ברוכים למדיות החברתיות והתאהב. הוא החל לככב בסרטונים בכל מדיה שתוכלו לעלות על דעתכם ("אני חולה על טיק טוק"). חלק מהסרטונים שהוא מעלה מגיעים למיליוני צפיות, כמו הסרטון הויראלי על "הכלה מאיסטנבול" שהביא אותו לחשיפה בינלאומית במדינות המזרח התיכון וכמובן בטורקיה שם התראיין למספר כלי תקשורת. ואז הגיעה הישרדות, הקורונה וכרגע עם החזרה לשגרה הוא יוצא במופע חדש אותו כתב, שאמור לעלות ב"בית ציוני אמריקה" ועליו גאוותו:
"אני מאוד שמח ומתרגש", הוא אומר, "זה משהו שהוא שלי ויצרתי אותו אחרי תקופה ארוכה ואני חושב שהולך להיות פיצוץ, אני די מאמין שהולך להיות טוב בהמשך. אני לא יכול לקבוע דברים או לתכנן מה יהיה, החיים הם דינאמיים, אז אני לא יודע בדיוק לאן הם יקחו אותי, אבל אני כן בטוח שלכל מקום שאגיע אני יודע שהוא יהיה טוב".
אופטימי מזה לקראת עצמאות לא יכולנו לבקש.
"איך לא להיות אופטימי? השבוע נסעתי לים עם בתי נועם בת ה-13, הנה היא שומעת על זה עכשיו לראשונה, אני מסתכל עליה ונוסע והעיניים שלי דומעות. התקשרתי לחבר טוב ואמרתי לו, תקשיב קרה לי נס שיש לי ילדים בכלל, שיש לי אותה, אני חי בנס אז איך אני לא אהיה אופטימי?".
